ממתי מנו בני ישראל שמיטין ויובלות

ממתי מנו בני ישראל שמיטין ויובלות
הרב איתן שנדורפי



לע”נ אבי מורי ר” ישעיה מרדכי ז”ל

שגידלני על ברכי התנ”ך

ממתי מנו בני ישראל שמיטין ויובלות

מבוא

א. האם הסתיים הכיבוש לאחר שבע שנים?

ב. היכן הייתה החלוקה וכמה זמן נמשכה?

ג. משמעות המושגים “כיבוש” ו”חלוקה”

ד. מדוע נמשכה החלוקה בגלגל שבע שנים?

ה. מתי התחילו בני ישראל למנות שמיטין ויובלות?

סיכום

מבוא

במקומות רבים אמרו חז”ל את הביטוי “שבע [שנים] שכבשו ושבע [שנים] שחלקו” על השנים הראשונות לכניסת בני ישראל לארץ בזמן יהושע[1]. ביטוי זה נאמר ביחס לשני עניינים:

1. בשנים אלו לא מנו בני ישראל שמיטין ויובלות [וכן לא נתחיבו בשאר מצוות התלויות בארץ מלבד חלה וערלה וחדש]1.

2. באותן שנים בלבד עמד המשכן בגלגל (לאחר מכן עבר לשילה)[2].

 

את המניין “שבע שכבשו” למדו חז”ל מדברי כלב ליהושע, שנאמרו לאחר הכיבוש בשעה שבא כלב לבקש את חלקו בארץ ישראל (חברון): “בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד ד” אתי מקדש ברנע לרגל את הארץ… ועתה הנה החיה ד” אותי כאשר דיבר. זה ארבעים וחמש שנה מאז דיבר ד” את הדבר הזה אל משה אשר הלך ישראל במדבר ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה” (יהושע יד, פסוקים ז,י). וכתוב שישראל נכנסו לארץ שלושים ושמונה שנה לאחר חטא המרגלים (דברים ב,יד), נמצא שכלב היה בן שבעים ושמונה בכניסתו לארץ ובן שמונים וחמש לאחר הכיבוש ומכאן עולה שהכיבוש ארך שבע שנים.

את המניין “שבע שחלקו” למדו מפסוק ביחזקאל (מ,א): “בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר…”. ומפסוק זה עולה ששנת י”ד לחורבן בית המקדש הייתה שנת יובל, שכן דרשו חז”ל (ערכין יב.): “איזו היא שנה שראש השנה בעשור לחודש, הוי אומר זו יובל”, ואם כן בית המקדש נחרב בשנת שלושים ושש ליובל, וזה עומד בסתירה לכאורה למה שידוע לנו שמזמן שנכנסו בני ישראל לארץ עד חורבן בית המקדש עברו שמונה מאות וחמישים שנה שהם שבעה עשר יובלות שלמים [ארבע מאות וארבעים שנה עד שנבנה הבית (שהרי הבית נבנה כעבור ארבע מאות ושמונים שנה מיציאת מצרים (מלכים א י,א) ויש להפחית מכך ארבעים שנה שהלכו במדבר) ועוד ארבע מאות ועשר שנה שעמד בית המקדש (יומא ט.)], ומוכרחים לומר שמנין היובלות התחיל ארבע עשרה שנה לאחר שנכנסו בני ישראל לארץ[3].

א. האם הסתיים הכיבוש לאחר שבע שנים?

דברי חז”ל על “שבע [שנים] שכבשו” מעוררים מספר שאלות, שכן מפסוקים אחרים עולה שהכיבושים נמשכו גם לאחר אותן שבע שנים:

1.       באותו נאום שממנו למדו חז”ל ששבע שנים כבשו, ביקש כלב מיהושע שייתן לו את חברון והכריז “ככחי אז וככחי עתה למלחמה ולצאת ולבוא ועתה תנה לי את ההר הזה… כי אתה שמעת… כי ענקים שם וערים גדולות ובצורות אולי ד” אותי והורשתים(יהושע יד, יא-יב). הרי שלאחר שעברו “שבע שנות כיבוש” עדיין מדבר כלב על מלחמה והורשה, וכיצד למדו חז”ל מתחילת דבריו של כלב ששבע שנים כבשו, וכאילו התעלמו מהמשך דבריו שמהם עולה שהכיבוש נמשך גם לאחר שבע שנים אלו?[4]

2.       על הפסוק ביהושע (יח, א) “ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה וישכינו שם את אהל מועד והארץ נכבשה לפניהם”, שהתרחש לפי חז”ל לאחר י”ד שנות כיבוש וחלוקה[5], כתב רש”י: “והארץ נכבשה לפניהם – משנקבע המשכן הייתה הארץ נוחה ליכבש לפניהם” הרי שלאחר “שבע שנות כיבוש ושבע שנות חלוקה” עדיין נמשך הכיבוש![6]

3.       בתחילת ספר שופטים (א, א-כו) מסופר על כיבושים נוספים שאירעו אחרי מות יהושע[7] וחז”ל אמרו[8] שיהושע פרנס את ישראל עשרים ושמונה שנה אם כן יוצא לפי חז”ל שהכיבוש נמשך כשלושים שנה ולא שבע שנים! [ויש לציין שחז”ל אמרו זאת בסמיכות למה שאמרו שהכיבוש נמשך שבע שנים!]

