סיפור יציאת מצרים וארץ ישראל -ארץ זבת חלב ודבש

סיפור יציאת מצרים וארץ ישראל -ארץ זבת חלב ודבש
הרב יהושע מגנס




סיפור יציאת מצרים וארץ ישראל, "ארץ זבת חלב ודבש"*
"והיה כי־יביאך ד" אל־ארץ הכנעני והחתי והאֹמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבֹתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבֹדה הזאת בחדש הזה… והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ד" לי בצאתי ממצרים" (שמות יג, ה, ח).
הקשר בין סיפור יציאת מצרים ובין ארץ ישראל
בפסוקים אלו, שהם המקור למצות סיפור יציאת מצרים, רואים קשר ברור בין הסיפור ובין ארץ ישראל. התורה מציינת במיוחד במעלת הארץ, שהיא "זבת חלב ודבש" (פסוק ה).
ארבעת הבנים מוזכרים בהקשר לביאת עם ישראל לארץ ישראל. הבן הרשע המוזכר ראשון (יב, כה-כו): "והיה כי־תבֹאו אל־הארץ אשר יתן ד" לכם כאשר דִּבר ושמרתם את העבֹדה הזאת. והיה כי־יאמרו אליכם בניכם מה העבֹדה הזאת לכם"; תשובות לבן הרשע ולבן שאינו יודע לשאול נלמדות מהפסוק "והגדת"; הבן התם מופיע בהמשך (פרק יג, יא, יד): "והיה כי־יביאך ד" אל־ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבֹתיך ונתנה לך… והיה כי־ישאלך בנך מחר לאמר מה־זאת ואמרת אליו בחֹזק יד הוציאנו ד" ממצרים מבית עבדים"; והבן החכם בפרשת ואתחנן (דברים ו, כ), אף שארץ ישראל אינה מוזכרת בפירוש בהקדמה לשאלה, ארץ ישראל היא חלק מהתשובה (כג): "ואותנו הוציא משם למען הביא אֹתנו לתת לנו את־הארץ אשר נשבע לאבֹתינו".
הזכרת ארץ ישראל בתחילת ההגדה ובסופה
בזה נוכל להבין מדוע חז"ל הקפידו שהן בתחילת ההגדה והן בסופה מופיעים הגעגועים לארץ ישראל. בתחילתה: "השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל", ובסופה: "לשנה הבאה בירושלים". וכן מתברר יותר שחז"ל קבעו את עצם סיפור יציאת מצרים על ארבעה פסוקים מפרשת ביכורים (דברים כו, ה-ח), כשהפסוק שלאחריהם ממשיך ואומר: "ויבִאנו אל־המקום הזה ויתן־לנו את־הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש". הרי שכאן, כמו בפסוק ממנו נלמדת מצות סיפור יציאת מצרים, "נפגשים" עם הארץ שהיא "ארץ זבת חלב ודבש".
כל זה, כדי שגם היום סיפור יציאת מצרים שלנו יהיה מתוך השאיפה והגעגועים לארץ ישראל.
הקשר בין "ארץ זבת חלב ודבש" ובין סיפור יציאת מצרים
הרב זצ"ל עומד על כך שארץ ישראל מוזכרת כ"ארץ זבת חלב ודבש" בהקשר עם סיפור יציאת מצרים. וכך כתב (עולת ראיה, ח"א, עמ" לז-לח):
מכוונים הם מקריה הפרטיים של ארץ ישראל אל המאורעות הגדולים, של הופעת הקדושה של אור ד", אשר באו בגללה. על כן חקוק אותו הרושם של מועד האביב, בשלמותו, בארץ הקדושה בתור אספקלריא מכוונת, המראה לנו את האור והזוהר, את חדוש החיים והחרות אשר נעשה לנו בימי אביבנו הגדול, במועד צאתנו ממצרים בחוזק יד של אדון כל המעשים ברוך הוא. והובע יסוד זה בארץ המיוחדת, שהיא זבת חלב ודבש, הארץ של חמשת העמים הנקובים בזה, שתולדותיה ותוצאות אדמתה הן מורות על הפעולה המדויקת והנפלאה של אוירה, ורושם האביב זורח בה בכל אורו ויפעת הדרו, וממנה מסתעף הוד השפעתה על כל האדמה, שהאביב הוא רושם תחיתה, בהקבלה המכוונת של "ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה".
