ראש הישיבה הרב אברהם שפירא זצ"ל
יום ירושלים תשמ""ט- היכל ישיבת מרכז הרב
"ויתבוננו חסדי ה"":
במזמור של פתיחת החג נאמר: "מי חכם וישמור אלה, ויתבוננו חסדי ד"" (תהילים קז", מג"). יש כאן שני דברים. הראשון – "ויתבוננו חסדי ד"". יש על כך שני פירושים. האחד, להתבונן בחסדי ד", והפירוש השני מובא באבן עזרא בשם ר" משה וזה לשונו: "ור" משה אמר כי חסדי השם יהיו מתבוננים". וכוונתו לומר שיש חסד מיוחד מד" בשביל לזכות להתבונן במה שיש לפנינו ישועות, שכן הפרק הקודם, שהוא סוף החלק הרביעי בתהלים, מדבר על כך שישנה ישועה אולם, לא מתבוננים בה ולא רוצים בה (תהלים קו, ז): "אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך". למה אבותינו לא הבינו נפלאותיך? מה שראו ארבעים שנה במדבר, ניסים ומופתים, ולא השכילו!? וזה פסוק בתורה (דברים כט, ג): "ולא נתן לכם ד" לב לדעת… עד היום הזה". היו חסרי לב, ורואים שבשביל להבין ישועה צריך לב, ולב לא ניתן להם.
והשני, "מי חכם וישמור אלה" – כל העניין הזה של ההסתכלות, למרות שהעיניים רואות, צריך חסד מיוחד, כוח מיוחד של ראייה. אברהם אבינו הכיר את בוראו מאז שראה את השמש זורחת בבוקר ובערב שוקעת והבין מיהו בעל הבירה. כולם רואים זאת אך לא מכירים, אבל צריך חסדי ד" – כי בלי חסדי ד" לא יבינו אפילו דברים פשוטים, ובלי חכם אחד שיראה נכוחה, הרבים, לא יתבוננו ולא יתפסו.
אנחנו אומרים את זה היום, צריך חסד מיוחד. יש הרבה אנשים שהם בבחינת רואה, רואה, רואה, ולא מתבונן, לא זוכה בחסד ד" וחסד מיוחד הוא שנוכל להתבונן בחסדים שהיו ועל כך יש לנו להודות. אומנם, הפסוק מתחיל במילים "מי חכם וישמור אלה" מה זה "ישמור אלה"? יש בזה חכמה גדולה לשמור את נפלאות ד". ואע"פ שהדבר הינו לא קל וכמו שכולנו רואים.
כתוב בתהלים (קיא, ד): "זכר עשה לנפלאותיו". וגם על פס" יש שני פירושים בראשונים. הפירוש הראשון כפשט הפסוק, זכר עשה לנפלאות שהיו, כדי שיזכרו אותם, והפירוש השני שעושה זכר לנפלאות שיבואו. כיון שרואים נפלאות שהיו פעם, רואים שלהבא יהיו תשועות. ישועה לעתיד.
יש מצב של רגילות, מתרגלים לניסים, מתרגלים לנפלאות, רגילים כבר. יש חכם הרגיל לפסוק כל יום, אבל הדבר מצריך עבודה, ה"גדולים" היו נלחמים על איך לא להיות גס רוח בהוראה. בעניינים של אמונה, שבהם יש צורך "להתבונן חסדי ד"", זה יותר קשה. ניסיון האמונה הוא גדול. יש אמונה גדולה ויש אמונה קטנה. אותה המציאות, שנים שראו אותו דבר, אבל, לאחד יש כוח של אמונה גדולה ולשני יש כוח של אמונה קטנה. חז"ל אומרים "קטני אמנה" (פסחים קיח:), אמונה גדולה יכולה גם כן להתקטן. חז"ל אומרים על נח "מאמין ואינו מאמין" (בראשית רבה, לב", ו", ומובא ברש"י בראשית ז", ז" בזוהר ח"א סח:) הוא שמע את דבר ד" ובנה תיבה וראה הכול וראה את המצב וזוכר, אך היה "מאמין ולא מאמין", אלמלא שחז"ל אומרים, לא היינו יכולים להגיד. ועל זה כתוב "מי חכם וישמור אלה", ישמור – לעורר הכול כאילו עכשיו היה.
