לתלמידי הישיבה
מכתב לחיילנו הרב מנחם בורשטיין
רב ברכה ושלום,
כבר עברה שנה לחורבן גוש קטיף ?
כל אחד עבר את השנה בצורה שונה במרחק של שנה ניתן לראות את הדברים בפרספקטיבה הרבה יותר רחבה ולמדוד התייחסויות של הציבור לגווניו.
בזמן הגירוש קשה היה עלינו להרגיש שיש חלקים בציבור שלא חשים את מצוקת אחיהם, היתה תחושה שאילו היו מפנים את גדרה תושבי רחובות לא היו מתרגשים ושאלנו את עצמנו ממה הדבר נובע?
הנה נחתו עלינו טילי החיזבאללה – חיציו של נסראללה ושוב אותה התחושה שהמרכז לא חי את הצפון .
קשה מאוד להשתחרר מתחושת השעות הקשות שבהן ראינו בעינינו יהודי מגרש יהודי. שנים רבות לא יוכלו למחוק את הרושם של שירת : "תפילה לעני" החרישית, כשליבנו זעק כלפי שמיא לאן הביאנו הקב"ה ? צריך לזכור שחלק גדול מאחינו המגורשים עדיין לא מצאו את מקומם וחובה עלינו להירתם בקטן או בגדול לסייע להם בקושי הפרטי והכללי שעובר עליהם.
וכיום – צפה ועולה התחושה: "אמרנו לכם" בעקבותיה – השאלה: האם הדבר מועיל , חינוכי, ואת מי הוא בא לשרת ?
האם את התחושה האישית , את הרצון לחנך, או את הדאגה לכלל?
איננו יודעים כיצד ומתי יגיע רוב רובו של הציבור למסקנה הברורה. אך, עלינו לעשות ולעשות.
שבוע לפני הטיל הראשון רוב הציבור טען שאין פתרון צבאי לטרור והדרך היא ויתורים והתכנסויות והנה ראה זה פלא "נתגלה פתרון צבאי לטרור" מטח הטילים הראשון הפך את הסטטיסטיקה על פניה ומעל 90% של הציבור סובר שהפתרון הוא צבאי, ואנו שואלים את עצמנו מה צריך לקרות כדי שהמגרשים מגוש קטיף יאמרו חטאנו – האם באמת התקשורת אשמה כמו שזועקים רבים או אולי התקשורת הפנימית שלנו בתוך העם פגומה וחסרת תשתית?
היה קשה מאוד להאמין שאכן הגרוש יתבצע, גם הריאליסטים מהציבור הדתי לאומי חשבו שהשלטון יתעשת .
מימד נוסף ראינו בשעות קשות אלו, כוחם של רבותינו תלמידי החכמים , מרן ראש הישיבה עמד בתוקף ובאחריות בראש המחנה ונתן עוצמה וכוח למתיישבים ולכל העם. חבל שחלק לא הלכו אחריו.
רבו של הישוב גני טל תובב"א ,ידידי היקר הרב גבי קדוש שליט"א, ציין שמו"ר הרה"ג הרב מרדכי אליהו שליט"א "שכב על הגדר בשבילנו" ובזכות הדרכתו ועדודו רוב רובו של הצבור נשארו עד הרגע האחרון והצבא לא הגיע ל – "ערי רפאים".
ובעקבות כל זאת אנו תוהים, איזו מוטיבציה יש לנו להשקיע בצבא המגרש אותנו מארצנו, והעושה פעולות שלא לשמן הוקם?
מורי חותני הרב שמואל בנימין הרלינג הי"ד אמר למו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל שהוא מרגיש חובה מיוחדת לשרת בצבא מתוך הזיכרון שלאותן שעות קשות שבהן ישב במקלט עם הוריו על אדמת נכר וראה מחרכרי התריסים המוגפים את צעדת הקלגסים .
אמו"ר זצ"ל היה אומר לנו שמי שעבר את מאורעות הגלות ואת ההשפלה הכרוכה בכך אין לו ספק אם צריך להגיד הלל ביום העצמאות.
כך, שמבלי להיכנס להגדרה מי "ממלכתי" ומי לא, ומהי הגדרת ה"ממלכתיות" ומבלי להשתייך ל"חוברת" זו או אחרת , תחושת התודה לקב"ה שהביאנו לדור שאנו יכולים לעשות את ההשתדלות הצבאית ללא מורא , היא התשובה שצריכה ללוות אותנו מתוך הידיעה ( ואת זה יודעים כולם ) מיהו האויב האמיתי. על כן, לא נכנס לפלגנות ולספקות מיותרים, נשנס מותנינו וננצל את פסק הזמן שלקחנו מהישיבה לעשות את מה שאנחנו עושים בצורה הטובה ביותר ולא נשכח שנשלחנו לקדש שם שמים ברבים.
נסיים בדברים שנכתבו על מורי חותני בספר "איש ימינך":