נראה בביאור דבריו העמוקים של הרב זצ"ל, שכל המתרחש בארץ ישראל, אפילו התרחשות ארעית, מכוון כנגד המאורעות הגדולים של יציאת מצרים, שמטרתה היתה להביא את עם ישראל אליה, אל הארץ המיוחדת. וכן מבואר בתחילת פרשת "וארא", בפסוק שהוא המשך של ארבעת פסוקי הגאולה (שמות ו, ו-ח): "… והוצאתי… והצלתי… וגאלתי… ולקחתי… והבאתי אתכם אל־הארץ אשר נשאתי את־ידי לתת אֹתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אֹתה לכם מורשה אני ד"".
על כן, חקוק הרושם של יציאת מצרים בארץ ישראל ובמציאות שבה, ומציאות זו היא כמו מראה מכוונת, "המראה לנו את האור והזוהר, את חדוש החיים והחרות" אשר זכינו להם ביציאת מצרים.
משמעות דברי הרב זצ"ל שעומק הבנת המציאות החדשה שנוצרה ביציאת מצרים, נקלטה ומוארת דווקא כשיגיע עם ישראל לארץ ישראל. ולפי זה מובן הוא שסיפור יציאת מצרים קשור דווקא בארץ ישראל, ודווקא בהיותה מצד אחד "ארץ זבת חלב ודבש" ומצד שני ארץ ששוכנים בה חמשת העממים.
ארץ ישראל -גם "זבת חלב ודבש" וגם ארץ חמשת העממים
לבאר את דברי הרב זצ"ל בענין חמשת העממים, נראה על פי מה שביאר בסימנים "מוציא" ו"מצה". שם מבואר שיש שני צדדים ליציאת מצרים. מצד אחד עם ישראל הפך להיות עם ש"ד" בדד ינחנו ואין עמו אל נכר" (דברים לב, יב); ומצד שני עם ישראל יאיר לגוים, וישפיע עליהם את אשר מסוגלים הם לקלוט מהמטען הרוחני שזכתה בו האומה הישראלית. כל זה כדוגמת אברהם אבינו, הנקרא (בראשית יד, יג): "אברם העברי", וכפי שדרשו חז"ל (בראשית רבה, פרשת לך לך, פרשה מב, סימן ח, ד"ה ויגד לאברם העברי): "כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר". עיין מה שכתבתי בעזה"י בביאור דרכו של הרב זצ"ל בסימנים "מוציא" ו"מצה".
הקשר של ארץ ישראל עם חמשת העממים, כמו ערבובו של עם ישראל במצרים [עיין ב"מוציא"], היה כדי שאחר כך האור הרוחני יתפשט גם עליהם, וכלשונו של הרב: "… וממנה מסתעף הוד השפעתה על כל האדמה…".
"זבת חלב ודבש"
ביאור ענין "זבת חלב ודבש", נראה על פי מה שכתב הרב זצ"ל על תפילתם של הכהנים לאחר קיום מצות ברכת כהנים, "כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש". הרב זצ"ל האריך בזה בעולת ראיה (ח"א, עמ" רפח-רפט. הבאתי את לשונו לעיל במאמר "מצות אכילה והרחבת כוחות החיים בליל הסדר", פרק שלישי, מעלת ארץ ישראל שחיי החומר שבה ראויים להיות מלאי כל טוב). על פי דבריו שם מתבאר ש"ארץ זבת חלב ודבש" מציין שעם ישראל ראוי להיות "עם נעלה וגוי קדוש". [עיין עוד בהמשך מה שאביא בשם רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל בביאור ענין "ארץ זבת חלב ודבש".] זהו ההיפך הגמור ממצרים, ששם גסות ושפלות החיים שולטות, ועל מנת כן יצאנו ממצרים, כפי שלמדנו מדברי הרב זצ"ל, כמבואר במאמר הנ"ל. וזהו עומק הדברים בפסוקי הגאולה הנ"ל, שנצא מתחת סבלות מצרים, מתחת גסות החיים ושערי הטומאה של מצרים, עד כדי כך שנוכל להגיע לארץ ישראל, אותה ארץ שנשבע ד" ית" לאבותינו שתהיה "ארץ זבת חלב ודבש".