זה היה החטא של דור המדבר. כתוב בפסוק: "יען כי מאסתם את ד" אשר בקרבכם" (במדבר יא", כ") אומר רש"י – "אם לא שנטעתי שכינתי ביניכם, לא גבה לבבכם להיכנס לכל הדברים הללו". למה קרה דבר כזה בדור הגדול ביותר, דור שראה שכינה ממש אין קץ, ענני כבוד, ובכל זאת גבה לבם. יש גובה לב, רמות רוחא? מרוב הרגל. אנחנו, אפילו אם היינו רואים פעם אחת ענן כבוד חושבים אנחנו שבוודאי היינו זוכים למדרגות גדולות ותשובה גדולה, ושם – ראו את זה כל יום, מרוב הרגל ייתכן שיש ירידה באמונה וצריך חיזוק באמונה, זה מה שאומר שם רש"י "לא גבה לבבכם" מתוך מדרגה של גדלות. הגדלות יכולה לרדת, זהו "וישמור אלה", צריכים עוד פעם לשמור כאילו זה קרה עכשיו, שלא יהיו מה שכתוב תועי לב, "עם תועי לבב הם" (תהילים, צה", י"), זה אחד מהדברים הקשים, אבל הפסוק אומר כך, "עם תועי לבב הם", זה היה ירידות. זה אחד הדברים שגם היום צריכים להפחיד, ראינו, ראינו, אבל מה יצא מזה לאמונה.
אנחנו מרגישים את הירידה, את ההבדל הגדול, כבר עשרים שנה, זה לא כמו שהיה. ראינו את הנס, ראינו את הכול והיום, זה לא כמו אז. אם אנחנו רואים היום שיש ירידה גדולה, יש פקפוקים, ירידה גדולה באמונה, כל מה שיש לפנינו משבר[1], זה משבר של אמונה וזהו הדבר שצריך חיזוק, זהו מה שכתוב "מי חכם וישמור אלה".
ברש"י הראשון על התורה, אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום (תהלים קי"א) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
והיום, לא רק גויים אומרים את "הליסטים אתם", אלא ה"תועי לב", מתחילים לחשוש ולומר לעצמנו, לנו, "ליסטים אתם", כי אנחנו לא יכולים לסבול כביכול, איך יתכן ש"מסכנים" שאין להם מדינה ועל כן, צריך לתת להם את המדינה הזאת[2]… "מסכנים", ויהודים אומרים את זה בניחותא וגם מצטרפים לטענה שאנחנו כביכול רוצים לקפח את הזכויות של הערבים. אבל, מה שאנחנו מתנגדים, הוא משום שאנחנו לא רוצים שבארץ הזאת תהיה שליטה לערבים, שלא יהיה כאן שלטון ערבי, אנו לא מקפחים… זו הארץ שלנו. זו התחלת התורה, זכותנו בארץ היא חלק מהתורה. אלו דברים פשוטים של אמונה. ההתחלה, אין לנו סמכות לוותר, זה לא שלנו, אנחנו לא בעלי בתים.
