סגולת אלול

עומדים אנחנו בפתחו של חדש אלול, חדש הרחמים והסליחות ואכן זקוקים אנו לרחמי שמים מרובים ובפרט במצבנו הנוכחי בו שונאי ישראל הערלים ימ"ש ממשיכים בפעולות האיבה והטרור ומנסים לזרוע פחד וחרדה בלבות ישראל ולהפקיע את תחושת הביטחון והשלום וכדברי הרבנים יה"ר שה' יפר עצתם ויקלקל מחשבותם ולא תעשנה ידיהם תושייה וחרבם תבוא בלבם אכי"ר.יודעים אנו על סגולת החדש שמוכשר הוא לקרבה ולדבקות בו ית' שלא לחינם נקרא חדש ה"רחמים" שפירושו 'אהבה' שכן בארמית רחמית פ' אוהב ובסנהדרין (ה.)"כי עזיזא ריחמתין" – "כאשר הייתה אהבתנו עזה…" ומשמעות האהבה היא חבור ודבקות (ולכן רחם אותיות רמ"ח כנגד איברי האדם שהחיבור נעשה ע"י פעולת האיברים ולהורות על חבור שלם בכל גופו וע"ז נאמר ועשיתם את כל מצוותי – היינו רמ"ח עשה – והייתם קדשים לאלוקיכם שיש כאן דבקות גמורה) וידועים דברי הר"ן בר"ה (ג. בדפי הרי"ף ד"ה בר"ה) "רצה הקב"ה לדון בריותיו בזמן שהוקבע לכפרה ולסליחה…יש מקומות שמקדימין באחד באלול (לומר סליחות באשמורת) ויש סמך למנהגן לפי שבו התחילו מ' יום שנתרצה הקב"ה למשה".

והשאלה כיצד אנו יכולים לנצל כראוי את סגולת החדש להעלות ולרומם את עצמנו ומתו"כ לעילוי כבודם של ישראל ועילוי שמו ית'. מובא בקדמונים "אני לדודי ודודי לי" – ר"ת אלול  וניתן לומר שמתוך שאני לדודי אזי דודי לי דהיינו כיון שהאדם משעבד את כוחותיו, ה'אני' שבו לה' ית' וממילא 'דודי לי' שיש כאן חבור גמור. השפת אמת מרבה להביא רעיון של זקנו חי' הרי"ם על החודש "ומו"ז ז"ל אומר על הפסוק "הוא עשנו ולא אנחנו" שיש קרי וכתיב לו בוי"ו ולא באל"ף (אותיות אלול) ואמר כפי מה שיש בטול  באדם "לא אנחנו", אז "לו אנחנו" וכו'". (עיין שנת תרמ"ב ותרמ"ד)

ומידת הביטול היא הענווה ואמרו חז"ל "עקב ענווה יראת ה'" מה שעשתה החכמה עטרה לראשה עשתה ענווה עקב לסוליתה. ברם נרצה להתייחס מעט למידה זו שהיא נאמרה במקרא ונשנית בנביאים ומשולשת בכתובים והורחבה בחז"ל והועמקה בדברי ראשונים ואחרונים בעלי המוסר, ולאו מילתא זוטרא היא שהרי משה אמר (עקב) "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך" ודרשו חז"ל(ברכות-לג:)

"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" ושלמה המלך החכם מכל אדם חתם את ספרו בזה "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמר כי זה כל האדם".

ודוד המלך אמר (תהילים קי"א) "ראשית חכמה יראת ה'", ושלמה המלך אמר (משלי ט') "תחילת חכמה יראת ה'". נראה לבאר העניין בס"ד עפ"י מה שאמרו חז"ל (שבת לא.) "אר"ל מאי דכתיב "והיה אמנת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת" וגו' "אמונה זה סדר זרעים חוסן זה סדר מועד וכו' ואפ"ה יראת ה' היא אוצרו… משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חיטין לעליה הלך והעלה לו א"ל ערבת לי בהן קב חומטין א"ל לאו א"ל מוטב אם לא העלתה". נקדים לבאר העניין בסיעתה דשמיא שכל תוכן רוחני עליון כשהוא מופיע בעולם המעשה, מורכב הוא משני עניינים גשמי ורוחני כאשר העניין הגשמי הוא הגלוי של העניין הרוחני כעין הגרעין והפרי וכן הגוף והנשמה של האדם שהגוף הוא הצד הנמוך יותר של שורש נשמתו וכן הזמן יש לו צד גשמי – ששת ימי המעשה וצד רוחני – יום השבת, שממנה שופעת החיות והברכה לשאר הימים. ולענייננו לתורה יש צד גשמי ורוחני. התושב"ע זהו הצד הגשמי שלה וידוע שכל דבר גשמי יש לו ששה צדדים (כנגד ארבע רוחות השמים, השמים והארץ) לפיכך יש ששה סדרים זמ"ן נק"ט. והתושב"כ היא כנגד הצד הרוחני. ואמרו חז"ל בב"ר שהנפש יש לה חמישה שמות (נר"ן ח"י) ולכן יש בתורה חמישה חומשים. עפ"י הנ"ל נחזור לדברי חז"ל שדרשו את ששת התיבות כנגד ששה סדרי משנה והנקודה השביעית התוכן היא יראת ה' שמהות התורה יראת ה' וזהו שנאמר (איוב כ"ח,כ"ח) "הן יראת ה' היא חכמה" ודרשו חז"ל (שבת ל"א) "הן" בלשון יווני "אחת" שיראת ה' היא התורה זהו עניין אחד ואין דבר אחר כפי שכותב המס"י בהקדמתו. לכן דוד המלך ע"ה אמר "ראשית חכמה יראת ה'" שראשית פירוש התוכן התמציתי הכולל על הדרך שישראל קרויין "ראשית" קודש ישראל לה' ראשית תבואתה (רש"י עה"ת בפס' הראשון) ולכן יראת ה' היא המהות, התוכן הפנימי של התורה, התמציתיות (כפי שמאריך המהר"ל בנצ"י פ"י בעניין הראשית) אך שלמה המלך בא להורות לנו דבר נוסף שלא רק יראת ה' היא הראשית של התורה אלא גם "ההתחלה".

