פסולי ארבעת המינים מהיום השני ואילך

פסולי ארבעת המינים מהיום השני ואילך
הרב מיכאל לוצקי




פסולי ארבעת המינים מהיום השני ואילך
 
מראה מקומות עיקריים:
 
  • המשנה והגמ" כט:
  • הגמ" לו:
  • תוס" כט: ד"ה לולב, קפסיק, בעינן
  • רא"ש פ"ג סי" א", ג"
  • ר"ן יג: בדפי הרי"ף ד"ה מיהו (מאור ומלחמות שם)
  • רמב"ם הלכות לולב פ"ח הלכה ט וראב"ד
  • (הלכות לולב לראב"ד והשגות הרמב"ן שם בעניין יבש)
  • שולחן ערוך סי" תרמט סעיף א, וסעיף ה
  • משנה ברורה שם ס"ק לה
א. פתיחה
ההבדל בין דיני הכשרות של ארבעת המינים ביום הראשון של סוכות לדיני כשרותם בשאר ימי החג מופיע במשנה וכן בסוגיא הראשונה בפרק לולב הגזול, ונפסק להלכה ברי"ף ברמב"ם ובשו"ע, ויש בו כמה שיטות ראשונים שחלקן באו לידי ביטוי בפסק ההלכה. מחלוקות הראשונים והאחרונים באילו פסולים ניתן להקל מהיום השני של סוכות ואילך (גדר ההבדל) תלויות בשאלה על טעם ההבדל, ויתכן שיש נפק"מ בין השיטות גם לדין הלולב במקדש. במאמר זה נראה בע"ה את המקורות במשנה ובגמרא; כמה שיטות ראשונים (תוס", רא"ש; רמב"ן, רמב"ם וראב"ד) ואת פסקי השו"ע הרמ"א וכמה אחרונים.
ב. מקורות במשנה ובגמרא
  1. המשנה לגבי "לולב שאינו שלו"
במשנה (מא:)  נאמר: "יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת, למחרת משכימין ובאין, כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו, מפני שאמרו חכמים: אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו, ושאר ימות החג, אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו".
במשנה זו מבואר שלולב שאול אינו כשר ביום הראשון של החג, אבל בשאר ימי החג כשר.
  1. דיון הגמרא לגבי לולב גזול
בתחילת פרק לולב הגזול (כט:) שנינו "לולב הגזול והיבש פסול". הגמרא (שם) דנה על מקור דין זה: "קא פסיק ותני, לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני. בשלמא יבש – הדר בעינן, וליכא. אלא גזול, בשלמא יום טוב ראשון – דכתיב לכם – משלכם, אלא ביום טוב שני אמאי לא, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה".
בהמשך הגמרא מובאת דעת שמואל: "ופליגא דרבי יצחק. דאמר רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל: לא שנו אלא ביום טוב ראשון, אבל ביום טוב שני, מתוך שיוצא בשאול – יוצא נמי בגזול".
פשטות דיון זה מביאה לשתי מסקנות: א. הפסולים משום "שאינו הדר" (כגון יבש) פסולים בכל ימי החג. ב. הפסול משום "גזול" שהוא משום מצוה הבאה בעבירה: לדעת רבי יוחנן נוהג גם הוא בכל ימי החג. ואילו לדעת שמואל אינו נוהג אלא ביום הראשון בלבד.
  1. לולב חסר
במשנה (לד:) נאמר "אתרוג… חסר כל שהוא – פסול". ובגמרא (לו:) מובאים ביחס לכך שני דינים: אתרוג שניקבוהו עכברים, שדינו ביום השני תלוי בשני לשונות בדעת רב; ודין אתרוג שאכלו חלק ממנו עליו נאמר שהוא כשר מהיום השני ואילך:
"איתמר, אתרוג שנקבוהו עכברים. אמר רב: אין זה הדר. איני, והא רבי חנינא מטביל בה ונפיק בה, ולרבי חנינא קשיא מתניתין; בשלמא מתניתין לרבי חנינא לא קשיא, כאן – ביום טוב ראשון, כאן – ביום טוב שני. אלא לרב קשיא, אמר לך רב: שאני עכברים דמאיסי.
איכא דאמרי אמר רב: זה הדר, דהא רבי חנינא מטביל בה ונפיק בה. ולרבי חנינא קשיא מתניתין, לא קשיא: כאן – ביום טוב ראשון, כאן – ביום טוב שני".
