פרשת מצורע

פרשת מצורע




דברי תורה אינם מקבלים טומאה 
עין אי"ה ברכות פרק ג
'
 

תניא רבי יהודה בן בתירא היה אומר אין ד"ת מקבלין טומאה. מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם [שלא היה רוצה להגיד דברי תורה בגלל טומאת קרי] וקורא למעלה מר' יהודה בן בתירא. א"ל בני פתח פיך ויאירו דבריך שאין ד"ת מקבלין טומאה שנא' (ירמיהו כ"ג): "הלא כה דברי כאש נאם ה'"- מה אש אינה מקבלת טומאה אף דברי תורה אינם מקבלים טומאה. (ברכות דף כ"ב) מא. 
המושכלות המוסריות כשהם יוצאים ממקור רגשי לב האדם, אינם ראויים להיות מוציאים לאור את נגה הצדק והיושר, כ"א כשיעיין בהם חכם לב, בשעה שאין בגופו נטי' מזגית לתכונות הגוף השפלות. אבל בהיותו בטבע גופו נוטה אל איזה קצה, אז רים ומשגים. אמנם כשיולדו בקרבו מושגים ג"כ בלתי טה אפשרי הוא רק בחכמת אנוש, שכל אדם יחזה בה רק כתכונתו
, ומקורה אינו כ"א מושגי לבב האדם. אבל תורת ד' הטהורה, היא כ"כ נעלה וכ"כ נשגבה, עד שכל המתילד ע"פ דרכיה יהי' רק אמת וצדק. גם אם לא יהי' האדם מוכשר לזה מצד גופו, כי לעולם כח התורה יהי' פועל על הגוף [והמזגת, לא מתפעל ממנו. ע"כ אין ד"ת מקבלים טומאה, וכה דברי כאש, שפועל על החומרים, לא מתפעל מהם.
 ה שהתכונותגם יש מקום מיחוש להגדיל הכוחות הנפשיות בש נתקלקלו ונטו לענינים החומרים יותר מדאי, פן בהגדל הכוחות יתגדלו הכוחות הרעים ג"כ. אמנם בד"ת אין חשש, כי האש היא לצרף ולטהר, והתכונות הטובות היא מחזקת ומצרפת, והרעות מבערת. ע"כ תהי' תכונות הגוף איזה שתהי', לעולם תהי' תורת אלהים עמו.

 כאמור "פתח דבריך יאיר מבין פתים", כי הפתאים הנפתים אחרי תכונות הרעות הגופניות יותר מראי, ילמדו לקח ויפיקו תבונות.

****

אשם מצורע. בהרוס החיים, הבא ע"י לשון הרע, שזהו התכן המקובל של סבת הוית המצורע, כשהענין בא לידי תקון בהתקרבותו לטהרה בא האשם. להיות גומר ומשכלל את חיי החברה, בהטבעת החותם של חומר האחריות אשר לשמירת הלשון, והוקרת ערך אדם וכבודו, אשר ירד ע"י האשמה, של חטא הלשון, שהביא עליו עי"ז את הצרעת, ובא מהלך הרפואה ע"י אשם מצורע.

 (עולת ראיה עמ' קע"ד)

נגישות