מרן הרב אברהם שפירא זצ""ל

מרן הרב אברהם שפירא זצ""ל
ראש הישיבה הרב אברהם שפירא זצ"ל





יום ירושלים תשכ""ח- היכל ישיבת מרכז הרב
מה אשיב לה"
ישועה צריכה הסבר, היא דורשת שיהיה לה המשך כלשהוא. גם דוד המלך שאל "מה אשיב לד" כל תגמולוהי עלי, מה תהיה תשובתי לכל מה שגמל לי הקב"ה בחסדו. הישועה דורשת תשובה. היא אף דורשת הסבר והוראה: מובא במדרש (ויקרא רבא ל"ה ח"): "ג" נִתנו מתנה לעולם, התורה, והמאורות והגשמים וכו" ר" יהושע בן נחמיה אמר אף הישועה, דכתיב, "ותתן לי מגן ישעך.
 ויש לתמוה, בשלמא תורה, מאורות וגשמים הם מתנות, אך ישועה, איך אפשר לכנותה מתנה, הרי קיומה של ישועה מותנה בקדימת צרה לה, וישועה מתוך צרה אינה מתנה וברכה כ"כ.
אלא שהדבר מתבאר מתוך המשך המדרש שם, "ר" יצחק ב"ר מריון אמר אף פרשת הים הגדול, דכתיב בה: "כה אמר ד" הנותן בים דרך,  שאלמלא כן כיון שאדם יורד לתוכו מיד מת". פירוש, אלמלא ניתן הים כמתנה לבנ"א, הרי לא יכול היה אדם לחיות בים, כיון שמקום חיותו והאקלים שבו הורגל הוא היבשה, ואיך היה יכול לחיות באקלים שונה לגמרי? נראה דכמו"כ הישועה, אף היא משניתנה מתנה לבני האדם, א"כ היא אקלים אחר, האדם הנושע נמצא אחרי ישועתו במדרגה אחרת משהיה לפני הישועה, הוא התעלה בדרגתו, ומבחינה זו ישועה היא מתנה. מדריגה חדשה דורשת התבוננות חדשה, הסבר ופירוש. ישועה דורשת המשך והסבר.
והנה בדרך העולם, "כל שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים" (ב"ב קט"ז ע"א). ודוק, "צדיק" לא נאמר אלא "חכם", כיוון שמאורע זה של מחלה בתוך הבית צריך הסבר וצריך המשך. צריך אדם ללמוד ולהתבונן על מה היה לו כך, מדוע חלה החולה, ומה עליו לעשות כדי להסיר את מניעי המחלה. כך הדבר בצרת היחיד, וכך הדבר בישועת היחיד שאף היא דורשת התבוננות. ולשם כך ילך אצל חכם.
אף ישועת הצבור, עניינה עליית הצבור כולו לדרגה אחרת שהיא באקלים אחר – לכך אפילו הליכה אצל חכם אינה מספקת. הגמ" (סוטה מ"ט ע"א) מלמדתנו "משחרב בהמ"ק בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל. על מי לנו להשען, על אבינו שבשמים". יש בלשון חז"ל מעין תלונה וקובלנה, שלא נותר לנו להשען אלא על אבינו שבשמים. ויש לתמוה, מי לנו יותר מאשר אבינו שבשמים, וכי אבינו שבשמים אינו משען די בטוח?
אלא שניהול כלל ישראל הוא עניין שממש אי אפשר לבני אדם להחליט בו, ומכשירים רבים ניתנו לנו בזמן שביהמ"ק היה קיים, כדי שיבארו לנו כיצד רוצה הקב"ה שננהל את כלל ישראל: קדושת מקדש, קדושת סנהדרין, קדושת נבואה וקדושת אורים ותומים. וחבור כלל ישראל לאביו שבשמים דרך אבני אורים ותומים היה ממש קשר פיסי, שהרי אבנים חומריות הן הן שקשרו וחברו את כנסת ישראל לבוראה. והנה בחרבן הבית נעלמו ואינם כל אותם מכשירים ומתנות טובות. חרב המקדש, גלה בי"ד הגדול שישב בלשכת הגזית, ושחבריו "הם עיקר תורה שבעל פה,  בטלה נבואה, וכבר מימי דוד ושלמה חסרים אנו אורים ותומים. לענייני כלל ישראל ולשאלות צבוריות תלמיד חכם שוב אינו אלא תחליף של תחליף, ושפיר התלוננו חז"ל "על מי לנו להשען, על אבינו שבשמים", ומי ימסור לנו רצונו של אבינו שבשמים כיצד לנהל את בניו בדרך הנכונה.
עלה בידינו להתבונן בשתי נקודות מופלאות שהתגלו לעינינו לפני שנה:
