קול השופר – הרב יאיר גזבר
הארת הזמן בתכונתו, הנובעת מחיבור כל נקודת זמן אל הנקודה הזהה לה בשנה שעברה, וכדרך שאנו מברכים על הניסים בימים ההם אך בזמן הזה, מלמדתנו שבראש השנה, שהוא ראשית ושורש כל השנה, הנקודה המאחדת וכוללת את כל התפרטות גילויי החיים של האדם וההויה כולה במהלך השנה הבאה, יש הארה עליונה של רגע בריאת העולם ממש.
רגע בריאת העולם הוא זמן של קישור ההויה כולה להשי"ת, כלשון הפיוט "לעת נעשה בחפצו כל – אזי מלך שמו נקרא", הכרת כל הבריאה את מלכות ד" והתבטלותה אליו, ורק לאחר חטא אדם הראשון התערבב הרע בטוב, נתעלתה השכינה וניתן מקום לבעלי עבירה.
על כן, "תקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה", כי ענין המלאכה נגזר ממצב העולם לאחר החטא, שאז נענש האדם "בזעת אפך תאכל לחם", וכמו שכותב הרב זצ"ל לגבי איסור מלאכה ביו"ט: "ע"כ בכל יו"ט, שעיקר התכלית של כולם שיהיה מקרא קודש להתענג על ד", לא יתכן להיות עסוק במלאכות חול, שהן שייכות לל"ט מלאכות דמעלמא דאתלטיא" (עו"ר א" עמ" ת"מ).
וזהו גם ענין המשכן, שמבואר בספרים, שכל עניניו ופרטיו מכוונים לתקן חטא אדם הראשון (עיין פי" יונתן שמות כ"ו, כ"ח), ועל כן כל המלאכות מופיעות בו בקדושה, כדי לתקן את כל בחינת העשיה האנושית, שתהיה מקושרת ודבוקה בקודש.
כמו שכותב ה"שפת אמת":"עשית המשכן, שהוא הארה הנמצא בעשיה, שהרי כל המלאכות היו במשכן, ולא נקרא מלאכה רק מה שהיה במשכן, שהמשכן הוא התרוממות כל העשיה לרוחניות" (תרומה, תרמ"ב).
ועוד כתב, שבני ישראל "שלוחים לתקן העשיה, ובמשכן ובמקדש נתקיים ממש בפועל "כח מעשיו הגיד", כמ"ש חז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנברא בהם מ"ב" (שם, תרמ"ו, ד"ה בפסוק).
כל זה ענין מלאכה, אבל תקיעת שופר בר"ה מכוונת כנגד זמן הבריאה עוד לפני החטא, ועל כן אין היא מלאכה אלא חכמה.
כי ענין החכמה הוא הביטול אל השורש, אותיות כח-מה. והפס" אומר "הן יראת ד" היא חכמה", ופשוט שכל ענינה של היראה הוא התבטלות האדם לפני האלוקים.
ודרשו חז"ל על הפס" "אדם ובהמה תושיע ד"" "אמר ר" יהודה אמר רב אלו בני אדם שהם ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה" (חולין ה":)
ופי" רש"י: "ערומים בדעת – כאדם הראשון, ומשימין עצמן כבהמה – דכאי רוח". ומבאר ה"שפת אמת": "כי חטא הראשון היה בעץ הדעת, והחכם הירא מבטל דעת שלו ומשים עצמו כבהמה" (ראש השנה, תר"ס).
וזהו קול השופר – קול פשוט (ביטול), ללא החיתוך למילים ולאותיות, מתוך שופר פשוט, ולר" יהודה מתוך שופר כפוף, "כמה דכייף איניש דעתיה" או "כמה דפשיט איניש דעתיה טפי מעלי" (עיין ר"ה כ"ו).
והמתבונן בברכת שופרות יראה שהיא מדברת על מתן תורה לישראל, כי זהו ענין הקול – קול של תורה שקדמה לעולם. קול של תורה שנזכרת דוקא היום, בראש השנה, שהלא הוא יום הששי יום בריאת האדם, "אתם קרויים אדם", ודרשו חז"ל יום הששי – "שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין" וכו" (שבת פ"ח.), וממילא התחדשות הבריאה מחדשת כוחם של ישראל ומחדשת יום נתינת התורה, ואף התורה היא פשטות, וכמו שכותב המהר"ל: "ולפיכך אין התורה, שהוא שכל פשוט, ראוי לעמוד בו רק במי שהוא פשוט ואין מחשיב עצמו לדבר" (נתיב התורה פ"ב).
ויהי רצון שנזכה מכח שמיעת קול שופר הפשוט לבנות בתוכנו את מידת הפשיטות, ומתוך כך לקנות את השכל הפשוט, אמן.
(נכתב בקיצור מתוך עיון ב"שפת אמת" לר"ה ד"ה ותן לחכם ויחכם עוד)