נכון, אולי צריך להזכיר, יש חולשה של ביטחון, זה הכול משבר של אמונה. כשיש חולשה באמונה אזי ההיגיון חלש וכשההיגיון חלש, נוצר רצון חלש ועם רצון חלש אין כוח להתחזק ואז זה גורם לטשטוש ולמבוכה, כי כל חיזוק אמונה, קודם אתנו ואח"כ מסביב לנו כמו שכתוב ב"כוזרי" (בחתימת הספר) שתבנה ירושלים רק כשיכספו אליה תכלית הכוסף. צריכים לדעת שאם אמנם אין לנו ביטחון גמור, אבל, אין ליצור מכשיר חדש של ביטחון, חייבים להדגיש ולחזור ולהדגיש, חס ושלום, חס ושלום, להכניס בשטח הזה שלטון של יהודים חדש[3]. יש שלטון יהודי אחד. השלטון, זהו מה שניתן למדינה. יש ניסיונות – נעמוד בניסיונות. נתחזק, כשהאומה תתחזק הכול יתחזק, גם הביטחון יתחזק, והכל בא מהתרופפות האמונה שנעשו לנו הנסים והנפלאות מהקב"ה ורואים את הכול בצורה מעוותת ואת הצורה המעוותת צריכים להחזיר, בחיזוק בביטחון ובאמונה.
אני רוצה להגיד עוד כמה דברים הנוגעים לעניין, אם אפשר. יש בספר ישעיהו, בהתחלת הספר יש פרקים שמדברים על מלחמת אשור ויהודה (פרקים ז"-יב"). נבואות מאוד קשות, פסוקים מאוד קשים, עניינים העומדים ברומו של עולם ואני רוצה לומר הערות אחדות על שלושה פסוקים שיש להם קצת השלכות על קצת מענייני הזמן.
יש פסוק בפרק ח", "לא תאמרו קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר ואת מוראו לא תיראו ולא תעריצו" (פס" יב"), יש בחז"ל פירוש על זה, בסנהדרין פרק שלישי (דף כו.), דרשה גדולה על מי מדובר כאן, מה זה "קשר", הגמרא אומרת שיש עוד פרשה (פרק כ"ב, פס" טו") שם מוזכר שהיה "שבנא אשר על הבית" לא כתוב עליו כלום, אבל חז"ל היו להם קבלות, "שבנא אשר על הבית", הגמ" אומרת (שם) ששבנא היה ראש ישיבה גדול, הייתה לו ישיבה יותר גדולה מאשר לחזקיהו, ובינו ובין חזקיהו היו חילוקי דעות ששבנא אמר שצריך להיכנע למלך אשור שהיה בחוץ, וחזקיהו לא רצה וחזקיהו חשב אולי כיון שהוא "ראש ישיבה" יותר גדול, אז אולי זה רצון ה", ועל זה הייתה הנבואה של ישעיהו הפסוק הזה, זה קבלת חז"ל, "לא תאמרו קשר" – כי קשר רשעים אינו קשר, אינו מן המניין, והגמ" מסיימת במה זה היה תלוי – שבנא היה "בעל הנאה" אומר "היד רמ"ה" מה זה "בעל הנאה"? שהיו נהנים ממנו, פירוש – שהיה שוחד של נגיעות, כשיש שוחד של נגיעות "לא תאמרו קשר". זה פסוק אחד.
יש עוד פסוק שני שאני רוצה לדבר עליו. "עוד היום בנוב לעמוד" (י", לב"), מה הפירוש? גם זה אחד מהפסוקים המופלאים. הגמרא אומרת (סנהדרין דף צה.): "מאי עוד היום בנוב לעמוד? אמר רב הונא: אותו היום נשתייר מעוונה של נוב". החטא של נוב עיר הכוהנים היה תלוי, לא נגמר. החטא שהיה לפני ארבע מאות שנה, היה תלוי ואם היה סנחריב נלחם באותו יום הייתה סכנה לירושלים, "עוד היום בנוב", אבל, סנחריב ראה את ירושלים קטנה ומצומקת אמר מחר יהיה גם כן יום ובלילה נהרג המחנה שלו. כאן יש לימוד מה זה "עוד היום בנוב לעמוד" ו"לכל זמן ועת לכל חפץ", יש עניינים של עידן של יצר טוב, הגמרא אומרת (נדרים לב.) שיש זמן של יצר הטוב ויש זמן של יצר הרע, יש זמן של קטרוגים ויש זמן של סנגוריה, את זה לומדים מהפסוק הזה, יש שעות רעות, שעות קשות שצריכים לעמוד בהם.
