סוגיית קרן

סוגיית קרן
הרב אופיר פריד



סוגיית קרן

מקורות:

סוגיא דף ב: קרן מחוברת ותלושה תוס" ורשב"א שם, תולדה דקרן מאי היא רש"י ורש"ש שם.

סוגיא ה: רש"י ותוס" ד"ה "שכן", ונחלת דוד.

סוגיא טו. מחלוקת פ"נ קנסא או ממונא רש"י ור"ח שם ותוס" בעמוד ב" ד"ה "והשתא".

סוגיא טו: כלבא דאכל אימרי, תוס" ומהרש"ל.

סוגיא יט: כשכשה באמתה רבינו ישעיה בשטמ"ק ורא"ש שם.

תוס" יז. "דרסה", ותוס" טז. "והנחש".

 

בכמה מקומות בתחילת המסכת אנו מוצאים סוגיות שמהן עולה הגדרת אב המזיק – קרן:

 

הגמ" בתחילת ב: דנה במקור  לכך שנגיחה היא בקרן. והגמ" מביאה ה"א לומר שיש חילוק בין קרן מחוברת לקרן תלושה, שרק קרן תלושה תהיה תמה בהתחלה, אך קרן מחוברת תהיה מועדת מתחילתה, ולמסקנה אף קרן מחוברת היא תמה עד שנעשית מועדת בנגיחה השלישית, וצריך להבין מה הה"א.

            בהמשך, הגמ" מביאה את תולדות האב קרן, והם: נגיפה, נשיכה, רביצה ובעיטה. ומבאר רש"י: "נגיפה – שדחפה בגופה והזיקה בכוונה", "רביצה – שראתה כלים בדרך ורבצה עליהם כדי לשברן". דהיינו, רואים ברש"י במפורש, שיסוד המרכזי באב קרן זוהי הכוונה להזיק של הבהמה, דהיינו הפראיות שגרמה לה להזיק, ובלי היסוד הזה אין הדבר יכול להיות תולדה דקרן.

            מאידך, מהגמ" בדף טו: – "האי כלבא דאכל אימרי ושונרא דאכלה תרנגולא משונה הוא…" עולה שהיסוד של קרן הוא דווקא ה"משונה", דהיינו התופעה החריגה שיש בנגיחה שהיא מוזרה ולא מתרחשת בדרך כלל. ובאמת, כאן במקום כתב הנ"י – "מכאן שמענו דכל מילי דלאו היינו אורחיה אע"ג דיש הנאה להיזקה תולדה דקרן הוי לכל מילי…". מפורש בנ"י שסובר שהגדרת קרן היא השינוי שבו, התופעה החריגה שבו. אלא שעדיין קשה כיצד יסתדר הנ"י עם הגמ" בב: שמפורש כותבת שהיסוד הוא הכוונה להזיק (כך מקשה הרש"ש בדף ב:). ונראה להסביר שה"משונה" הוא בעצם הדרך לראות שיש פה כוונה להזיק, דהיינו היסוד הוא הכוונה להזיק, הפראיות, והיא מתגלה בכל תופעה משונה שהשור עושה.

אך תוס" (טו:, ה:, ב:) חולק על הנ"י וסובר שבעצם השאלה מהו היסוד באב קרן תלויה במחלוקת פ"נ קנסא או ממונא שבדף טו.

            נחלקו רב פפא ורהבדר"י דף טו. האם פ"נ קנסא או ממונא. והגמ" מבארת שנחלקו האם סתם שוורים בחזקת שימור קיימי או לאו. ונחלקו הראשונים על הדף בהבנת המחלוקת. רש"י פירש וז"ל, "לאו בחזקת שימור קיימי – ורגילים בנגיחה וצריכין שמירה". דהיינו, המחלוקת היא האם שוורים לא נשמרים בד"כ וממילא רגילים בנגיחה או לא. והנ"מ היא שאם רגילים בנגיחה היה צריך לשומרם וכיוון שלא שמרם כראוי, פשע וצריך לשלם. ומ"ד בחזקת שימור סבר שהם שמורים מאליהם ואין צריך לשומרם, ולכן לא פשע ואין צורך לשלם כלל. וכן כתב רבינו חננאל כאן בהדיא. ובודאי שרואים ביסוד שיטתם שיסוד החיוב בנזקי ממון זו הפשיעה של הגברא שמכיוון שפשע חייב לשלם.

