עמל תורה

במגילה ל"א ע"ב: תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ר"ה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה שנה וקללותיה  וכו". עצרת נמי ראש השנה היא, דתנן ובעצרת על פירות האילן. ומבואר בקדמונים, שבשבועות יש דין על התורה, הן על  לשעבר שביטלו עצמם ממנה, והן על לעתיד, על החלק של כל אחד שמקבלו מחדש. והנה, יסודה של פרשת ברכות וקללות היא בתחילת הפרשה: אם בחוקותי תלכו וגו", ופירש"י מהתו"כ: שתהיו עמלים בתורה. וזהו השורש והראש למדרגות האדם. ועל העמלות בתורה דנים תחילה אם יזכו לברכות. אולם צריך ביאור איך ענין העמלות בתורה נכלל בלשון הכתוב אם בחוקותי תלכו.

וביאור הענין הוא לפי מה שכתב הגר"א באדרת אליהו פרשת דברים פ" י"א על הכתוב והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה, ודרשו חז"ל אשר ילכו זה ביקור חולים, ומבאר הגר"א מפני שבכל המצוות ההליכה אינה תכלית המצוה, עכ"ד. והדברים סתומים, במה עדיפה מצות ביקור חולים על שאר מצוות, שבה ההליכה עצמה היא מצוה.

ונראה לבאר לפי מה שכתב המהר"ל (נתיבות עולם, נתיב העבודה פ"ה) על מה שכתוב בסוטה כ"ב ע"א, למדנו קיבול שכר מאלמנה, דההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשביבותה, כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשא דר" יוחנן, אמר לה בתי לא בית הכנסת בשביבותך, אמרה ליה רבי ולא שכר פסיעות יש לי.

וביאר המהר"ל, שמה שנראה מגמ" זו שיש ללכת אל בית הכנסת שהוא יותר רחוק מן האדם מפני שהוא נוטל שכר פסיעות, אין הדין הזה גבי סוכה, שאם יש לו שתי סוכות, האחת קרובה והאחת רחוקה, שאין לו לילך אל הסוכה הרחוקה בשביל שהוא נוטל שכר פסיעות, כי אם גבי בית הכנסת אמרו, וכדאמר הכתוב אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי וגו" לשמור מזוזות פתחי, וזה כי ד" ית" מצוי בבית הכנסת כמו שאמרו ז"ל כי בית הכנסת הוא מקדש מעט ולכן ד" ית" מצוי בבית הכנסת, ולפיכך כאשר הולך לבית הכנסת הוא נמשך אל ד" ית" להיות לו דביקות בו ית" וכו" ואמר גם כן שלא יהיה זז מבתי כנסיות ומבתי מדרשות ואם אתה  עושה

כך את מקבל פני שכינה, וזה כמו שביארנו, שכאשר עושה כך מורה על דיבוק השכינה פנים אל פנים, עכ"ד המהר"ל (ועי" בדרך חיים פ"ה משנה י"ד).

ולפי דברי המהר"ל יש להבין את כונת הגר"א, שבביקור חולים ההליכה עצמה היא המצוה, שהרי אמרו בנדרים ששכינה מעל מיטתו של חולה, ויש בהליכה לביקור החולה משום מצוה של הקבלת פני השכינה, ולכן דרשו את הכתוב אשר ילכו על מצות ביקור חולים.

והקבלת פני שכינה היא גם בעסק התורה, כמ"ש בברכות ו" ע"א: ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. ונראה, שמה שלא נאמר תזכיר את שמו אלא אזכיר את שמי, הביאור הוא עפ"י דברי התרגום יונתן לירמיהו (פרק ל"ט פס" י"ט) על הכתוב כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד וגו". ותרגם יונתן: ארי בזמן דמשוי פתגמי אורייתי על ליבה למעבדהון מדכר דכירנא לאוטבא ליה וגו". וכונתו, שבשעה שאדם עוסק בתורה ולומד על מנת לעשות הרי הוא כאילו הקב"ה עמו בדברו את דברי התורה, וכפי שאמרו כיו"ב בגיטין ו" ע"ב במעשה דר" אביתר, דאמר ליה אליהו דקב"ה אמר אביתר בני כך הוא אומר וכו". וזהו גם ביאור הכתוב בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו", שדרשוהו חז"ל על העוסק בתורה, שבשעה שאדם עוסק בתורה, שהיא שמותיו של הקב"ה, אזי הקב"ה כביכול שונה כנגדו, וכלשון התנדב"א רבה פי"ח, שהקב"ה קורא ושונה עמו.

ובדברי הגמ" בברכות, שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו, יש לבאר שעיקר מעלה זו היא כשהלימוד הוא בדרגת לעסוק בדברי תורה, והיינו כביאור הב"ח באו"ח סי" מ"ז, שנוסח ברכת התורה הוא "לעסוק בדברי תורה", לפי שעיקר ההבטחה שהבטיחנו הוא ית" לא היתה אלא על עסק התורה, שהוא העמל והטורח, כמ"ש אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה שבע"פ על מנת לשמור ולקיים וכו". עכ"ד הב"ח וכך יש לפרש בלשון הגמ" בברכות, שעיקר השגת מעלה זו של שכינה עמו היא באופן של עוסק בדברי תורה, שעמל וטורח בלימודו. ועל ידי העמלות – האדם מכשיר עצמו להסיר החומריות ולהידבק בתורה ולהתקשר בקשר עליון דאורייתא.