חסידים מספרים, ששאלו את הרמ"מ מקוצק זצ"ל: אם כח הטהרה גדול מכח הטומאה, מדוע נטמא הטהור כשהוא נוגע בטמא, ולא נטהר הטמא במגע זה? השיב הרמ"מ לחסידיו: הטהרה היא בפנימיותו של האדם, ואילו הטומאה היא בחיצוניותו. מגע הוא חיצוני בלבד. ולכן כשנפגשים הטמא והטהור בחיצוניותם מתגבר הטמא שכוחו הוא בחיצוניות על חיצוניותו של הטהור. ואין אלו מילי דחסידותא בלבד, הגמ" (נדה ל"ד ע"א) מביאה "טומאת עם הארץ ברגל כטהרה שוינהו רבנן". בהתאסף כל עם ישראל יחדיו בין חומות ירושלים, ובאים במגע זה עם זה, אז אין המגע מגע חיצוני בלבד, אז המגע הוא פנימי, ואז – כדברי הרמ"מ מקוצק זצ"ל – משפיע הטהור טהרה על הטמא, ונטהר. אין אנו יודעים כיצד להגיע לידי מגע פנימי, אך בעינינו חזינו, כשנתקבצו יחד כל ישראל אל בין חומות ירושלים בשנה החולפת, ונצמדו ביחד אל אבני הכותל, איך הפך המגע להיות מגע פנימי, איך נטהרו הטמאים ונתקרבו הרחוקים, והיה זה ממש "כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכ"ב ג").
עוד עניין פנימי יש והוא התשובה. "המדרגה הגדולה שבתשובה היא זו שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם,  ואף הדרגה הנמוכה שבתשובה – הרהורי תשובה – אף הם לא נמסרו אלא ליודע תעלומות. תשובה היא, איפוא, ענין שבפנימי פנימיותו של האדם. ואנו בטוחים שבמשך השנה החולפת לא היה יהודי שלא עבר תהליך של תשובה, אם בדרגתה היותר גבוהה, ואם בדרגה הנמוכה, אלא שאנו אין אנו יודעים להשקיף אל מעמקי פנימיותו של לב האדם. מובא שה"ר פנחס מקוריץ זצ"ל כשראה את תפילתו של יוסיפון בשעה שביהמ"ק עלה באש (ואז חשבו שיוסף בן מתתיהו היה כה"ג) אמר שבושה תכסה פניו שלעמנו היה כה"ג כזה שבשעה גורלית זו של שריפת בית מקדשנו התפלל תפלה כה חיצונית (אנו כבר יודעים היום שתפלת יוסיפון אינה תפלת כה"ג). הנה, שאנשים גדולים יכולים לחדור בעיניהם אל תוככי נפשו של האדם, ולהכיר בתפילתו אם חיצונית היא או פנימית.
דוד המלך ע"ה שאל "מה אשיב לד" כל תגמולוהי עלי", וענה על כך "לך אזבח זבח תודה" (תהילים קט"ז י"ז). המבזה את הקדשים ואומר שלא יתכן שאותו פר שאתמול רעה באחו יכפר עליו היום, אין לו חלק לעוה"ב.  ואין פירושו שהוא כופר בכפרה, שהרי אם כך הוא כופר בחלק מהתורה, ומש"ה אין לו חלק לעוה"ב. אלא הפירוש הוא, שאומר שהפר אינו נעשה קדוש יותר מרגע הקרבתו. אין הוא מאמין שבכח המצווה לעשות מדבר חולין דבר שבקדושה. ועל זה בלבד אין לו חלק לעוה"ב. וכשם שהשור עולה למדרגת קדושה אחרת, כמו"כ האדם המקריב מתקדש ועולה למדרגה גבוהה יותר. "זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים" (תהילים נ" כ"ג). כשמביא אדם תודה הרי הוא שם לו דרך חדשה, הוא עובר למסלול חיים חדש.
כשעושים לאדם ישועה, כשעושים לציבור ישועה, רוצה הקב"ה שאותו אדם ואותו ציבור ישפר את מעשיו, ויעבור למסלול חיים חדש, גבוה יותר, קדוש יותר. וכשאין לנו מקדש, ולא סנהדרין, לא נביא ולא אורים ותומים, אין לנו לשאול אלא בעצתם של החכמים, מהו המסלול החדש שנבור לנו. להבנת הענינים הפנימיים מסוגלים הם תלמידי החכמים. "אני ישנה ולבי ער, לבי ער אלו תלמידי החכמים שהם לב האומה ופנימיותה. אנשי הפנים מסוגלים להבנת ענייני הפנים.
בתוספתא (מנחות פ"ו) מובא שההלל השבח והתפילה מעכבים זה את זה. ועל כן, להודאתנו יש להוסיף תפילה, שנזכה להרמת קרן ישראל ולצמיחת קרן משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.
 
(מתוך הספר מורשה)

נגישות