לעומתם, תוס" (טו: ד"ה "והשתא") כתב וז"ל "דקרן אורחיה הוא דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי". דהיינו, מ"ד לאו בחזקת שימור קיימי סובר שקרן זה אורחיה בדיוק כמו שן ורגל. כמו שרגל זה דרכו לילך ולהזיק ושן זה דרכו אורחיה למיכל כך גם קרן זו דרכו הנורמלית של השור לנגוח ולהתפרע. דהיינו, לפי דרך זו, אין הבדל מהותי בין קרן לשן ורגל, כולם הם הנטיות הטבעיות שיש לשור ורק עליהם חייבים. לעומתו סובר מ"ד בחזקת שימור קיימי שקרן זו חריגות ותופעה משונה שלא מתרחשת בד"כ ולכן אמור להיות פטור. דהיינו, לפי דברינו יוצא, שנחלקו מ"ד פ"נ קנסא או ממונא בדיוק בשאלה היסודית שהצבנו בהתחלה מה זה האב קרן, פראיות טבעית (כוונה להזיק) או תופעה משונה ("משונה").

והסברא בתוס" היא לשיטתו בהבנת יסוד החיוב בנזקי ממון, שהיסוד המחייב הוא אחריותו של אדם על הדבר שנמצא תחתיו (תוס" נו: – "דלענין נזקין אקרו בעלים כל מי שבידו לשומרה). ממילא המזיק שנמצא תחתיו זהו השור על כל מרכיביו הטבעיים, הנורמליים, ולא תופעות חריגות שלא קשורות לעצמיותו של השור. לכן אין יכולת לחייב בקרן נ"ש למ"ד פ"נ קנסא, כיוון שזו תופעה חריגה, ואיננה תחת אחריותו של הבעלים. לעומתו סובר מ"ד פ"נ ממונא, שזו תופעה טבעית ונורמלית וודאי שיש לחייב כשאר האבות אלא שחס רחמנא עליה וכו".

א"כ, נחלקו רש"י ור"ח עם תוס" האם מחלוקת בחזקת שימור או לא היא מחלוקת בחיוב הגברא שפשע ולא שמר (רש"י ור"ח) או מחלוקת בשור, האם יכול להיות חייב או פטור על מעשה כזה של שור.

אולם היה מקום להבין בפשט התוס" ממש כפי שכתב הר"ח ולהסביר שלשון תוס" "קרן אורחיה הוא" הכוונה שרגילים בנגיחה ולכן היה צריך לשומרם וכיון שלא שמרם פשע וחייב כדברי הר"ח. אך המהרש"ל על תוס" בטו: מכריח שהפשט בתוס" כפי שכתבנו. המהרש"ל שואל אם למ"ד פ"נ ממונא כלבא דאכל אימרי פטור כי הוא משונה וקרן היא אורחיה כפי שכותב תוס", מדוע פשוט למשנה בדף יט: שאכלה כסות וכלים חייב ח"נ, הרי זה גם משונה בדיוק כמו כלבא דאכל אימרי! ומתרץ המהרש"ל, שאכלה כסות וכלים זה נובע מנטיית הפראיות הטבעית של השור, כיוון ששור אוכל רק אוכל ולא כלים, ואם אכל כלים סימן שזה היה פראיות, כוונה להזיק. אך כלבא דאכל אימרי זה נובע מתכונת השן, הדחף לאכול, אך כיוון שזה משונה, כי כלב בד"כ לא אוכל כבשים, אי אפשר להכניס זאת תחת הגדרת שן, אך זה עדיין לא אומר שזה קרן. וזה בדיוק מה שכותב שם התוס" שלמ"ד ממונא "מקרן לא אתיא – דקרן אורחיה הוא (דהיינו, נטיה טבעית)… והאי משונה הוא דלאו אורחיה דכלבא למיכל אימרי". אך כל התירוץ הזה של המהרש"ל טוב רק לפי ההסבר שהסברנו בדעת התוס", אך לפי הר"ח ורש"י אין כל עניין לכוונה של השור באכילת הכלים או כוונת הכלב באכילת האימרי, כיוון ששניהם משונים ושניהם אמורים לקבל אותו דין.

