מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה
ישיבת "מרכז הרב" לדורותיה
– ד –
"דווקא מבית המדרש העתיק וממתמידיו תצא תורה ואורה לישראל"
(אגרות הראי"ה, אגרת תקע)
המגמה הכללית בישיבה – מרן הרצי"ה קוק זצ"ל
"בישיבתנו ענייננו המיוחד הוא השאיפה לכל. כמובן אי אפשר להקיף את כל התורה, אבל צריכה להיות שאיפה לכך, וסדרי לימוד על פי מגמה זו. שאיפתנו היא התורה כולה, שרק בכלליותה ושלמותה היא "תמימה משיבת נפש".
"מי ימלל גבורות ד" ישמיע כל תהילתו" – "למי נאה למלל גבורות ד"? למי שיכול להשמיע כל תהילתו". על פי מגמה כללית זו יש סדרי לימוד תורה וסדרי קיום תורה, אבל העיקר הוא הכל, לא "צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו".
לא יתכן שום ויתור על ניצוץ קדושה של תורת ישראל, שום ויתור על אף נשמת ישראל ושום ויתור על שעל אדמת ארץ ישראל – אנו מקושרים לכלליות הקדושה המשולשת הזאת. אנו שואפים לכל! כל התורה כולה, כל כלל ישראל כולו, כל נשמות ישראל, כל הצדיקים בינוניים ורשעים, שראשי תיבות שלהם הוא צבו"ר, כל ארץ ישראל, מתוך הכרת הקדושה שמקיפה את כולה".
(שיחות הרצי"ה – תלמוד תורה)
שיעורי מרן הרב זצ"ל בפתיחת הזמן – מזיכרונות ר" שבתי דון-יחיא ז"ל
"בראשית זמן הלימודים, כשהיו פותחים במסכת חדשה, היה הרב מייחד את שיעור הפתיחה לתוכנה הכולל של המסכת.
בשיעורים אלו הודגמו בקיאותו השופעת, שהייתה בה יותר נביעה מידיעה. תפיסתו המהירה, מעבריו הטבעיים מהלכה לאגדה ומאגדה להלכה, ומיצוי סוגיות המסכת לבניין כללים בהלכה וליסודות של דרך התורה במידות ובמעשים, לפרט ולכלל. בשיעורים מזהירים אלו הכניס כל יכולתו הרוחנית. המסכת כולה נתקפלה בשיעור וראוה בעיקרי סוגיותיה, במסלולי הגיונה, ברמותיה ובמישוריה, בשיח אגדותיה ובנשמת ענייניה. המסכת נתגלתה בשורשיה, בצמיחת גזעה ופאר צמרתה.
שיעורי פתיחה אלו היו תמרורי דרך לבני הישיבה. באמצע הזמן, כשהיו טובלים את עצמם במעמקיה סוגיותיה, נזכרו בפסוקים מהשיעור בראשית הזמן, פסוקים מאירים ככוכבים, שלאורם קדחו בגמרא ובמפרשיה, השוו השוואות בין בבלי לירושלמי וביררו פירושיהם של הראשונים וגדולי האחרונים".
לימוד אמונה – מרן הרצי"ה קוק זצ"ל
"בתוך כל מחזור של תלמידים חדשים שבאים לישיבה, יש מהם ששואלים: מה זה "מרכז הרב"? מה החידוש המיוחד והספציפי של ישיבה זו?
זאת הזדמנות לחזור על הדברים, שלא תמיד ברורים די הצורך: על גבי לימוד הלכה לאמיתה של תורה קיים גם לימוד אמונה. אמונה אינה מצטמצמת רק באמירת "אני מאמין", בזמר "אני מאמין", או בריקוד "אני מאמין". אמונה היא לימוד. יש ללמוד לשנן ולחזק בקרבנו את יסודי האמונה, עד שתהא להכרה וידיעה שלמה באדם כולו בכל נשימת החיים שלו ומתוך כך היא מתגלה בשכל, ברגש ובשאר החושים.