ב. היכן הייתה החלוקה וכמה זמן נמשכה?

בספר יהושע מבואר שבגלגל חילקו רק את נחלות יהודה ויוסף (יהושע פרקים יד-יז) ואילו את נחלות שבעת השבטים הנותרים חילקו בשילה (יהושע פרקים יח-יט). אם כן יש לשאול:

1.       כיצד אמרו חז”ל שבזמן החלוקה עמד המשכן בגלגל? והרי עיקר החלוקה היה בשילה! וחז”ל עצמם אמרו[9] ששילה נקראת “נחלה” (לדעת תנא דבי ר” ישמעאל) מפני ששם חילקו נחלות! אם כן כיצד אמרו חז”ל שהמשכן עמד בגלגל במשך זמן החלוקה ומאידך – שבשילה נעשתה החלוקה?

2.       מדוע נמשכה החלוקה בגלגל שבע שנים? אם מפני שהיה צריך למדוד את הארץ – דבר זה לא נזכר כלל בחלוקה בגלגל אלא בחלוקה בשילה בלבד ואילו בחלוקה בגלגל נזכר רק הגורל ואם כן מדוע נמשכה החלוקה שבע שנים?[10]

3.       שני עניינים אלו שעליהם אמרו חז”ל שאירעו לאחר ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה – התחלת מנין שמיטין ויובלות והקמת המשכן בשילה – אינם עולים בקנה אחד, כיון שמנין שמיטין ויובלות התחיל רק לאחר שכל אחד מבני ישראל הכיר את חלקו בארץ[11] ודבר זה היה כמובן רק לאחר סיום החלוקה בשילה, והחלוקה בשילה לא נעשתה ביום אחד, שהרי יהושע שלח שלשה אנשים מכל שבט להתהלך בארץ לארכה ולרחבה ולכתבה לחלקים ורק אח”כ הפילו גורלות[12]. ואם כן נמצא שאם המשכן אכן עבר לשילה לאחר ארבע עשרה שנה, לא התחילו למנות מיד שמיטין ויובלות אלא לאחר הזמן שנמשכה החלוקה בשילה!

ג. משמעות המושגים “כיבוש” ו”חלוקה”

התשובה לשאלות ששאלנו בפרק א” טמונה בהבנה נכונה של המושגים “כיבוש” ו”חלוקה”: החלוקה שעליה דיברו חז”ל אינה רק חלוקה של שטח שכבר נכבש וצריך כעת ליישבו, אלא של שטח שחֶלקוֹ כבוש וחֶלקוֹ אינו כבוש והחלוקה קובעת איזה איזור כבוש יקבל כל שבט וגם איזה איזור צריך כל שבט לכבוש. וכמו שכתב הרמב”ם בתחילת הלכות תרומות (א,ב): “ומפני זה חילק יהושע ובית דינו כל ארץ ישראל לשבטים אע”פ שלא נכבשה כדי שלא יהיה כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו”! וזו לשון המאירי (מגילה ט: ד”ה “אין בין במה קטנה לבמה גדולה”): “… באו לגלגל, כל שבע שכבשו ושבע שחלקו והיה הארון הולך עמם במלחמותיהם ולא היה קבוע עם המזבח בגלגל – הותרו הבמות…” ומוכח מדבריו שבני ישראל נלחמו גם ב”שבע שחלקו”[13].

