מציון תצא תורה

ג"

 

מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה

ישיבת "מרכז הרב" לדורותיה

 

– ג –

 

הרצאת מרן הרב זצ"ל לפני חכמי "מרכז הרב"

(אור ליום כ" טבת תרפ"א)

"אַחַי הָאֲהוּבִים תּוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ וּבְאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה כֻּלָּהּ, לְחַיִּים שֶׁל יְצִירָה הִנְנִי קוֹרֵא אֶתְכֶם. זֹאת הִיא הַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים לִשְׁאֹף אֵלֶיהָ.

גַּלֵּי הַתְּחִיָּה הַלְּאֻמִּית הוֹלְכִים הֵם וְסוֹעֲרִים. הִנְנוּ מַרְגִּישִׁים אֶת הֶמְיַת שְׁאוֹנָם, וְהִנְנוּ גַּם נִפְעָלִים מֵהֶם גַּם פּוֹעֲלִים עֲלֵיהֶם. אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לַעֲמֹד בְּפֶרֶק תּוֹלְדוֹתֵינוּ זֶה כְּנִדְהָמִים, כְּאוֹבְדֵי עֵצוֹת. כֹּחַ גָּדוֹל רוּחָנִי צָפוּן הוּא בָּכֶם, אַחִים יְקָרִים, תּוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַצְּבִי, וְהַכֹּחַ הַזֶּה מֻכְרָח הוּא שֶׁיִּתְגַּלֶּה בְּכָל הוֹדוֹ וַהֲדָרוֹ, מֻכְרָח הוּא לְהַרְאוֹת אֶת פְּעֻלָּתוֹ עַל תְּחִיַּת עַמֵּנוּ בְּאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. לֹא בִּדְרָכִים חֲדָשִׁים מִקָּרוֹב בָּאוּ אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָלֶכֶת עַל מְסִלַּת תְּחִיָּתֵנוּ, כִּי אִם בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ הָעַתִּיקָה. אֲבָל הַמֶּרֶץ שֶׁל הַתְּחִיָּה מֻכְרָח הוּא לְעוֹרֵר את כֹּחַ הַחַיִּים שֶׁבָּנוּ, לִצְעֹד צְעָדִים אַמִּיצִים צַעֲדֵי אָוֶן, וְאָז יֵדַע יִשְׂרָאֵל וְנֵדַע גַּם אֲנַחְנוּ מֶה אָנוּ וּמַה כֹּחֵנוּ. יֵדַע הָעָם וְיַכִּיר מַה הוּא לוֹ כָּל הַחַיִל אֲשֶׁר תּוֹרַת אֱלֹקָיו בְּלִבּוֹ.

אֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לְהָרִים דֶּגֶל בְּחַיִּים שֶׁל יְצִירָה רוּחָנִית, חַיִּים שֶׁל יְצִירַת קֹדֶשׁ, שֶׁל מִפְעָלִים טוֹבִים הַקְּרוֹבִים לָנוּ בְּפִינוּ וּבִלְבָבֵנוּ, חַיִּים הַמְבִיאִים בְּרָכָה וְתוֹעֶלֶת לָנוּ וְלָעוֹלָם כֻּלּוֹ".

 

לשאוף לגדולות

"אנו מחויבים לשאוף דווקא לגדולות, דהיינו שנביא את הישיבה למצב כזה, עד אשר תוכל להוציא מקרבה גדולי ישראל, במובן המלא של המילה, גדולי דעה כאלה, שיוכלו לעמוד בראש השורה של ההשפעה על הכלל בישראל ובעולם, על ידי הגיונות לבבם ומעשיהם…

ועל פי זה אנו צריכים לייחד חלק קבוע להידיעה הרחבה והכבירה של דעת ד", בצירוף כל המכשירים הישנים והחדשים הדרושים לה, באופן שתצא ממקור הקדושה העליונה של תורת ארץ ישראל השפעה קולטורית [=תרבותית] אדירה בעולם, אשר תגיע לידי זה ש"מלכים יראו וקמו, שרים וישתחוו" (ישעיה, מט, ז)".

