שאו מרום עיניכם

שאו מרום עיניכם
ד"


 שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם

הנהגות קודש וזיכרונות ממרן הגאון

רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל


 

– ד –

בס"ד, שבת פרשת וישב

 

"תודה לא-ל יתברך,

כי נסיעתנו לגליל פעלה עלי

לאהוב את כל אחד ואחד מישראל

אהבה טבעית, אהבה בלי מצרים".

(הד הרים, אגרת כ"ה)

 

"מאת ד" הייתה זאת" – מדברי רבינו הרצי"ה קוק זצ"ל

"לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד" בנבואה בתרי-עשר – "ואת ארצי חילקו"!

למחרת בא אל ביתנו איש ברית קדשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל – היה לו צורך לבוא וכלום ייתכן שלא היה בא?! התייחדנו אז שנינו, רגעים אחדים, באותו חדר קטן ומקודש שב"בית הרב" – ולאן יבוא אז אם לא לשם?! מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: "מאת ד" הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו"!".

(לנתיבות ישראל ג" עמ" ע"ח)

 

ידיו אמונה – מדברי מרן ראש הישיבה הגאון רבי שאול ישראלי זצ"ל

סדר העבודה של הגרי"מ זצ"ל היה כזה של אמונת חיים. מי ששמע את ה"אחד" שלו, מי שראה את פניו הקורנות בעמדו בתפילה, מי שנמצא במחיצתו כשרקד בהתפשטות עילאית, מי שראהו בהתלהבות ב"שירת הים" – הוא שראה מה פירוש יהודי מאמין, הוא שראה את הפירוש החי לדברי חבקוק "באמונתו יחיה", לא כוחות פיסיים התגלו כאן, בכאבים עצומים למעלה מסבל כח אנוש, גילה את אהבתו לקונו.

ומאמונה זו באחד באחדות האלקית באחדות המפלשת בכל היקום בקרבת אלקים לכל ברואיו בתוכן האלקי הגנוז במציאות במהות האלקית הבאה לידי גילוי בעם סגולתו בקדושה האלקית המתגלה בארץ הקודש מאמונה זו שנמשכו ממנה כל הגילויים בהסתרים המרובים של תבל ומלואה בנה את דרך חייו את השקפתו על ישראל את השקפתו על ארץ ישראל אמונה המביאה לידי יראה אמונה המביאה לידי אהבה אמונה המביאה לידי מסירות נפש העורך פה.

מכאן יחסו לארץ זאת מכאן חיבת הקודש אליה עד כדי סירוב מוחלט לעזוב אותה אפילו לשעה מכאן יחסו לישראל גם אלה שהתרחקו ומכאן יחסו וקרבתו לבנים בונים לתנועת הפועל המזרחי אשר ביסודה נגנזה השאיפה הטבעית של העם לגילוי הכח האלקי בקרבו ע"י מפעל התחיה בארץ ישראל הוא האמין בנו הוא ראה בנו יותר ממה שלעתים אנו רואים בעצמנו והוא תבע מאתנו אמונה הוא תבע מאתנו שנכיר את עצמנו יותר שנבין יותר ויותר את הכוח האמיתי הדוחף אותנו שנתקרב אף אנו לתוכן של חיים באמונה חיים מתוך אספקלריה של קדושה חיים מתוך אספקלריה של טהרה הוא תבע מאתנו אנחש תנועת הידיים תנועת העבודה תנועת המעשה הוא תבע מאתנו את הידים אמונה.

      (דבר לדור, עמ" פו)

 

השפעת הרב לתלמידו – מרן ראש הישיבה הגאון רבי שאול ישראלי זצ"ל

""ואגדלה שמך" – זהו שאומרים אלקי יעקב" (פסחים קי"ז ב). שלשלת אבות, כל אחד נשען על קודמו. אברהם הוליד את יצחק ויצחק הוליד את יעקב, אולם כל אחד הוסיף משלו, גילה משהו מיוחד, "טיפוס אב". במה שאומרים "אלקי יעקב" יש משום "ואגדלה שמך" של אברהם, אולם יש ב"ואגדלה שמך" של אברהם משום מה שמוגדר ב"אלקי יעקב".

ידוע הגרי"מ זצ"ל כתלמיד לראי"ה, אולם יש משום "טיפוס אב". אף הוא נכנס בגדר שלשלת אבות. התלמידיות עזרה לגילוי מקוריות, דרך חסידות מיוחדת במינה שזיו הפגישה עם הרב הועילה לתת לה את ברקה המתאים.

(דבר לדור, עמ" פז)

 

* * *

ממעיינות "מי מרום"

"ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה" –

ובתרגום: "ותקבלון אולפן חדת מבחירי צדיקיא"

 

הנקודה המיוחדת של התקופה

"בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת, שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא, שיודעים הם שאם יעכבו בעד הפרחתה של הנקודה ההיא ימנעו בזה כל השפעת האורה והקדושה שבאה דרך הצינור הלזה…

ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל, ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת".