וכן מפורש בפסוקים בספר יהושע (יג, א-ז): “ויהושע זקן בא בימים ויאמר ד” אליו אתה זקנתה באת בימים והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה. זאת הארץ הנשארת כל גלילות הפלשתים וכל הגשורי… כל יושבי ההר… כל צידונים אנכי אורישם מפני בני ישראל רק הפילה לישראל בנחלה… ועתה חלק את הארץ הזו בנחלה לתשעת השבטים וחצי שבט המנשה”. אם כן לא קשה מדוע מדבר כלב על מלחמה והורשה לאחר שכבר החלה החלוקה[14] , ולא קשה מדוע כתב רש”י בפרק יח שהארץ הייתה נוחה ליכבש לפניהם[15] , ולא קשה מה שנאמר בספר שופטים שלאחר מות יהושע כבשו בני יהודה ויוסף ערים בארץ ישראל[16], כיון שהחלוקה אינה רק חלוקה של מה שנכבש אלא של מה שטרם נכבש. אך עדיין נשאלת השאלה מדוע אמרו חז”ל שרק שבע שנים כבשו והרי הכיבוש נמשך גם אח”כ! התשובה היא שבשבע השנים הראשונות כבשו כל ישראל ביחד ואילו אח”כ לא נערכו יותר כיבושים של כל ישראל ביחד, אלא כיבושים שבטיים של שבט שבט לבדו, ורק ע”י שבטי יהודה, שמעון, בני יוסף ודן (שופטים א,א-כו. יהושע יט,מז. שופטים יח,כז-כח)[17].

ד. מדוע נמשכה החלוקה בגלגל שבע שנים?

כדי לענות על השאלה מדוע נמשכה החלוקה בגלגל שבע שנים, צריך להבין מפני מה לא חילק יהושע את ארץ ישראל כולה לכל השבטים כבר בגלגל, אלא חילק שם רק את נחלות יהודה ויוסף. כתבו המפרשים[18] שהשבטים לא רצו שיחלקו את נחלתם, כי ידעו שאז יצטרך כל שבט לכבוש את חלקו, והם העדיפו לכבוש ביחד, וכך עברו שבע שנים – שבהם עמד המשכן בגלגל – עד שבאו לשילה, ואז גער בהם יהושע ושלחם לכתוב לו את הארץ ולחלקה[19].

אך עדיין יש לשאול, מדוע אמרו חז”ל שרק שבע שנים חלקו והרי בתום שבע השנים הללו טרם הסתיימה החלוקה, שהרי החלוקה, כאמור, הייתה בשילה.

התשובה נלענ”ד פשוטה – כיון שהחלוקה הסתיימה מיד לאחר הקמת המשכן בשילה, שייך לומר שהחלוקה נמשכה שבע שנים אף על פי שנמשכה קצת יותר משבע שנים.

ואם כן רוב השנים שבהן חילקו את נחלות השבטים עמד המשכן בגלגל, אבל רוב השבטים קיבלו את נחלתם בשילה, ולכן אמרו חז”ל מחד גיסא שהמשכן עמד בגלגל בשבע שנות החלוקה (שכן ברוב שנות החלוקה המשכן עמד שם), ומאידך גיסא שבשילה חילקו את הנחלות (שכן רוב השבטים קיבלו את חלקם כשהמשכן עמד בשילה)[20].

ה. מתי התחילו בני ישראל למנות שמיטין ויובלות?

כבר נזכר לעיל שבני ישראל התחילו למנות שמיטין ויובלות לאחר ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה, אבל כשנתבונן נראה שחייבים לומר שארבע עשרה שנים אלו לא היו ארבע עשרה שנה מיום ליום, שהרי בני ישראל נכנסו לארץ בחודש ניסן כאמור בספר יהושע (ד, יט): “והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון”, ור”ה לשמיטין ויובלות הוא בא” בתשרי כמפורש במשנה (ראש השנה א,א), ועל כורחנו שמנין שמיטין ויובלות התחיל לאחר ארבע עשרה שנה וחצי. וכן כתב הכסף משנה בהלכות שמיטה ויובל (י,ג): “י”ד שכבשו וחלקו… ומשנה שאחריה התחילו למנות”. ולפי הסבר זה מתבאר ממתי החלו בני ישראל למנות שמיטין ויובלות.

סיכום

נמצא לפי כל האמור לעיל:

א.      הכיבוש של כל בני ישראל נמשך שבע שנים. אחריו היו כיבושים שבטיים בלבד.

ב.      לאחר מכן נערכה החלוקה בגלגל שנמשכה שבע שנים או מעט פחות. בתקופה זו חלקו שבטי יהודה ויוסף.

ג.        לאחר החלוקה בגלגל נערכה החלוקה בשילה שנמשכה לכל היותר עד א” בתשרי של שנה הבאה. בתקופה זו חלקו רוב השבטים.

ד.      בני ישראל התחילו למנות שמיטין ויובלות בא” בתשרי שלאחר ארבע עשר שנות הכיבוש והחלוקה – ארבע עשרה שנה וחצי לאחר שנכנסו לארץ.   



*  נדפס ב”עיטורי כהנים” מס” 63 ונערך מחדש.

[1] כתובות כה. בבא מציעא פט. ערכין יב: נדה מז. סדר עולם רבה פרק יא ועוד – עיין יפה עיניים לערכין יג.