מגמרא זו עולה: אתרוג חסר כשר ביום השני ואילך; אתרוג שניקבוהו עכברים גם הוא כשר מצד החסרון שבו, ללישנא קמא דרב הוא פסול משום "שאני עכברים דמאיסי".
ג. הסברי התוס" ושיטת הרא"ש
התוס" (כט: ד"ה בעינן) הקשו מהו יסוד ההבדל בין דין "הדר" שבגמרא בדף כט: מוכח שנוהג כל שבעת הימים לבין דין "לכם" שפשוט שאינו נוהג אלא ביום הראשון בלבד. "ותימה מאי שנא זה מזה, הא כולהו בהדי הדדי כתיבי בחד קרא, ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר".
תחילה הביאו חילוק מסדר הפסוק: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר… ושמחתם לפני ה" אלקיכם שבעת ימים", שכל דין שמקורו במה שנאמר בפסוק לפני המילים "ביום הראשון" אינו אלא ביום הראשון (לכם – משלכם; ולקחתם – לקיחה תמה לאפוקי חסר), ואילו מה שנאמר לאחר מכן (הדר) נוהג כל שבעת הימים.
אלא שדחו פירוש זה בכך שיש דינים נוספים שנלמדו מהמילים "ולקחתם לכם" שנוהגים בכל שבעת הימים: לקיחה לכל אחד ואחד (ולקחתם – לקיחה לכל אחד ואחד ולא "ולקחת"), כל ד" המינים מעכבים זה את זה (ולקחתם – לקיחה תמה).
לכן הסיקו תוס" שההבדל הוא בכך שהנטילה ביום הראשון של סוכות בגבולין היא מן התורה, בעוד בשאר הימים הנטילה היא מדרבנן; וכשתיקנו חכמים נטילה בכל שבעת הימים בגבולין תיקנו רק את עיקרי דיני הנטילה: נטילת כל ד" המינים, נטילה לכל אחד ואחד; וכן תיקנו את הפסולים משום "הדר" כדי שיהיה הידור מצוה בנטילה, אך את יתר הפסולים לא תיקנו.
הרא"ש (סי" ג") מסכם שלפי שיטה זו כל ההבדל בין היום הראשון לשאר הימים הוא בלולב חסר (לקיחה תמה; אך לא במובן של לקיחת כל ד" המינים אלא לקיחה תמה של כל אחד מהמינים בשלמותו) וכן לולב שאול (כמו שמפורש במשנה, מדין "לכם"). הדבר מצטרף לכך שהוא מדייק מסתימת הרי"ף שההלכה היא שאין אדם יוצא ידי חובה בלולב גזול בכל שבעת הימים משום מצוה הבאה בעבירה.
לדרך זו של תוס" מסתבר שבנטילה במקדש יחולו כל דיני הפסולים בכל שבעת הימים.
ד. שיטת הרמב"ן ודברי הר"ן
הר"ן (יג: בדפי הרי"ף) מביא את דברי הרמב"ן, שמקשה על דברי תוס", שהרי הגמרא דייקה מסתימת המשנה שאלו דינים שנוהגים בכל ימי סוכות, ואילו לפי תוס" דין חסר שנשנה במשנה אינו נוהג אלא ביום הראשון בלבד, וכמו שמפורש בגמרא בדינו של רבי חנינא.
לכן כתב לבאר שהמשנה עוסקת בדין הנטילה במקדש. שאלת הגמרא הייתה מדוע במקדש אסור גזול, והרי שאול כשר במקדש, שאין צורך ב"לכם" בשאר הימים, ותרצה שיש איסור משום מצוה הבאה בעבירה.
לדרך זו יוצאת קולא גדולה, שגם הדינים שהם משום "הדר" אין הוכחה שנוהגים בכל ימי סוכות, שמה שנאמר בגמרא הוא דווקא לנטילה בשאר הימים במקדש.
מכאן מסיק הרמב"ן שכל הפסולים נוטלים במדינה פרט ליום הראשון, גם פסולים משום שאינו הדר.
היוצאים מהכלל הם: פסולים משום "שאינו מינו", משום "כיתותי מכתת שיעוריה", שאלה פסולים בכל הימים. בדין מצוה הבאה בעבירה מדייק הרמב"ן מהרי"ף שהוא נוהג בכל שבעת הימים.
בדין יבש לדעת הרמב"ן למסקנה הוא חלק מדיני הדר ולכן גם הוא כשר ביתר הימים, ואילו לר"ן בדבר זה שהוא "אינו הדר גמור" נוהג פסול זה בכל ימי החג (ונחלקו בביאור מחלוקת רבי יהודה וחכמים מהורשת הלולבים, ע"ש).