לפי זה מבואר שמה שמצויין בפסוק שהארץ קשורה לחמשת העממים, אף שהוא מצב ארעי, הוא כדי להשפיע עליהם ועל כל הארץ "הוד השפעתה", כלשונו של הרב זצ"ל; ומה שמצויין שהארץ היא "זבת חלב ודבש", הוא לגלות את מעלתו של עם ישראל היושב בארץ ישראל.
על פי זה נתברר מה שכתבנו לעיל, שמצות סיפור יציאת מצרים תהיה דווקא מתוך קשר לארץ ישראל.
ביאור הנאמר בהגדה "שהיו מסובין בבני ברק"
כן מפורש גם בדברי הרב זצ"ל בפירושו להגדה. במעשה חמשת הזקנים שישבו בבני ברק העיר הרב זצ"ל (עולת ראיה, ח"ב, עמ" רסט; הגדה של פסח, הוצאת מכון הרב צבי יהודה, עמ" סב-סג):
בכתובות (דף קיא, ב) "רמי בר יחזקאל איקלע לבני־ברק, חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני, וקנטיף דובשא מתאיני, וחלבא טייף מינייהו ומיערב בהדי הדדי, אמר היינו זבת חלב ודבש". וכשהיו בבני־ברק הכירו יותר מעלת ארץ ישראל, והרבו לספר בטובת ד" שעשה עמנו ביציאת מצרים על ידי הטובה אשר הכירוה עתה בהשגחת ד" בה שלמעלה מערך האנושי.
הרי שעל ידי הכרת מעלותיה של ארץ ישראל, אפשר להשיג יותר בטובת ד" ית" עלינו ביציאת מצרים.
[על פי דרכו של הרב זצ"ל בזה, ניתן לפרש מה שמצאנו שבסיפור יציאת מצרים דורשים פסוקים מפרשת ביכורים ומביאים על דרשות אלו פסוקים מספר שמות. כמובן שאין הכוונה להוכיח את הנאמר בפרשת ביכורים. עיין בנצי"ב ובמלבי"ם מה שפרשו בענין זה. אמנם על פי דברי הרב זצ"ל יש לפרש, שעכשיו כאשר זוכים להיות בארץ ישראל, וזוכים להביא ראשית פרי האדמה לבית המקדש, מבינים את הנאמר בסיפור יציאת מצרים בספר שמות באופן נעלה יותר. על כן אפשר לשים לב שיש גם שינויים מסויימים בין הנאמר בשני המקורות. כגון הנאמר בהגדה:
"ונצעק אל ד" אלקי אבֹתינו" – כמו שנאמר (שמות ב, כג) "ויהי בימים הרבים ההם… ויאנחו בני־ישראל מן־העבֹדה ויזעקו ותעל שועתם אל־האלקים מן העבֹדה".
בפסוק המובא מספר שמות לא נאמר מפורש שצעקו אל ד" ית", אלא שנאנחו וזעקו, ואף לא נאמר שהיתה שועה אל ד", אלא שהשועה עלתה מן העבודה, כביכול מעצמה. אמנם בנאמר בפרשת ביכורים מפורש שצעקו אל ד" ית". ונראה פירושו שכלפי חוץ נראה רק שנאנחו וזעקו, באופן סתמי, אמנם בפנימיות הדברים היתה זעקה אל ד" ית". בפרשת ביכורים, בכוח מעלת ישראל השיגו שגם בעת ההיא שהיו במ"ט שערי טומאה זעקו אל ד" ית".]
 
 *מתוך הספר עולת ראיה על סימני ליל הסדר עם ביאור תורת העולה של הרב שליט"א
 

נגישות