(שיחות הרצי"ה – תלמוד תורה)
הישיבה – בית היוצר של האדם והאומה – מרן ראש הישיבה הגר"א כהנא-שפירא זצ"ל
"אדם צריך לשאוף לגדלות, הישיבות נועדו לגדל אנשים גדולים. ישיבה היא בית היוצר של האומה. אין זו רק מליצה, כאן יוצרים אדם. הישיבה היא כח של תורה שמגדל את האדם לפי מה שהוא, שלא ישאר בזעיר אנפין, זאטוט, זהו כוחה של תורה.
כל מה שלומדים בתורה משפיע, גם כשאדם לומד "שור שנגח את הפרה", הלימוד בעניין זה מגדלו ומרוממו. בכל לימוד יש רוחניות, ולא משנה מהו נושאו של הלימוד. אם אדם מסתפק במשנה אחת, הוא יהיה מוכרח להיות אדם קטן, לעומת זאת, מי שלומד בכל כוחו, הוא אדם שגדל. הישיבה באה לגדל את שיעור קומתו של האדם. אם לא מטפלים בצד הרוחני של האדם, הוא נשאר זאטוט לכל ימי חייו, גם אם הוא עבדקן. אדם צריך להתגדל ברוחניות, ברוחניות מתגדלים רק ע"י לימוד תורה. התורה יוצרת שיעור קומה לאדם.
האדם מתגדל באופן מיוחד ע"י לימוד גמרא. רב האי גאון אומר שלא מצינו אדם שיהיה חשוב וגדול במידות, בצדקה ובחסד, וממשיך ומוסיף שורה ארוכה של מידות, ובסוף קובע שלא מצאנו את כל המדרגות האלו של אדם בעל מידות עליונות, אלא רק במי ששונה הלכות של רבינא ורב אשי. הגמרא היא, לכאורה, דברים קצרים ומצומצמים, אולם שם נמצא המקור שמגדל את האדם ומרוממו, כל עיקרה של התורה הוא לרומם את האדם. המשנה באבות (ו" א") אומרת: "ומרוממתו על כל המעשים". כוחה של תורה הוא לרומם את האדם, שלא ישאר בנמיכות קומה.
אם רוצים להתרומם צריך ללכת לישיבה. זו לא מציאות חדשה, מאז ומעולם ישיבה גידלה ורוממה אנשים. הגמרא (יומא כ"ח ע"ב) אומרת: "מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו, מימי אברהם יצחק ויעקב", הישיבה הראשונה הייתה אצל אברהם אבינו, והגמ" (ע"ז ט" ע"א) מחשבת את זמן הקמת הישיבה הראשונה. העולם נברא לששת אלפים שנה, אלפיים השנים הראשונות היו שנות תוהו, אח"כ באו אלפיים שנים של תורה. והגמ" אומרת שאלפיים שנים אלו התחילו, מהזמן שכתוב עליו בתורה "ואת הנפש אשר עשו בחרן". אברהם אבינו הגיע לארץ ישראל עם "הנפש אשר עשו בחרן". כיצד עושים נפש? רק ע"י ייסוד ישיבות. אברהם אבינו ייסד את הישיבה הראשונה ובה עשה נפשות. אברהם היה אז בן שבעים ואז התחילו אלפיים השנים של תורה.
עולם הישיבות התחיל מאברהם אבינו, ודווקא בא"י. כבר בהתחלה התורה היא אידיאלית, התורה היא תורת ארץ ישראל, "אין לך תורה כתורת א"י". קדושת ארץ ישראל מוסיפה לקדושת התורה, והתרוממותו של האדם שלומד את תורת אר"י היא גדולה יותר ממי שלומד תורה בחו"ל. תורה בכל מקום היא תורה, "בכל מקום אשר אזכיר את שמי…". אבל נורמליות של תורה, כמו נורמליות של עם ישראל, נמצאת רק בארץ ישראל.
עניינם של תורה וארץ ישראל קשורים אחד בשני. בארץ ישראל יש נורמליות של תורה, בארץ ישראל יש יותר סייעתא דשמיא. יש הבדל בין ישיבה הנמצאת בחו"ל, לבין ישיבה הנמצאת בארץ ישראל. בכל הישיבות בארץ יש אפשרויות יותר גדולות להתרומם ע"י כוחה של תורה. זהו עניינה של תורה בהשפעתה על האדם מתוך לימודו בישיבה.
