לא נהגו כבוד זה בזה – אור רוזנברג
מתוך התחשבות בצרכי הכוחות האחרים שמבקשים גם הם להועיל לאותו כלל. ובעין אי"ה מוסיף עוד, על דברי ר"ג "הכניסו בעלי תריסין", שמאבק הדעות לא נועד לבטל את הדעה שמנגד אלא לבצר את הדעה שלנו.
וכך מזכיר הוא ג"כ בעולת ראיה על דברי ר" אליעזר בשם ר" חנינא בברכות "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" שדווקא ע"י ריבוי הדעות, מה שנראה כרבוי מחלוקת והפך השלום, דווקא ע"י זה מתרבה שלום בעולם. וז"ל: "כי השלום האמיתי א"א שיבא לעולם כ"א דווקא ע"י הערך של ריבוי השלום. והריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים והשיטות ויתבררו איך כולם יש להם מקום כ"א לפי ערכו, מקומו וענינו… ובכל אחת מהנה יש צד שתתגלה על ידו ידיעת ה" ואור אמיתו… והאמת של אור עולם תבנה מצדדים שונים ומשיטות שונות שאלו ואלו דברי אלקים חיים… ואין לאבד כל כשרון ושלמות כי אם להרחיבו ולמצא לו מקום". עכ"ל.
ולכן שמו של הקב"ה שלום, שאין מייחד את שמו על כח פרטי בודד, אלא בדוקא על הקשר האחדותי של כל חלקי הבריאה. וזוהי גם ברכת "השלום" המאגדת לכל הברכות ש "ישים שלום עלינו" ותשרה שכינה בתוכינו.
ויתכן וזוהי התביעה מאתנו לאהבת הבריות והקישור עמהם מתוך זכירת מגמת הקישור "מקרבן לתורה", לרצון ה" ולדברו. והקירוב ע"י החיבור יותר אמיתי מביטול וריחוק, שע"י זה מתבררים הכוחות מסיגיהם ולא מתבטלים. אמנם החיבור דורש הרבה זהירות, זיכוך וטהרה פנימית להיות מחובר למגמת החיבור (תויו"ט מקשה מ"לא תתחבר לרשע" ע"ש). ויתכן ומדרגות גבוהות בזה דוקא היה באהרן שמעיד עליו הכתוב "בשלום ובמישור הלך עימי", ולתלמידיו הלומדים מדרכיו נראה שהלל מלמדנו במשנה שיש הדרגתיות במעלות השלום, ויש ערך אף ל"מעט שלום", כדברי האדר"נ שגם באמירת שלום מתבטאת אהבת השלום. וכך מזכיר הרב בעין אי"ה על הגמ" "לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי", שבמדרגת הענוה יש מקום לתמרון, אך בקפדנות נדרש דיוק ודקדוק שכל חריגה מזיקה, ולכן "אל יהא" שלא יכול להיות כשמאי.
וע"כ הקריאה אלינו להיות תלמידיו, הלומדים מדרכיו והנהגותיו ונמצאים בשלבי העבודה וההטהרות, לאהוב את השלום, להרבות ולרדוף אותו כ"א במקומו, במדרגתו כפי יכולתו. ויהי רצון שמלך שהשלום שלו ישים עלינו ברכה ושלום. אמן.
