הכוזרי בסוף מאמר חמישי כותב "כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו לה בני ישראל תכלית הכוסף". מבאר ריה"ל שהגאולה תבוא מתי שעם ישראל יכסוף וירצה את המקדש באמת ובתמים.
נשאלת השאלה למה ריה"ל מדגיש שהכיסופים לגאולה, ולמקדש, הם מקרבים את הגאולה לכאורה היה יותר מובן אם הוא היה אומר שתיקון המעשים שבגללם נחרב הבית מקרב את הגאולה, ז"א שתיקון שנאת החינם שגרמה לחורבן הבית, ע"י אהבת חינם תקרב את הגאולה והיה לכאורה מסתבר לומר שבזמן שתתרבה אהבת חינם ניגאל?
בפשטות אפשר לומר שהכיסופים והגעגועים למקדש מעידים על רצון אמיתי לגאולה וממילא אם הרצון אמיתי אז הוא מביא למעשים טובים המקרבים את הגאולה. אך עדיין נשאלת השאלה למה ריה"ל מדגיש את האמצעי [הכיסופים] שמביא אמצעי אחר [רצון] שמביא לתיקון המעשים עצמם, ולא מדגיש את העיקר התיקון המעשי?
את דברי הכוזרי מעמיק מרן הגרי"מ חרל"פ במי מרום ח"ו [מעיני הישועה פ"א] ואומר שלא רק שהציפייה לישועה היא מקרבת הגאולה אלא היא יותר גדולה מהישועה עצמה, וא"כ מתחזקת השאלה מה הענין הגדול בציפייה לישועה שהיא יותר גדולה מהישועה עצמה, לכאורה, זה דבר משונה שאמצעים הם יותר מהמטרה, הגולם קם על יוצרו?!
אפשר להסביר את הענין ע"פ דברי מרן הרב זצ"ל בעולת ראיה עמ' ל"ה על הפס' "וארשתיך לי לעולם וכו', הרב מבאר שם למה הנבואה מדמה את הקשר בין ישראל לה' כקשר של אירוסין, ולא כקשר של נישואין שהם העיקר האירוסין הרי הם רק שלב בדרך לנישואין, שאלה זו היא בעצם אותה שאלה שלעיל לגבי הציפייה לישועה.
מבאר הרב שהאירוסין הם לא רק אמצעי למטרה אלא יש להם מטרה עצמית "שהם [האירוסין] מביעים את היסוד החוקי האצילי שבדבקות האלוקית, שמתוך מעלתו אין בו שום התפסה לחיקוי חמרי כלל. ודווקא החוק העליון הזה שאיננו מקבל שום שינוי כי איננו תלוי בשום יחש, העלול להשתנות, כ"א הוא עומד בעצם ציביון החוק, שאי אפשר כלל לצייר אופן אחר. וזאת הדבקות השכלית, הבאה מוך ההכרה שבהתגלותה פעם אחת בעצם בהירותה, איננה עלולה לקבל שום שינוי כלל, ונמצא שהיא קימת לעולם."
ז"א מבאר הרב, שמלבד שהאירוסין הם הכנה לנישואין יש לאירוסין תפקיד נוסף, עצמי, לגלות את יסוד הקשר בין איש לאשתו שהוא לא רק ענין גשמי שמשתנה עם תהפוכות השנים אלא הוא ענין רוחני, קבוע, שמתגלה בגשמיות.
ואותו דבר בענין הציפייה לישועה יש שתי מטרות לציפייה לישועה, ציפייה כהכנה לישועה שמעוררת לרצון לישועה ולתיקון המעשים, ויש מטרה עצמית שהיא יותר גדולה מהישועה עצמה, ז"א כמו שהאירוסין הם מגלים את מהות הנישואין כך גם הציפייה לישועה מגלה על מהות הישועה, שלמרות שהישועה היא בלתי סופית וכל גילוי של הישועה הוא רק חלק של הישועה, הציפייה לישועה כוללת את כל האור האין סופי של הישועה, והיא מלמדת אותנו על הישועה שלמרות שנראה שיש לכאורה ירידות ונסיגות בישועה, האמת היא שזה חלק מהישועה.
יהי רצון שנזכה לישועה השלמה במהרה בימינו!