[2] זבחים קיח: סדר עולם רבה שם ועיין גם בתוספתא זבחים פי”ג ה”ג.

[3] סדר עולם רבה פי”א, זבחים קיח: ערכין יג. ובזבחים ובערכין הובא לימוד נוסף ועי”ש ברש”י (בזבחים) ובתוספות (בערכין) ועיין גם ברלב”ג יהושע יד,א.

[4] אומנם ניתן לתרץ שכבושי כלב היו מיד – באותה שנה השביעית, וכן כתב הרלב”ג בפירושו ליהושע יד,ו, אך רש”י כתב שכיבושי כלב היו מאוחרים בהרבה – רק אחרי מות יהושע (רש”י יהושע טו,יד) ואף הרלב”ג בשופטים א,י חזר בו וכתב כרש”י.

[5] בסדר עולם רבה פרק יא נאמר בפרוש: “ארבע עשרה שעשו ישראל בגלגל הן שבע שכבשו ושבע שחלקו ואח”כ ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה וגו””. בתוספתא בזבחים ובגמרא בזבחים קיח. לא הובא הפסוק אך כך עולה משם.

[6] שאלה זו קשה על רש”י ולא על חז”ל כיון שניתן להסביר את הפסוק אחרת (עי” בביאור הגר”א שם שפירש שכוונת הפסוק היא שרובה של הארץ כבר נכבש).

[7] ולגבי כיבוש כלב ועתניאל עיין בהערה 4 ועיין ברד”ק יהושע יא,כא ומצודת דוד שופטים א,י.

[8] סדר עולם רבה פרק יב, הובאו דבריו ברש”י שופטים יא,לב.

[9] זבחים קיט: – דף אחד בלבד לאחר הדף בו נאמר שהמשכן עמד בגלגל במשך ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה!

[10] אמנם לשיטת המפרשים שהארץ חולקה לשנים עשר חלקים שווים (רמב”ן במדבר כו,נד; רד”ק יהושע יז,יד; רשב”ם ב”ב סוף דף קכא:) ניתן לומר שאע”פ שלא נזכר בכתוב שמדדו את הארץ מ”מ עשו כן, ואם כן אפשר לומר שהמדידה נמשכה שבע שנים. ולשיטת הראב”ד (ב”ב קיז:) והאברבנאל והמלבי”ם (יהושע פרק יד) והגר”א (יהושע יז,יד) שהגורל רק קבע את האזור באופן כללי ואח”כ היה צריך למדוד את גודל השטח שיקבל כל שבט ושבט, ניתן ג”כ לתרץ שהמדידה שלאחר הגורל נמשכה שבע שנים. אך זה דוחק. ועוד שלשיטת רש”י (במדבר כו,כד) הכל נעשה בגורל ולא במדידה. (כך פשטות דברי רש”י וכך הבין בדעתו האברבנאל ביהושע פרק יד. אמנם המלב”ים הסביר את רש”י כשיטת הראב”ד).

[11] תורת כהנים בהר פרק כה פסוק ב” מובא ברש”י קידושין לז. ד”ה אבל חדש, ובקידושין מ.: ד”ה גדול תלמוד תורה. רמב”ם הלכות שמיטה ויובל (י,ב). ולגבי תלות תרומות ומעשרות בהכרת כל אחד חלקו ובמנין שנים לשמיטה עי” רש”י כתובות כה. ונדה מז. ד”ה ולא נתחיבו ורש”י בבא מציעא פט. ד”ה נתחייב.

[12] יהושע יח, א-י.

[13] עי” בספרי “הדר העולם” עמ” 362-363.

[14] פרק א” שאלה מס” 1.

[15] פרק א” שאלה מס” 2.

[16] פרק א” שאלה מס” 3.

[17] ועיין ברש”י וברד”ק יהושע יט,מז האם לשם-ליש נפלה בגורל לשבט דן או שכבשוה אע”פ שלא נפלה בגורלם.

[18] אברבנאל ומצודת דוד יהושע יח,ג.

[19] תשובה לשאלה מס” 2 בפרק ב”. ואם נשאל מדוע לא גער בהם קודם – אולי ראה יהושע שלבני ישראל אין כעת מספיק רצון להילחם לאחר שנלחמו במשך זמן כה רב והעדיף שהם ינוחו  לפני המלחמות הבאות. [ואפשר לומר שיהושע אכן היה צריך לגעור בהם כבר קודם, אלא שלא עשה זאת מהטעם הנזכר במדרש – כדי שיאריך ימים (במדבר רבה כב,ו ועי”ש במהרז”ו).

[20] תשובה לשאלה מס” 1 בפרק ב.

נגישות