הפסוק השלישי, בתחילת פרק יא" (פס" א"): "ויצא חוטר מגזע ישי", זו הייתה הנבואה הגדולה ביותר על משיח, בשום פרק אחר, לא כתוב בפירוט רב כל כך. אמונת המשיח היא מסורת. אולם, מהו משיח? מה יהיה אז? זה הפרשה הזאת. פה היה גילוי של ימות המשיח. "ויצא חוטר מגזע ישי", ושאלו איך יהיה העולם? בפרשת השבוע בחקותי, הרמב"ן מסביר למה זה, אז בא הגילוי הזה, מה זה ימות המשיח, אומר הרמב"ן כיון שבאותו המלחמה כתוב ש"ביקש הקב"ה לעשות את חזקיה משיח" (סנהדרין צד.), אבל הדור לא היה ראוי לכך, אמנם, את המשיח לא הביאו אבל התורה של משיח כן מתגלית, משיח עצמו לא נתגלה בעוון הדור אבל תורה של משיח מתגלה אז בפסוק הזה "ויצא חוטר מגזע ישי"[4].
צריכים לדעת, הייתה צפייה, והצפייה למשיח היא מעיקרי האמונה, מי שמאמין במשיח ולא מצפה לביאתו הוא כופר (הל" מלכים פרק יא" ה"א), הציפייה למשיח הייתה, אומנם לא זכו, אבל הצפייה מעוררת ישועה והיא עוררה את התורה של משיח. ציפייה של ישועה גוררת אתה ישועה, זה אחד מהיסודות שנלמדים מפסוק זה. כל מה שנתחזק בצפייה של ישועה כן יתחזק יותר בגילוי של הישועה. לצפייה של ישועה צריך קהל, צריך גב, צריך אחדות, אם ישראל הם נפרדים – אין ישועה ואין גם ציפייה לישועה, כי צפיית הישועה מחייבת אחדות.
היום אנחנו זקוקים לחיזוק האחדות, לחיזוק הישועה ולחיזוק האמונה. אנחנו צריכים אחדות, ואחת הדרכים זו ירושלים. ירושלים עצמה היא אחדות. ירושלים עצמה היא צירוף של שניים, אחדות של שם ואברהם ירו-שלם. כלל ישראל אחד בירושלים, ירושלים הינה דבר המאחד את כלל ישראל. הפסוק אומר ש"עושה את כל ישראל חברים" זה לא רק מליצה, זה דין. הגמרא מביאה (נדה לד.): "טומאת עם הארץ ברגל – כטהרה שוינהו רבנן", יש זמנים שאם נוגע טמא בטהור, אם נוגע עם הארץ בחבר, לא רק שהטהור לא נטמא, אלא הטמא נהיה טהור, זה חידוש, זה "כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכב", ג").
"כעיר שחוברה לה יחדיו", רש"י אומר מה זה "כעיר שחוברה לה יחדיו". יש כמה פירושים, אחד מהפירושים על פי דברי רש"י הכוונה היא כמו שילה. מה זה כמו שילה? כשהתורה אומרת (דברים יב", ט"): "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה" – ""המנוחה" זו שילה, "והנחלה" זו ירושלים" (זבחים קיט.), והחידוש של רש"י הוא שלא רק שילה זה המנוחה אלא שירושלים היא גם כן מנוחה[5], לפי רש"י הפירוש הוא שהמנוחה האמתית הייתה בשילה אז פסקו המלחמות וירושלים היא גם כן מנוחה וזהו מה ש"חוברה לה יחדיו", כל מה שיש בקדושה, בגדלות, זה "חוברה לה יחדיו". הלימוד היום זה החידוש. ב"יחדיו" אפשר להביא הרבה דברים, ב"יחדיו" אפשר להשיג צפייה לישועה של עם ישראל.
