על הגפן ועל פרי הגפן

על הגפן ועל פרי הגפן
הרב יוסי שליט
ברוח הזמנים שבהם אנו נמצאים,(בין ט"ו בשבט לפורים) העליתי על הכתב רעיונות על משמעות עץ הגפן, ואע"פ שאתיחס לנקודה מסויימת, ולא מקיפה את המקורות הרבים על הגפן, אקווה שיערבו הדברים לקורא.


 

 

על הגפן ועל פרי הגפן

ברוח הזמנים שבהם אנו נמצאים,(בין ט"ו בשבט לפורים) העליתי על הכתב רעיונות על משמעות עץ הגפן, ואע"פ שאתיחס לנקודה מסויימת, ולא מקיפה את המקורות הרבים על הגפן, אקווה שיערבו הדברים לקורא.

 

 

"על הגפן ועל פרי הגפן"

 

בניגוד לעצים אחרים, שאין אליהם התייחסות מיוחדת בברכה על פירותיהן, זכתה הגפן שבברכה על היין מדגישים שהוא פרי הגפן, דהיינו – אין אנו מברכים בורא היין או המוציא יין, אלא בורא פרי הגפן, וצריך ביאור מדוע דווקא על היין מזכירים שהוא פרי הגפן, ולא על הענבים בעצמם, ומה מיוחד בגפן שהיין נקרא על שמה? אותה שאלה מתעוררת ביתר תוקף בברכה האחרונה על היין, שבמפורש מברכים בה על הגפן ועל פרי הגפן, מדוע יש ברכה נפרדת על הגפן?

 

 

"ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך"

 

תוס' בקידושין (לו ע"ב)  מביא ירושלמי (ערלה פ"א) ששואל היאך אפשר לדעת מתי גפן המוברכת יונקת מהגפן הזקנה ופירותיה מותרים, וממתי ניזונית מעצמה, ופירותיה ערלה? ומבאר הירושלמי – שלגפן תכונה נפלאה, שכל זמן שיונקת הבריכה מהזקנה, עלייה אינם מופנים כלפי הזקנה, ורק כאשר ניזונית מעצמה, מפנה כלפי הזקנה את העלים שלה, "אמר ר' יודן בר חנין סימנא: דאכיל מן חבריה בהית מסתכל ביה" (=אדם שאוכל מחבירו מתבייש להסתכל בו). בושה אנושית זו שמופיעה בגפן היא, כמפורסם (בשם הרמח"ל), הסיבה (בתפיסת שכלנו) לבריאת העולם, בצורה של חסרון והסתר פנים. כל מציאות הרע בעולם, שהיא בעצם הסתר פני ה' ית', היא כדי ליצור מציאות של בחירה לאדם בשביל להתקדם מ"אכילת נהמא דכיסופא", לאכילת 'נהמא' בשכר ובדין. והבושה היא הסיבה שמחייבת את ההתמודדות ואת העבודה לגילוי הטוב והאור האלוקי בעולם הזה.

 

עוד תכונה של הגפן מראה על כך שיש צורך בעבודה עצמית לקבלת שכר לאחר עבודה, ולא בחינם. המדרש (תנחומא, מובא במהר"ל גבורות ה' פרק ס') מגלה כי: "כל האילנות מקבלים הרכבה עם שאינו מינו, חוץ מן הגפן, וזהו שאמר אשתך כגפן", הגפן לא מקבלת הרכבה זרה, שאין היא מסכימה לתת מכוחה לאף אחד, כדי שיגדל ללא עבודה ומאמץ. הבושה שמִקבלת המתנה, דורשת לקבל את הדבר בזכות, ולא לקבלו מאחר בחסד. הברכה שאנו מברכים לפני כל הנאה בעולם היא הודאה על המתנה והחסד, ומאפשרת לנו לקבל ולהנות בזכות בלא הבושה, ע"י ההודאה במקור השפע וההודיה אליו, וההנאה עצמה יותר שלמה.

