סחורה בשביעית – עניין שמיטה להר סיני
"וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ, וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת… וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ. שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה" (שמות כג,י-יד).
"וַיְדַבֵּר ה" אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר… כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ… וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה"" (ויקרא כה,א-ב).
"וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ… וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ… וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח" (ויקרא שם פסוקים יד,יח).
"וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת" וגו" (ויקרא שם פסוק כ).
"אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה"" (ויקרא כג,ב).
"מה עניין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצוות נאמרו מסיני אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני. כך שנוי בת"כ". (רש"י ויקרא שם פסוק א).
* * *
שאלת "מה עניין שמיטה אצל הר סיני" מתחילה כבר מהפסוקים מפרשת משפטים, שכן פרשת משפטים עוסקת בעיקרה במצוות שבין אדם לחברו (עבד עברי, נזיקין וכו"). וא"כ לא מובן מדוע נכתבה פרשת השמיטה באמצעה. והקושי "שמיטה אצל הר סיני" קיים גם כאן, שכן "ואלה" מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף האחרונים מסיני (רש"י שמות כא,א), נמצא שכל פרשת משפטים היא המשך ישיר של מעמד הר סיני (המופיע בפרשת יתרו). וענו חז"ל שבשביעית נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, ויש ללמוד שכל המצוות גם כך.
על מנת להבין תשובת חז"ל זו, יש להתבונן בשתי הפרשיות לעיל.
בפרשת משפטים תחילה נאמרה מצוות שמיטה ולאחריה שבת, ע"ז ושלשת הרגלים. סדר זה קשה. ראשית, בדומה לשאלה שנשאלה לעיל לגבי מצות שמיטה, מדוע באמצע פרשה של בין אדם לחבירו נכתבו מצוות אלו של הזמנים. וכן קשה מדוע הפסיקה פרשת ע"ז באמצע המועדות, בין שבת לרגלים.
פירש רש"י: "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו – לעשות כל מצוות עשה באזהרה…; לא תזכירו – שלא יאמר לו שמור לי בצד עכו"ם פלונית או תעמוד עמי ביום עבודת כוכבים פלונית…; לא ישמע – מן העכו"ם; על פיך – שלא תעשה שותפות עם הגוי וישבע לך בעכו"ם שלו נמצאת שאתה גורם שישמע על פיך. עכ"ל.
בזה רש"י מבאר מהם דקדוקי המצווה בשמיטה שנאמרו בסיני. דהיינו, שבשמיטה לא ניתן לקנות מיהודי כיוון שישנו איסור סחורה בפירות שביעית, יותר משאר שנים, בהם ניתן לסחור עם יהודים. ויכול אדם לומר, אולי אסחור עם הגויים. על כך באה התורה ומזהירה את האדם – בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, שזה שקול כנגד כל התורה כולה. עצם השותפות עם הגוי תביא בהכרח לריבוי של עכו"ם בארץ, ואין לך חילול ה" גדול מזה. שכל העובד עכו"ם ככופר בכל התורה כולה (רש"י כאן). ואף שודאי אין זה עיקר מצות השמיטה, דקדוק הוא שניתן ללמוד ממנה. ואף זה נאמר בסיני. זוהי גם מצווה של בין אדם לחבירו.
והסבר הסמיכות של פרשת שבת ופרשת המועדות לשמיטה הוא, שלא תאמר הואיל וכל השנה קרויה שבת לא תנהג בה שבת בראשית (רש"י שם יב) וכן במועדות, לפי שהענין מדבר בשביעית הוצרך לומר שלא יעקרו ג" רגלים ממקומם. (שם יז), וגם זה דקדוק ממצוות השמיטה.
גם בפרשת בהר אנו רואים סדר זה: תחילה נמצאת מצוות השמיטה, אחריה היובל, ואז מופיעה פרשת מקח וממכר ולאחריה המשך פרשיית השמיטה, בכך שנשאל מה נאכל בשנה השביעית והבטחת הקב"ה בתבואה לשלש שנים. ובסוף הפרשה נאמר "לא תעשו לכם אלילים… את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה"". (שם כו,א-ב). ופרש"י במקום: כנגד זה הנמכר לנכרי, שלא יאמר "הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו, הואיל ורבי עובד עכו"ם אף אני כמותו הואיל ורבי מחלל שבתות אף אני כמותו" לכך נאמרו המקראות הללו. ואף הפרשיות הללו נאמרו על הסדר. בתחילה הזהיר על השביעית. ואם חמד ממון ונחשד על השביעית סופו למכור מטלטליו, לכך סמך לה וכי תמכרו ממכר. לא חזר בו, סוף מוכר אחוזתו. לא חזר בו, סוף מוכר את ביתו. לא חזר בו, סוף לווה בריבית. (כל אלו האחרונות קשות מן הראשונות) לא חזר בו סוף מוכר את עצמו, לא חזר בו לא דיו לישראל אלא אפילו לנכרי. (ואבן משכית להשתחוות עליה, אפי" לשמים). עכ"ל.
דהיינו, אדם החושב בשמיטה שלא יהיה לו מה לאכול, כיוון שלא יכול לסחור עם אחיו היהודים, והולך וסוחר עם הגויים, מודיעתו התורה שסופו שיתיר לעצמו דברים רבים כדי להמשיך במסחר עם הגוי ואף לעבור על כל מה שהזהיר ה", חלילה. רק כך יכול לחשוב אדם, שכיוון שכל השנה קרויה שבת אז תבטל שבת בראשית. או שהמועדות לא יתקיימו בשנה זו. עד כדי שיבוא לעכו"ם בשיתוף, שישתחווה לאבן משכית, לשמים. ביחד עם רבו שקנה לו מעצם התעסקותו עם הגוי. לכן באה התורה ללמדנו, ע"פ חז"ל "בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו", שלא נחשוב שבמצוות שבין אדם למקום כשמיטה ומועדות אנו לא פוגמים אם נחללם גם במצוות שבין אדם לחבירו. שכן זה גורר את זה: אם מתעסקים עם גוי, סוף שעוזבים את ישראל וגם את מצוות התורה.
בזה מובן מדוע פרשת מקח וממכר נמצאת לפני הפסוק "וכי תאמרו וכו"", שכן אדם יאמר אם אין לי עסק עם גוי (כי וכי תמכרו – לעמיתך), מה נאכל בשנה השביעית. על כן באה התורה להבטיח: "ועשת התבואה לשלוש השנים" – אם נלך בדרך הישר ונזכור את אביוני עמנו נזכה לתבואת שלוש השנים.
וזה יהיה קיום לכל התורה כולה, שאם נשמור המצוות לא רק בכללותיהם ופרטותיהם, אלא גם בדקדוקיהן – דהיינו מה שמסתעף ונוסף על עיקר המצוה – זהו קיום כל התורה כולה.