מחלוקת זאת בין רש"י לתוס" רואים גם בדף ה: שם הגמ" רצתה ללמוד את כל האבות בבמה הצד מבור וחד מהנך, חוץ מקרן שיש לה פירכא שכל האבות מועדין מתחילתן וקרן לא מועדת מתחילתה. והגמ" מביאה מ"ד שחולק וסובר ש"אדרבה קרן עדיפא שכוונתו להזיק" ולפי מ"ד זה אפי" קרן אתיא בבמה הצד. וגם פה נחלקו רש"י ותוס". רש"י פירש שלא איתפרש היכא, דהיינו שלא ברור מה מקור המחלוקת שמובאת בגמ". אך תוס" לשיטתו שהבאנו קודם מבאר שהמ"ד הראשון הוא מ"ד פ"נ קנסא שלפיו כל האבות מועדין מתחילתן, חוץ מקרן שהיא חריגה ומשונה לשור ולכן לא מועדת מתחילתה. והמ"ד שחולק הוא מ"ד פ"נ ממונא שסובר שאין הבדל מהותי בין קרן לשאר האבות שכמו שהם מועדין מתחילתן אף קרן היא נורמלית וטבעית לשור ואף עדיפא עליהם מצד שכוונתה להזיק. אך רש"י שלמד שהמחלוקת פ"נ קנסא או ממונא היא בכלל האם הגברא חייב בפשיעתו לא ראה כלל קשר בין המחלוקות.

לפי כל הנ"ל, מבוארת גם שיטת התוס" בדף ב: בסוגיית קרן מחוברת ותלושה שהזכרנו בהתחלה. וההסבר הוא שהה"א שקרן מחוברת תהיה חייבת נ"ש מתחילה מבוססת בדיוק על הבנה זאת שכיוון שקרן מחוברת היא טבעית ונורמלית לשור הרבה יותר מקרן תלושה, אין הבדל עקרוני בינה לבין שן ורגל ולכן יש ה"א תהיה חייבת נ"ש מתחילה, וכל החידוש של קרן נאמר רק בקרן תלושה שכיוון שהיא לא טבעית לשור, תהיה חייבת ח"נ מתחילה. והפסוק בא לחדש לי שהבנה זו אינה נכונה כי קרן היא משונה וחריגה ולא טבעית לשור, זהו טורף הסבר התוס" לשיטתו במ"ד פ"נ קנסא, ע"ש.

הנחלת דוד בדף ה: מקשה על פירוש התוס" שתי קושיות חשובות. קושיה ראשונה היא שלפי הסבר התוס" ששוורים לאו בחזקת שימור קיימי הכוונה שהם פראיים וזהו טבעם היה יותר נכון לכתוב בגמ" שוורים בחזקת לאו שימור קיימי שזו הגדרה יותר מדויקת שהם בחזקת פראיים. קושיה שניה היא שאם באמת זה כך שלמ"ד פ"נ ממונא קרן זו נטיה טבעית של השור מדוע דווקא בקרן חס רחמנא עליה לשלם פ"נ בפעמים הראשונות ולא בשן ורגל.

קושיה זו השניה ניתן לתרץ ולומר, שלמרות שקרן היא אורחיה בדיוק כמו שן ורגל, עדיין יש הבדל ששן ורגל הם צרכים קיומיים עבור הבהמה והיא איננה יכולה להתקיים בלעדיהם ולכן היא מועדת מתחילתה עבורם, משא"כ בקרן שאמנם זה טבעי ונורמלי לבהמה שהיא נוגחת, זה לא מוכרח שהיא תיגח והיא עשתה את זה בבחירתה להזיק, ולכן כל עוד זה בפעמים הראשונות התורה מקילה לשלם רק ח"נ.

לאור דברים אלו של התוס", מיישב הרש"ש (ב:) את דברי רש"י בדף ב: שהבאנו לעיל שהיסוד בקרן הוא הכוונה להזיק שזה רק למ"ד פ"נ ממונא. אך למ"ד פ"נ קנסא היסוד הוא המשונה וזו סיבה לפטור.

 

נגישות