 

 

"כי אתה ה' טוב ומטיב לכל"

 

אמנם, המבט על העולם בקיצוניות ע"פ הרעיון של בזכות ולא בחסד, עלול להביא לחטאם של סדום, "כי מגפן סדום גפנם". בניגוד לגפן סדום, שעקרה כל אפשרות של מתן חסד ועזרה לזולת, אנו חיבים להכיר שהבריאה כולה מתחילה בנקודה של טוב, ואע"פ שיש לאדם בחירה, ואינו נידון אלא לפי מעשיו, מכל מקום "אלקים עשה את האדם ישר", ראשית הבריאה מתחילה בחסד גדול, שכל מקורו הוא טוב שלם, אלא שמוסתר בבריאה, וצריך להעלותו. החסד המקורי הוא קודם לבחירה ולזכות, ורק עליו בנויה עבודת הבחירה לגלותו.

 

וגם יסוד זה קיים בתכונות הגפן, שניטעת ע"י הברכה של ענף מעץ אחר שכבר גדל, ממנו מתחיל לצמוח העץ החדש, וכן כל שנה, בשביל שהגפן תגדל שוב ותתן פירות זומרים את כל הענפים, ומשאירים גזע בסיסי שממנו תתחיל פעולת בניין מאומץ מחדש בשנה הבאה, שתביא ליבול מבורך, וכמו שמוצאים בגפן כן ישראל מגלים בעבודתם את פנימיותם האלוקית, שנזרעה בהם ע"י האבות: (ויקרא רבה  פרשה לו) "מה גפן זה נשענת ע"ג עצים יבשים והיא לחה כך ישראל נשענין בזכות אבותם אע"פ שהן ישנין הה"ד וזכרתי את בריתי יעקב". א"כ כל עבודתנו היא הוצאה לפועל של הפנימיות שלנו, נשמת ישראל שהיא חלק אלוק ממעל, מתעלית בעולם ע"י עמידה בנסינות, ואז, בשכר נקבל את הטוב בתכלית הבריאה.

"ושמחנו בבניינה"

 

ביין מצאנו תכונה הפוכה לגפן, אדם ששותה הרבה יין מביא את עצמו למצב שכל פנימיותו יוצאת החוצה, בלי עבודה שיכלית ובלי גבולות. "נכנס יין יצא סוד", ויין בגימטריא סוד. היין חושף את הפנימיות ומביא למצב שאין בו בחירה, אדם לא שולט ובוחר במעשיו, המהר"ל (קונטרס יין נסך) מבאר שהאיסור לשתות יין עם גויים, נובע מכך שיין מביא לגילוי הנקודה הפנימית של האדם, שבה אסור שום חיבור בין ישראל  – שמקורם כולו טהור, לבין האומות. גם בכך ש"יין ישמח לבב אנוש", היין מביא לשמחה שמעלה אותו רעיון, שמחה של אדם היא יציאתו ממיצר והופעתו הרחבה והשלמה, היין מביא את האדם לגילוי שלם של רעיונתיו.

 

 

"בורא פרי הגפן"

 

וע"כ מברכים דווקא על היין בורא פרי הגפן, שכן  הכוחות צריכים להיות מוצאים אל הפועל בצורה שלימה דווקא לאחר עבודה. חשיבותו של היין היא שהוא מסמל את הימים שבהם לא יהיה צורך בעבודה אלא רק קבלת שפע, ימים ש"אין בהם חפץ", שבהם צריך לזכור שזכינו להם בשכר העבודה ובדין, ולזה אנו שואפים, לגאולה שלעתיד לבוא, שבזמנה לא יהיה הסתר פנים כלל, אלא גילוי שלם של הטוב, אך יהיה זה בלי בושה.

 

 

"ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו"

 

דורנו, דור אחרון שמתקרב להופעת הגאולה, זכה לכך שבמציאות החומרית  הכל יוצא לפועל במהירות ומידיות. בחקלאות מפיקים בדרכים חדישות תוצר במהירות גבוהה הרבה יותר מזמנים עברו, התנועה מהירה לאין שיעור מפעם, והמידע ברגע מקיף עולם. וזהו עוד שלב בהכרה בכך שאכן, אשה תהרה ותלד  ביום אחד, כל הכוחות יצאו לפועל בלי עיכובים, וכל השפע יהיה ללא הגבלות, ואנו הענבים בכרם ישראל מתפללים, שלאחר עבודת הגדילה הארוכה של עם ישראל מראשית הבריאה, נזכה במהרה ל"עין לא ראתה אלקים זולתך" – אמר ר' יהושע בן לוי: "זהו יין המשומר".

נגישות