לגבי הנטילה במקדש נראה מדברי הרמב"ן בשונה מתוס" ששאול יהיה כשר במקדש פרט ליום הראשון, ומשמע שכן קיימת לנו דרשה שמבדילה בין היום הראשון לשאר הימים, ובדומה לדרך הראשונה שהביאו תוס" ודחו.
ה. שיטת הרמב"ם והשגת הראב"ד
הרמב"ם (פ"ח ה"ט) כתב: "כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין שבארנו או מפני גזל וגניבה, ביום טוב ראשון בלבד אבל ביום טוב שני עם שאר הימים הכל כשר, והפסלנות שהיא משום ע"ז או מפני שאותו אתרוג אסור באכילה בין ביום טוב ראשון בין בשאר הימים פסול".
בעניין מצוה הבאה בעבירה פסק הרמב"ם להכשיר ביום השני ואילך.
ביתר הפסולים, לכאורה נראים הדברים ביסודם כשיטת הרמב"ן, שדיני המשנה נאמרו במקדש ואילו בגבולים גם הפסולים משום שאינו הדר כשרים, וכך משמע לכאורה מכמה ממפרשי הרמב"ם.
הראב"ד שם כתב בהשגתו: "כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומים שבארנו או מפני גזל. א"א אין הכל מודים בגזול ויבש שאין פסולין משום הדר אלא גזול הוה ליה מצוה הבאה בעבירה, יבש מפני שהוא כמת בירושלמי (פ"ג ה"א)". אם כן קיבל את דברי הרמב"ם פרט לשני דברים: מצוה הבאה בעבירה (לפסול גזול) ויבש, שפסולים לשיטתו בכל ימי החג.
אם כן כהלכה למעשה בזה"ז נראה להשוות את דברי הרמב"ם לרמב"ן, פרט למצוה הבאה בעבירה בה הרמב"ם מיקל, ושיטת הר"ן היא כשיטת הראב"ד שיש לפסול גם ביבש.
ולגבי נטילה בזמן המקדש לשיטת הרמב"ם יש לדון, שכיון שהרמב"ם לא חילק בעניין כשרות מינים שפסולים ליום הראשון בשאר הימים בין הנטילה במקדש לנטילה בגבולים לכאורה משמע מדבריו שגם במקדש ניתן להקל בכל הדברים בשאר הימים. ולפי זה זו שיטה שונה מאד בעקרונותיה: שלפי זה נדחית סוגיית הגמרא בראש הפרק שדין הדר נוהג בכל שבעת הימים (משא"כ לרמב"ן שהיא נכונה אך רק במקדש), וכן יש להבין את יסוד החילוק הזה בדין דאורייתא (שאילו לרמב"ן כתוס" ה"קולות" הרחבות למעשה מבוססות על כך שהנטילה היא מדרבנן) ואולי הוא כעין הסברא המובאת בר"ן שמסר הכתוב לחכמים להגדיר את גדר ה"הדר" ואת גדר ה"לכם", וחילקו חכמים בין היום הראשון ליתר הימים. נקודה זו בשיטת הרמב"ם מחודשת מאד וצריך להתיישב בה עוד.
ו. יום טוב שני של גלויות
כמה ראשונים דנו האם ביו"ט שני של גלויות בחו"ל יש להחמיר כיו"ט הראשון או שכיון שבזה"ז הוא משום "הזהרו במנהג אבותיכם" דידעינן בקביעא דירחא, ניתן להקל גם ביום טוב שני כיום שני של סוכות. לשון הגמרא היה "יו"ט שני" וכן לשון הרמב"ם הוא "יום טוב שני". כך כתב המגיד משנה על הרמב"ם: "לדידן דאית לן תרי יומי יש מי שכתב שיו"ט גליות יום השני הרי הוא כראשון לענין פסולין אלו שאם לא כן יהיו מזלזלין בו. וי"א שהוא כשאר הימים דכיון דידעינן בקביע דירחא ויום ראשון הוא יום טוב בודאי לא החמירו במומין אלו ולא עוד אלא שלפי דברי הראשונים אם לא מצא בלא מום ישב ולא יטול ונמצא חומרו קולו. וכן נראה מלשון רבינו שכתב ביום שני עם שאר הימים ואין בזה ראיה מכרעת מן הגמרא".
הר"ן הסיק בעניין זה: "…דודאי אין לנו להפטר מנטילתו אלא הרי אנו בזמן הזה כאבותינו שלא היו בקיאין בקבוע של חדש ואינהו ואנן פסולי ראשון בשני נטלינן אבל ברוכי לא מברכינן".
ז. פסקי השו"ע והרמ"א
אלה דברי השו"ע והרמ"א בסימן תרמ"ט סעיף ה":
כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין שביארנו, או מפני גזל וגניבה, ביום טוב הראשון בלבד; אבל בשאר ימים, הכל כשר. הגה: ויש פוסלין בגזול כל ז" ימים, והכי נהוג, אבל שאול יוצא בו (טור והמגיד בשם פוסקים)… וחסר כשר בשאר ימים (טור); וניטל פטמתו או עוקצו, דינו כחסר וכשר מיום ראשון ואילך (רבינו ירוחם נ"ח ח"ג); מיהו אם נקבוהו עכברים לא יטלנו אף בשאר הימים, משום מאוס (כל בו), עד שיסיר ניקור העכברים; אבל אם היה יבש או מנומר שפסול כל שבעת ימים, אף אם חתך היבשות או הנמור פסול כל שבעה, הואיל ובא מכח פסול (הגהות אשיר"י פ" לולב הגזול). ומותר לכתחלה להתנות על אתרוג שיהיה כולו ליום ראשון, ושאינו בודל ממנו כל בין השמשות של ליל שני ואילך, ומותר אז לכתחלה לאכול ממנו מיום שני ואילך, ולצאת ידי מצוה עם הנשאר (ב"י בשם הרא"ש), אלא שאין אנו בקיאין בתנאים, כדלעיל בסוף סימן תרל"ח בהג"ה; והפיסול שהוא משום עבודת כוכבים, או מפני שאותו אתרוג אסור באכילה, או מפני שאינם מינם, או שהם חסרים השיעור, בין בי"ט ראשון בין בשאר ימים, פסול. (וחזזית פוסלת כל שבעת הימים) (רבינו ירוחם נ"ח ח"ג ור"ן פ" לולב הגזול). והעושים שני י"ט, פסולי ראשון נוטלין בשני, אבל ברוכי לא מברכינן…
ככלל, השו"ע פסק כשיטת הרמב"ם, והרמ"א כשיטת תוס" והרא"ש.
לכן לדעת השו"ע כל הפסולים כשרים פרט ליום הראשון חוץ מאלו שאין להם שיעור או שהם חייבים שריפה ש"כתותי מכתת שיעוריה" (ע"ז, ערלה וכדו"), אלה שאינם מינם (צפצפה, רימון וכדו"). לגבי גזול יש סתירה בדברי השו"ע שמדבריו בסעיף א משמע שאיסור זה כעיקרון נוהג בכל הימים, ואילו דבריו בסעיף ה" הם דברי הרמב"ם שהכשיר גזול ביתר הימים.
לעומת זאת הרמ"א הוסיף את הפסולים הבאים לפסול בכל ימי סוכות: גזול, יבש, מנומר וחזזית. ואם כן ההיתר בשאר הימים מצטמצם לשאול וחסר בלבד.
ביום טוב שני השו"ע כתב כדברי הר"ן שפסולים שכשרים ביום השני בלבד יש ליטול אך ללא ברכה.
ח. סיכום
ראינו את המקורות השונים במשנה ובגמרא שמורים על הקלה בדיני הכשרות של ד" המינים מהיום השני של סוכות ואילך. בדברי התוס" ראינו שיש לכך שני יסודות: אופן ראשון (שנדחה בדברי תוס" אך לכאורה יש לקיימו לשיטת הרמב"ן וסייעתו במקדש) דורש הבדל זה מהפסוק "ולקחתם לכם ביום הראשון" שלפיו יש חומרות גדולות יותר ביום הראשון, ואופן שני תולה את ההקלה בכך שהנטילה היא בגבולים מדרבנן (לרמב"ן זה יסוד הקולא הרחבה יותר). הערנו על כך שסתימת הרמב"ם מכוונת ליסוד שלישי של חילוק – דינים שונים מדאורייתא בין היום הראשון לשאר הימים (והבאנו סמך למהלך זה מדברי הר"ן).
ראינו שיסודות אלה ישליכו על דין היום השני ואילך במקדש: לתוס" אין שם קולות כלל; לרמב"ן תהיה שם הקולא של "שאול"; ואילו מסתימת הרמב"ם נראה לכאורה שכל הקולות נוהגות גם במקדש.
הבאנו גם את הדיון על יום טוב שני של גלויות אם לראותו לעניין זה כספק יום ראשון או להקל בו בהלכה זו.
ולבסוף ראינו ששיטת ההלכה לשו"ע היא כשיטת הרמב"ם המרחיבה ביותר, ושיטת הרמ"א כשיטת תוס" והרא"ש, המצמצמת ביותר.
 
נצרף כאן טבלה שמדגימה את ההבדלים בין השיטות:
מה כשר ביום השני (בגבולים):
 
שאול
חסר
יבש
גזול
מומים
 
מכתת שיעוריה
תוס"
(רמ"א)
כן
כן
לא
לא
לא
לא
ראב"ד
כן
כן
לא
לא
כן
לא
רמב"ן
 
כן
כן
כן
לא
כן
לא
רמב"ם
(שו"ע)
כן
כן
כן
כן (בשו"ע סתירה)
כן
לא
 

נגישות