שיחת הרב בהיכל הישיבה
שיחת מרן ראש הישיבה – י"א אדר תשס"ז
לאחר תקופה ארוכה שלא כ"כ נפגשנו בבית המדרש, יש שמחה מאד גדולה בלב לראותכם, וכל פגישה של תלמידים עם הרב היא מביאה שמחה, וזהו בעצם ענינו של היום, להפגש שוב בין רב ותלמידים..
יומא דריגלא הוא יום מיוחד לתלמידים, להתבונן מאותה תורה והדרכה שיצאה מפי בעל השמועה, ובכך תהיה התעלות נוספת, לרב ולתלמיד כאחד.
אנו בחודש שמרבים בו שמחה, וכתב בספר ה"מכתם", הכוונה היא לשַמֵח את האחרים הזקוקים לשמחה. וכפי שהרמב"ם כותב, שעיקר השמחה ביום הפורים הוא לשמח אחרים, האומללים והמסכנים, והרי זה דומה לשכינה.
בזמן זה, אנו חייבים לדאוג עוד ועוד גם לצרכים הרוחניים, גם הם בכלל ריבוי השמחה, "פיקודי ד" ישרים משמחי לב". בתקופה ובגיל שישנם ספיקות, ומבוכות, עלינו לברר ולהתחזק, החלש יאמר גבור אני, ראיתי הרבה תלמידים בתקופות שונות, וראיתי כי התשוקה להתגדל ברוחניות, הרבה יותר גבוהה מאשר הכשרונות, לא בכל מצב ולא בכל גיל מרגישים את ההצלחה, ככל שהיכולות גדולות – כך מחפשים דברים גדולים יותר ומרוממים. כל אחד ואחד מאתכם ומאתנו, יֵדַע כי בעצם ההתקשרות שלו לתורה, היא הצלחה עצומה שללא ספק תיתן את פירותיה בעתם, וסוף הכבוד לבוא.
רצב"י זצ"ל הדגיש בפני התלמידים את הפסוק: "ותשועה ברוב יועץ". יש ב"ה בישיבה צוות ת"ח מרביצי תורה המצפה לשמוע מה בפי התלמידים. לא צריך לחכות עד שיגשו אליכם, לתלמידים יש כוחות גנוזים שעדיין לא יצאו מהכח אל הפועל, וזהו תפקידכם. לא להצטנע מדאי בטיעונים המחלישים את ההתגדלות בתורה. יש גאווה פסולה ויש ענווה פסולה.
יש מושג של "ויגבה לבו בדרכי ה"". אצל שמואל נאמר שעלה עם שאול הגגה, ובחז"ל פירשו, על עסקי גג, על עניני גאוה. וצ"ב הרי שאול המלך היה צנוע מראשיתו, בן שנה שאול במלכו, איזו גאוה היתה אצלו? וביאר החי" הרי"מ, כי בעצם העובדה ששאול ראה עצמו מתאים לתפקיד אחר ולא לאותו תפקיד שמטיל עליו שמואל. זו גאווה, לומר שאני לא מתאים לזה, אבל מתאים לתפקיד השני. אדם צריך לבטל דעתו לרצונה של התורה ולרצונו של מקום – וסוף הכבוד לבוא.
חז"ל אמרו, "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים", ופירש הרמ"ע מפאנו, גדול מי שצריך להתמודד ולעמול בכדי להשיג יראת שמים, ממי שהוא קרוב לזה בטבעו, ועוד אמרו בחז"ל: "אם נצחו מוטב" ולכ" היה צ"ל כתוב שאם נצחו – טוב, מהו הלשון מוטב? וביאר בספר קדמון סמיכת זקנים עמ"ס ברכות, כי הלשון מוטב הוא בא לומר כי כאשר נצחו, הרי לא רק התוצאה היא טובה, אלא עצם ההתמודדות מלמפרע נתבררה כטובה ותועלתית.
"הדור קיבלוה בימי אחשורוש", קבלת התורה מחדש, ביאר רש"י שהיא היתה מאהבת הנס, מתוך רצון אמיתי, וחז"ל אמרו במקום אחר, כי כל מצוה שישראל קיבלו בשמחה מתקיימת בידם. וא"כ קבלת תורה מחדש, הדר קיבלוה בימי אחשורוש, שבאה מתוך שמחה, הרי היא בודאי מקוימת בידנו ללא ביטולים וללא הפסקות,
"ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" ונהפוך הוא לא רק במובן של התהפכות המצב, יצירה חדשה שלא היתה קודם לכן, אלא מלשון, הפוך בה והפוך בה דכולה בה. הכל קיים ונמצא, אלא שלמראית עינינו זה עדיין לא נתגלה, ישועתם של ישראל קיימת, אלא שמתגלית לאחר זמן. ובימי מרדכי ואסתר, ונהפוך הוא, הגיע הזמן שהגאולה יצאה מהכח אל הפועל. וראי" לכך מהמגילה: "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה", לא רק את הצרות העכשוויות, אלא גם את הישועה, וכפי שאמר מרדכי לאסתר, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר. אלא שההתגלות באה לאחר מכן.
וכך הוא לגבי כ"א, הישועה הכללית, והישועה הפרטית קיימת בתוכנו. ואנו צריכים לגלות אותה ולהוציאה אל הפועל.
פורים הוא זמן של התגלות. פורים – כיפורים. גם ביוהכ"פ שהקב"ה זוכר בריתו, וחומל מעשיו, ולובש צדקה, ובתוך כך הוא גם בוחן לבבות, וגולה עמוקות, זה חלק מהזכויות לראות את הנקודה הפנימית, מה שעתיד להתגלות.
נקבל על עצמינו, לחזק את בית המדרש, בתוספת שקידה, אשרי מי ששם חלקו בין יושבי בית המדרש. להתגדל בתורה ובמידות, ובמיוחד בגיל צעיר, שלא יסולא בפז זמנים אלו שהם כלי קיבול בכפל כפלים מתקופות מאוחרות יותר, ע"פ הדרכה של מרביצי התורה, בלבד!! זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל. אמן.