ירושלים היא מקומה של מלכות ישראל, מלכות בית דוד. יש שתי תפילות על ירושלים. "ולירושלים עירך", זו תפילה ישירה על ירושלים ושם מדברים פתאום על דוד ואומרים: "וכסא דוד מהרה לתוכה תכין", אחרי זה יש תפילה מיוחדת "את צמח דוד עבדך", מה זה? מה כתוב קודם? יש כל מיני הסברים. "כסא דוד" ו"צמח דוד" זה שני דברים. "צמח דוד" – זה צמח ממש, משיח ממש. "כסא דוד" זה הכנה כזו. כך משמע גם מהגר"א[6], כתוב שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד (יומא סט:). מלכי בית דוד – מלוכה של דוד, להם יש ישיבה בעזרה. "כסא דוד" הפירוש הוא- לחדש את המלכות של כלל ישראל זה הכנה ל"כסא דוד", זה הכנה למלכות, "כסא דוד" זה מלכות.
אנחנו חייבים את כל הכוחות בכל עם ישראל. יש סכנה גדולה של פירודים. פירודים זה סכנה לאמונה ולכלל ישראל. אנחנו נשמור על אחדות ונזכה לצפייה לישועה ולחיזוק באמונה ולקיבוץ גלויות ותהיה אומה שלימה וארץ ישראל שלמה. אחדות ישראל היא חלק מאחדות התורה, לא יכול להיות זה בלי זה, כמו שאמרנו גבי מתן תורה "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט", ב") – "כאיש אחד בלבד אחד" (רש"י, שם). נזכה מתוך זה, לאחדות, ללימוד תורה, "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד" (ויקרא, כו", ו").
(מתוך הספר "המחזיר שכינתו לציון" בעריכת הרב שי הירש)
[1] הדברים נאמרו בעיצומה של ה"אינתיפאדה הראשונה", ע"י מחבלי אש"ף והחמאס, ימ"ש.
[2] כשלושה שבועות קודם לכן, הכריזה ממשלת ישראל על יוזמת "שלום", שכללה עריכת בחירות לערביי יש"ע ותחילת שיחות עמם.
[3] באותה העת, הכריז יהודי אזרח ישראל, על הקמת "מדינת יהודה", כמחאה על אזלת ידה של הממשלה נוכח הטרור הערבי המתגבר.
[4] "…ועל כן אמר הכתוב על ימי הגואל היוצא מגזע ישי, שישוב השלום בעולם ויחדל הטרף ורעת הבהמה וכל הרמש כאשר היה בטבעם מתחילה והכוונה היתה בו על חזקיהו שביקש הקב"ה לעשותו משיח (סנהדרין צד), ולא עלתה זכותם לכך, ויהיה המעשה על המשיח העתיד לבא (רמב"ן, ויקרא פרק כו פסוק ו).
[5] אליבא דרבי יצחק שסובר שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה (מגילה י.) רש"י ד"ה: יש אחריה היתר – "כשחרבה שילה הותרו הבמות כדאמרינן במסכת זבחים (קיט, א) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה זו שילה, שנחו מלכבוש, ואל הנחלה זו ירושלים, למה חלקן הכתוב כדי ליתן היתר בין זו לזו".
[6] מה שתקנו חתימת כל ברכה בלשון הווה, מחיה מתים, גואל ישראל, בונה ירושלים כאלו מתקיים העניין עתה, לפי שבאמת כל עניינים אלה נעשים בתמידות… ושם, בפירוש "אבני אליהו" מאת הרב לנדא – "וכסא דוד מהרה לתוכה תכין". פי" כסא דוד הוא כמ"ש "כי יד על כס יה", פשוטו מורה יד הוא מקום, כמו רועדות על ידם, פי" מקום מיוחד הוא מי שישב על כסא יה והוא למלכות בית דוד לבדו. והוא מעין פתיחתו שאמר ולירושלים עירך ברחמים תשוב, והוא רחמים גמורים שכסא דוד מהרה לתוכה תכין (סידור "אישי ישראל" מהדורת תשכ"ח, הוצאת הרב יעקב לנדא. ביאור "שיח יצחק" – מהרב יצחק מלאצאן עמ" 133).