(מתוך שיחה לחניכי מחנה "תורת חיים" תשמ"ט)
הישיבה מאירה לעולם – מרן ראש הישיבה הגר"ש ישראלי זצ"ל
הגמרא מספרת על רבי אלכסנדרי, שבסיום תפילתו היה מוסיף ומבקש בקשה מיוחדת: "יהי רצון מלפניך ה" אלקינו שתעמידנו בקרן אורה ואל תעמידנו בקרן חשכה ואל ידבה לבנו ואל יחשכו עינינו" (ברכות י"ז א).
קרן אורה – אנחנו יודעים שהאור יש לו קרניים, האור יש לו תפוצה, אפשר לדבר על קרן אורה, ואנחנו יכולים להבין את התפילה על שתעמידנו בקרן אורה. איננו יכולים להבין מה זה קרן חשכה? האם החשכה יש לה קרניים? ואם באותו זמן שביקש ואמר שתעמידנו בקרן אורה, האם לא היה מספיק, והלא מובן שאין אנחנו מדברים על חשכה.
יש כאן יסוד מסוים, והוא התוכן שהדריך את רבנו זצ"ל ביסודה של הישיבה היסוד להעמיד אותנו בקרן אורה, כפי שחז"ל אומרים סנהדרין (כ"א ב) בעקבות הנביא זכריה (י"א ז): "שני מקלות היו, לאחד קראתי נועם לאחד קראתי חובלים" – "חובלים" אלו תלמידי חכמים שבחוץ לארץ, "נועם" אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימים זה לזה בהלכה.
יסוד זה מחדש שארץ ישראל מסוגלת לתת ללומדי תורה קרן אורה, לעומת "במחשכים הושיבנו כימי עולם – זה תלמוד בבלי" (סנהדרין כ"ד א) היסוד של ההרחבה לעומת היסוד של צמצום ההתרחבות הזאת של לומדי תורה, שיודעים לכבד אחד את השני שיודעים לכבד כל תנועה ותנועה, כל יסוד נכון שנובע מתורת ישראל, שמבוסס על השולחן ערוך. יהיה זה חסידי, יהיה זה מתנגדי, יהיה זה ספרדי, יהיה זה אשכנזי, יהיה זה ממקום זה, או ממקום אחר – היסוד העיקרי המאחד והמכבד, ששומרים את התורה, שלומדים את התורה, שמכוונים ליצור את החיים הכלליים על יסוד התורה, היסוד של נועם, שמאזינים זה לזה, משנעימים זה לזה בהלכה, מתוך הנחה שכנסת ישראל מכילה בתוכה את יסודות הקדושה וכל אחד ואחד מגשים את זה על פי דרכו ועל פי צרכיו וביחד מהווים את כנסת ישראל.
ומבקש על זה רבי אלכסנדרי: "שתעמידנו בקרן אורה", האור הזה שהוא בוקע מהישיבה שהוא צריך להאיר את כל קצוות ארץ ישראל הלאה מזה גם בכל תפוצות ישראל.
ב"ה שהתאספו כאן החברים שלנו התלמידים שלנו והמורים שלנו אלה שיסדו ישיבות חדשות אלה שיסדו ישיבות מגוונות, אלה שחיים את החיים בארץ ישראל, ונותנים לחיים את מה שצריך לתת, ונלחמים על הרעיונות העיקריים מתוך אמונה, מתוך מסירות, מתוך נועם, מתוך הכרה וכבוד אחד לשני – זהו מה שחלם מורנו ורבנו הרב זצ"ל אלה שלמדו בישיבה הזאת, אלה אשר ישנם פה ואשר גם אלה שאינם פה, לכולם יש אותה התחיה ואותה הרגשה ואותה נאמנות ואותה מסירות לאותם האידיאלים של הישיבה העולמית, של עולם של נצחיות, של תורת נצח של עם נצח, של ארץ נצחית.
(מתוך שיחתו בעצרת שבעים שנה ליסוד הישיבה, תשנ"ד)
