מנהיגו של הציבור
הרב דב ליאור שליט"א
קהל נכבד וקדוש, בני המשפחה היקרים, וכל מי מעמך ישראל שבא היום להשתתף, הם בבחינת קרובים כפי שחז"ל אומרים בתלמוד "תלמיד חכם שנפטר כולם כקרוביו".
כולנו חשים את הכאב, ואת הצער הגדול בהסתלקותו של האי גברא רבא מתוכנו. בעקבות קדושת המועד, הציבור מנוע מלהביע את גודל הכאב ואת גודל הצער.
זה מזכיר לנו מה שקראנו בתורה – בזמן חנוכת המשכן, כשבטעותם של נדב ואביהו שעשו את מה שעשו, משה רבינו אומר לאהרון- "הוא אשר דיבר ד" בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרון". אהרון התעלה לדרגה כזאת שהוא הפסיק מלבכות. התורה גם דורשת מכהן גדול, גם כשקורה לו איזה שהוא אסון פרטי, הוא צריך להבליג על היגון ולהמשיך את השירות בשליחות כלל ישראל.
היום הייתי אומר שכל בני הישיבה, כל מי שהכיר את האישיות היקרה והנכבדה הזאת, יש להם מעין דרגה של כהן גדול, שמתעלים על הצער והכאב מלהביע אותו, חשים אותו בלב, אבל קדושת המועד מרוממת אותנו ואנחנו לא יכולים בגלוי להביע את גודל הצער והכאב. אבל אי אפשר בלי כלום, הרי באמת לדעת רוב הפוסקים בחול המועד לא מספידים אפילו לחכם בפניו, חוץ מהפרי מגדים שמקל בזה, אבל במקצת הדברים אנחנו צריכים לפחות להפנים למודעות שלנו את גודל האבידה והאסון שפקד לא רק את המשפחה, לא רק את הישיבה, אלא את כלל ישראל כולו.
הסתלקה מאיתנו דמות תורנית, אחד מגדולי ישראל שהתחיל את גדולתו עוד לפני עשרות שנים, כשאת שמי היהדות האירו גדולי ישראל שהקיפו בחכמתם את כל מכמני התורה בכל התחומים. הוא היה שייך לאותו דור ענקים שהמשיך את גדלות של התורה ולהתבונן ולפתור בעיות המתחדשות חדשים לבקרים. וגדלותו בתורה לא הצטמצמה בתוך ארבע אמות של בית המדרש. מושג של הנהגה, מושג של אחריות ציבורית, זה היה חלק אינטגרלי מעצם הווייתו. גדולי ישראל אמיתיים הם יודעים גם לראות מהם צורכי הדור, ומה ניתן לעשות כדי לרומם את הדור כדי לתקן אותו מה שניתן לתיקון בהתאם לחולשות שלו. ולא נגזים אם נאמר שהוא באמת היה ממשיך את דרכו של מרן הרב זצ"ל, ולפני כעשרים וחמש שנה כשהוא קיבל את הנהגת הישיבה מידי הרב צבי יהודה זכרונו לברכה, הוא המשיך לחנך את התלמידים, והתלמידים, ברוך ד", בני הישיבה – תופסים עמדות חשובות בתחום ההנהגה הרוחנית בעמנו, הנהגה שהיא איננה מתעלמת מגילויי השגחה האלוקית המתגלים בדורנו, לראות את השילוב של תורת ישראל עם החיים המתחדשים – החיים הלאומיים שמתחדשים בדורנו עם כל תופעות הלוואי המתלוות לזה.
ר" אברום ידע מצד אחד עז וגבורה לעמוד מול המדיניות החולשתית של הנהגת המדינה, מול החולשות של אישים קטנוניים שמנהיגים אותה, אבל הוא לא פגם ולא פסל את עצם הקמתה של מדינת ישראל שזה חלק ממהלך הגאולה- אתחלתא דגאולה.
יש להבחין בין האישים שמנהיגים, ובין עצם קיומה של המדינה, זו מתנת ד", המדינה שייכת לכל החוגים, לכל הרבדים, לכל עם ישראל בדורות שלנו ובדורות הבאים. וההנהגה שלו צריכה להימשך גם הלאה.
כפי שחז"ל אומרים "יעקב אבינו לא מת" הרי הרשב"א מסביר בתשובות- מה זאת אומרת לא מת? הרי חנטו אותו, ספדו אותו וקברו אותו! אומר הרשב"א שהכוונה היא שיעקב אבינו, בניו, המשיכו את דרך חינוכו לא כמו אצל אבא שלו ולא כמו אצל הסבא שלו. מוטלת באמת אחריות על כל הדור הצעיר, על כל התלמידים שיצקו מים על ידי ר" אברום זכרונו לברכה, שימשיכו את דרך החינוך שלו. מצד אחד שקיעה ושקידה בעמלה של תורה, מצד אחד להוציא את התורה מתוך בית המדרש ולרומם את העם, ולהצעיד אותו לקראת גאולתו.
הוא באמת ניתק מאיתנו לגנזי מרומים אבל אנו שמאמינים בהישארות הנפש, מאמינים בתחיית המתים, יודעים שגם הנשמה בעולם העליון יש לה עלייה, ואנחנו סמוכים ובטוחים שכשם שבהיותו בתוכנו הוא היה פועל לטובת עם ישראל ככה גם עכשיו כשהוא נמצא בגנזי מרומים בפמליא של מעלה, שימליץ טוב עבור הישיבה, עבור ירושלים עיר הקודש, ועבור כלל ישראל כולו שזקוק בתקופה כזאת להרבה הרבה רחמים גדולים, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, ויקום לגורלו לקץ הימין.