ובביצה כ"ה ע"ב אמרו מפני מה ניתנה תורה לישראל, מפני שהן עזין, ופירש"י ונתנה להם תורה שיעסקו בה והיא מתשת כוחם ומכנעת ליבם. תנא דבי ר" ישמעאל מימינו אש דת למו, אמר הקב"ה ראויין הללו שתנתן להם דת אש. והיינו, שעל ידי היגיעה והעמל בלימוד האדם מתעדן ומתעלה ותורתו מתעלה, והקב"ה עמו ושונה כנגדו. וכיו"ב איתא בשמו"ר (ל"ח, ג"),  אם יגע בה הוא נעשה תלמידו של הקב"ה, שנאמר וכל בניך למודי ד". וכן: ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך. עכ"ל השמו"ר. והיינו, שהיגע ועמל בתורה הולך ומתקרב לראות בהשראת השכינה.

וזהו גם המובן של אם בחוקותי תלכו, ודרשו שתהיו עמלים בתורה, והדבר נכלל בלשון הליכה, כי ישנה מצוה גם בהולכי בית המדרש מאחר שזוהי הליכה לקבלת פני השכינה (ועיין רש"י סוכה כ"ה ע"א על ההולך ללמוד מרבו, דחשיב כעוסק במצוה ופטור מן המצוה, אע"פ שתלמוד תורה אינו פוטר מצוה עוברת). ועיקר השראת השכינה עם הלומד תורה היא כשהלימוד מתוך יגיעה ועמל. ורצון הקב"ה שנגיע ללימוד מתוך השראת שכינה, ונתקרב יותר ויותר להקבלת פני שכינה על ידי העמלות בתורה. וזהו יסוד פרשת ברכות וקללות של בחוקותי, ותיקן עזרא שפרשה זו תיקרא קודם חג השבועות, יום מתן תורה, שבו יש דין על העמלות בתורה שעד עתה, ועל החלק שיקבל כל אחד מחדש מעתה.

וברש"י בחוקותי שם כתב ואם את מצוותי תשמרו הוו עמלים בתורה על מנת לעשות ולקיים, כמו שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם. והר"ן בנדרים פ"א ע"א הביא דברי רבינו יונה על מש"כ ויאמר ד" על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם, אמר ר" יהודה אמר רב שלא בירכו בתורה תחילה, ופירש רבינו יונה שלא הלכו בה, כלומר בכונתה ולשמה, ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה. עכ"ד. וכך מתפרש גם הכתוב אם בחוקותי תלכו, שפירשו חז"ל שההליכה היא העמלות בתורה והיא מביאה להקבלת פני השכינה ולהנות מזיו השכינה, אין מעלות אלו אלא כשהעמלות היא מתוך כונה ורצון לקיים מצות תלמוד תורה ולהתקשר בקדושת התורה, שאז שורה קדושת שכינה ומשיגים את זיו חכמת התורה הנאצלת מנותן התורה ב"ה.

בירושלמי סנהדרין פ"ד ה"א: אמר רבי תלמיד ותיק היה לרבי מאיר והיה מטהר את השרץ ומטמאו מאה פעמים. אמרין ההוא תלמידא לא הוה ידע מורייה. אמר ר" יעקב בר דסאיי ההוא תלמידא קטוע מטורא דסיני הוה. והיינו, ששורש השגת חכמת התורה נעוץ בקשר עם מעמד הר סיני, לא רק בתורת זכירה של מעמד הר סיני כדברי הרמב"ן בהשגות על סה"מ לרמב"ם, שיש מצוה שלא נשכח מעמד הר סיני ולא נסיר אותו מדעתנו, אבל יהיו עינינו ולבנו שם כל הימים, וע"ז נאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וגו" והודעתם לבניך ולבני בניך וגו", עכ"ד הרמב"ן. וכיו"ב אמרו בברכות מה להלן באימה וביראה ברתת ובזיעה אף כאן וכו".

אולם ענין החיבור לטורא דסיני הוא יותר מכך. ברש"י פר" ואתחנן (ה" י"ט) כתב עה"פ קול גדול ולא יסף, מתרגמינן ולא פסק כי קולו חזק וקיים לעולם. והיינו, שהקול של מתן תורה הוא נצחי וקיים בלא שינוי, והוא הולך ומשפיע תמיד. (עיין במהר"ל בתפארת ישראל פ" נ"ו ובדרוש על התורה). ובתרגום יונתן על הכתוב קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני לוחות אבנים וגו" תרגם: קל רב דלא פסיק והוה קל דבורא מתכתיב על תרין לוחין מרמרין וכו". ונראה, שהכונה היא למ"ש בירושלמי פאה פ"ב ה"ד על הכתוב ועליהם ככל הדברים אשר דבר ד" עמכם בהר וגו", אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני, והיינו שכל התורה כולה, שהיא כלולה בדבר ד" במעמד הר סיני, כמו"ש בשמו"ר (פר" מ"ז, א") עה"כ וידבר א" את כל הדברים האלה, אפילו מה שהתלמיד שואל לרב אמר הקב"ה למשה באותה שעה, על זה אמרו בירושלמי פאה הנ"ל שכל התורה נכללה בלוחות ועליהם ככל הדברים וגו". וזהו יסוד הקשר שצריך להיות לעוסק בתורה, קשר  של המשכיות מעמד הר סיני, שאז ראוי הוא לזכות לחלקו בתורת אמת, להשיג את עומק אמיתת דבר ד", ואת זיו חכמת התורה ואורה.

(מתוך שיחה שהעביר מו"ר ראש הישיבה שליט"א, לקראת חג מתן תורה, לפני מס" שנים. ע"פ סיכום תלמידים.)