ניתן לומר באופן אחד בס"ד שהרי כל מגמת נתינת התורה אומר הקב"ה "בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" ודרשו חז"ל (נדרים כ.) זוהי הבושה שמרחיקה את האדם מן העבירה. לכן התחלת התורה היא בראשית אותיות "ירא בשת" שזה בעצם "יראת שמים" בלשון הכתוב ובזה אנו מתקשרים ג"כ לעניין הקודם.

אך ניתן להוסיף דיש הפרש בין "ראשית" ל"התחלה" שישראל הם הראשית אך לא ההתחלה אלא אדרבא בסוף הם נוצרו ביצי"מ והאומות נוצרו כבר בפרשת נח, אלא ראשית מורה שהוא כולל ונבדל ותמציתי אך התחלה מורה על תחילת הדבר תחילת הבניין מצד סדר וקדמות הדברים. ולכן בא שלמה המלך לומר שיר"ש היא גם תחילת בניית האישיות של האדם ואמרו חז"ל (אבות ג. יז.) אם אין יראה אין חכמה" ולכן תחילת חכמה יראת ה' זו היסוד לשלמות העבודה. וא"ת הרי אמרו חז"ל "אם אין חכמה אין יראה "על קושיא זו עמדו רבים ונביא את דברי הגר"א על משלי שידוע דיש שני מיני יראה יראה תתאה – יראת העונש, יראה עילאה – יראת הרוממות, וכפי שמבאר זאת הרמח"ל (פרק כ"ד) שמרוב אהבתו את ה' ית' ודבק מתפחד שמא יחטא ויעשה דבר הפך רצונו שירא מלהתרחק מפניו וזהוי ירא חטא שהחטא יוצר מחיצה ("כי עונותיכם היו מבדילים ") בינו לבין ה' יתברך ומתפחד מזה ולא מחמת עונש שיגיעהו או בפחד שכר ע"ש בדבריו ולכן "אם אין יראה אין חכמה" – יראת העונש מביאה לידי חכמה ואם אין יראה – שחכמה מביאה לידי יראת הרוממות חז"ל ש"התחלה" יראה ותכלית האדם להגיע ליראת הרוממות כפי שכותב הרמב"ם בסוף הל' תשובה. וכנגדה ג"כ מכונת מצוות היראה "את ה' אלוקיך תירא" כדרך שאדם מבקש כסף גם אם יש לו "אוהב כסף לא ישבע כסף" שאינו מסתפק במה שיש לו כסף מלשון "כוסף", "חומד" שמשתוקק שיהיה לו וכסף משיג הוא בכל הדרכים אם פוטר מעבודתו שהיה רגיל לעשות מוכן הוא לעבוד באחרת למרות שאינו רגיל בה, בכל האמצעים, הכסף תמיד עמד בפסגת השאיפות. וכן הוא בעניין יר"ש ( הגר"א מפרש אם תבקשנה על התורה וממילא אז תבין יר"ש שאם אין חכמה אין יראה ) שצריך לכסוף לזה ולא להסתפק במועט לכסוף לזה בכל הדרכים על אף שאינם נוחים ובכל מצב האדם יכול להתחזק ביר"ש ש"מלא כל הארץ כבודו" שזהו עניין היראה שמצייר בנפשו עניין זה "שויתי ה' לנגדי תמיד" החובה בצורך לערוך חשבון נפש ובפרט בימים אלו.

ונסיים בדברי הרמ"א (קנ"ה) ויחשוב בענייניו ויכנס בלבו יר"ש ופי' המ"ב "פירוש שיראה ויבדק בשבתו קצת פנוי בביהמ"ד (ובכ"מ שנמצא) אם יש צד עבירה במו"מ שלו גזל ואונאה ורבית וכד' ויפרוש ממנה". ואמר שלמה (משלי כ"ב) יראת ה' מקור חיים לסור ממוקשי מות" ויה"ר שנתחזק כולנו בימים אלו עלינו ועל עמנו ועל ארצנו ונחלתנו ויקוים בנו מקרא שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".