(אגרות הראי"ה, אגרת קי"ח)

 

מקור החיים של ישראל

"מקור החיים וההצלה הנצחית יישאר לעולם בבתים הגדולים, שמגדילים בהם אך תורה ויראת שמים, כמובן תורה בהרחבתה וגדלה, לפי כוח המקבלים ולפי הכרח הדור, ויראת שמים בטהרתה ועזוז קדשה. מעדרי קודש כאלה, שמקום מרעיתם הוא הישיבות האיתנות, רק מהם יקומו לנו שרי קודש, גדולי תורה, רבי פעלים בעבודה ובמידות תרומיות, כאשר מעולם זאת על ישראל".

(אגרות הראי"ה, אגרת תרמד)

 

הנהגת מרן הרצי"ה זצ"ל בישיבה

"תשומת לב מרובה הקדיש הרצי"ה זצ"ל לתיקון המידות לימוד "חפץ חיים" ושמירת הלשון הפך להיות חובה על כל תלמידי הישיבה, ומדי פעם בפעם תבע אפילו מאברכים בעלי ותק ללמוד מסכת "דרך ארץ" ולסגל את נועם המידות לחיי יום יום.

יראת השמים המופלגת שלו הטביעה את חותמה על כל בני הישיבה וכל באי בית מדרשה של הישיבה יכולים היו לחוש אותה גם בכל תפילת מנחה ביום רגיל.

שיחותיו ושיעוריו זכו להקשבה יוצאת מגדר הרגיל. רבות מהן הוקלטו והועתקו אחר כך על ידי תלמידי הישיבה שחזרו ושננו את תוכנן.

הישיבה אשר גדלה בכמותה ובאיכותה והרחיבה גבולה בתלמידים מצוינים, עד אפס מקום, הפכה לתנועה בעלת ייחוד ובעלת ייעוד. בהדרכתו בהכוונתו הפכו בני הישיבה לציבור תוסס ומתסיס ער ופעיל מכה גלים בחיי הציבור, חלוץ העובר לפני המחנה, וכבר ניכר ובולט יבולה המבורך פירותיה הטריים הרעננים של הישיבה בעולם". 

(הרמ"צ נריה זצ"ל, בשדה הראי"ה, "הבן היחיד והמיוחד")

 

"הישיבה המרכזית העולמית" – מרן ראש הישיבה הגר"ש ישראלי זצ"ל

"השם "הישיבה המרכזית העולמית" הוא לאו דווקא במובן זה של אוסף אנשים מקצווי העולם. "עולמית" פירושה נצחית, כוללת בתוכה את כל הערכים היהודיים, את כל הגוונים השונים של יהדות, לא לפגוע באף אחד. לקדש ולשמוע ולהעריך וללמוד וללמד את אותו השפע המרובה של יהדות של דורי דורות של היצירות השונות של הפלגים השונים שכולם מתאחדים והווים למציאות אחת".

(שיחה בעצרת שבעים שנה ליסוד הישיבה, תשנ"ד)

 

מעשה בשקדן

פעם באו אל הרב כמה מבחורי הישיבה והעידו את תשומת לבו לאחד מהמצוינים שבישיבה שהוא שקוע כולו בתלמודו אבל הופעתו החיצונית מאד מרושלת ובקשו שהרב יעיד לו על כך השיב להם הרב אין ספק שראוי שבני תודה יופיעו בצודה מסודרת ומכובדת אבל קשה עלי למלא בקשתכם ביחס לאותו בחוד שאני מכיר אותו יפה ויודע שקידתו בתודה ודרגתו ביראת שמים שיסיח דעתו מלימודיו ויעסוק בחיצוניותו.

והוסיף הרב ואמד כאשד בא אדם ועומד לדין בבית דין של מעלה ושואלים אותו על דרכו בעבודת ד" ואם בוצעה בשלמות כהלכה הדי אם הקפיד על חיצוניותו שתהיה מסודרת ומושלמת טוענים נגדו דאה נא הנה על חיצוניותך הקפדת שתהיה כראוי ואם כן מדוע לא דאגת שגם כל מצוה וכל תפלה תהיה מסודרת ומושלמת כהלכה אבל אותו בחוד יקד אם תבוא כלפיו טענה כלשהי על מצוה מסוימת מדוע לא הקפיד שתהיה מושלמת ישיב ויאמד כי גם על חיצוניותו לא הקפיד גם היא לא הייתה מושלמת ותשובה זו תתקבל.

 (הרמ"צ נריה זצ"ל, ליקוטי הראיה ב")