(מי מרום – מעייני הישועה (ו), פרק מ"ה(

 

ישראל ראויים לגאולה

"גם זה בכלל הציפיה לישועה, להכיר ולהאמין כי ראויים המה ישראל להיגאל בכל שעה ושעה, שאף אם רבים הם הליקויים מצד החוץ, טהורים ונקיים הם מצד הפנים, כדברי התקוני זוהר תקון ס" על דרא דעקבתא דמשיחא "טב מלגאו ולבושא דיליה ביש דא איהו עני ורוכב על חמור". שאם לא מכירים בזה אי אפשר לצפות לגאולה באותה שעה.

לכן יש להעמיק בקדושתם של ישראל ועומק זכותם שהם ראויים תמיד לגאולה. ואם עברה השעה ולא נגאלו, אין זה אלא מכבשי דרחמנא, ואין לך רשות להרהר בזה".

(מי מרום – ממעייני הישועה (ו), פרק א")

 

אתחלתא היא

מאגרת הגרי"מ לחתנו ובתו, ערב הכרזת העצמאות, ר"ח אייר תש"ח:

"ודאי שהננו עומדים כעת לגילויי דברים גדולים, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". אין הפלאה גדולה מזו שנציגי עמים, שכידוע שונאים המה ליעקב, ידברו ככה. אין זאת אלא כמו בלעם שניתן בפיו מה שידבר, כן על הנציגים, דבר כזה שיהיה מחובר על הטבע הוא לא יאומן ובהיות כן הרי הוא נס ופלא להראות נפלאות בטבע.

אף עם כל זה לא כל-כך מהר יתגשמו הדברים, והרבה ימים עוד עלינו לעבור, כי צריכים עוד לשבור קליפת ישמעאל… ואכמ"ל, אבל אתחלתא היא, והתקוה כי יערה ה" רוחו ויכירו כי הכל מפעלות תמים דעים ב"ה.

ומי ייתן והיה כי לכל הפחות כל אלו המתימרים באמונה טהורה יודו יאמרו כי פקד ה" את עמו, ואל יזלזלו בנפלאות האלה ובזה ימשיכו את שפע אורות הגאולה, והיה זה באמת לפקידה, ולזכרון נבואת זכריה – "ובמרחקים יזכרוני" (זכריה י", ט"). הדחיה של מטה דוחה גם את הלמעלה ומי יתן ויפקחו עיני עוורים לעקוב באמונת אומן את כל הנעשה על ידי קורא הדורות מראש, וכולם יידעו אותו. הציפיה לישועה היא היא הישועה – מהציפיה היא באה וממנה היא נעשית – "אשרי כל חוכי לו"".

(אמרות טהורות – מאמרים לשעה ולדור, עמ" רנ"ה)

 

הצדיקים העליונים

ישנם צדיקים כאלה אשר כל התגלות נשמתם הוא רק בזמן שהכל יעריצום ויכבדום, מפארים ומהללים אותם, ודוקא אז מתגלה בהם ענותנותם ושפל ברכם, והם הצדיקים אשר משורש שורשם דומים ליוצרם ב"ה אשר "במקום גדלותו שם ענותנותו".

ואלמלא ידעו העולם לכבדם בכבוד ביותר – כמעט היה בא העולם לידי תיקונו המקווה, אבל לפעמים מעשה שטן מצליח שלא לתת חילוק כבוד לצדיקים אלו, ומתוך זה נשמתם של הצדיקים מתכווצת ונעלמת, ובא מזה הפסד גם לצדיקים וגם לכל העולם כולו, וכשמרגישים בהפסדם והכשלונות שנכשלים רק על ידי העלם נשמתם – דומים העולם שכיונו בהתחלקותם עליהם והשפלתם, ובל ידעו כי אך הם גרמו לזה באי חלוקת כבוד לצדיקים ולא נתנו להתגלות נשמתם.

יש לפעמים שמתעוררים הצדיקים ומבקשים כבוד וגדולה, ואמנם מוותרים כלל על כבודם וצביונם ונדמה בעולם כי רודפים אחרי הכבוד ובאמת הם רודפים אחר גילוי נשמתם ואחרי יסוד ענוותנותם המקורי.

(מי מרום י"ח – רזי לי – עמ" רכז)

 

* * *

סיפורים מתוך הספר "שירת הים" – מאת נינו ר" יאיר חרל"פ

 

באותה שעה דבקתי ברב

על פגישתו הראשונה עם הרב קוק סיפר לימים הרב חרל"פ:

"הימים לפני חג השבועות תרס"ד. ירדתי ליפו במצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום ו", התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה". בן כ"ב הייתי אז.

והנה שמעתי כיצד הרב אומר "אקדמות" לפני הקהל ברטט ובבכייה – נזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה והייתי לתלמידו וחסידו לעולם. אך לא העזתי לגשת לרב ולבוא עמו בדברים.

בשבת, באסרו חג של שבועות, כיבדני גבאי בית הכנסת ב"הוצאה והכנסה". תמה הרב קוק על כך, כי בבית כנסת גדול זה לא היה מן השכיח לכבד במצוות כאלה את הצעירים. אחר התפלה נגש אלי הרב פרנק וקרבני להרב, כדי להציגני לפניו. הרב אמר לי לסור לביתו אחה"צ. נרגש הייתי מן ההזמנה. כשנכנסתי אליו שוחח איתי שעה ארוכה בענייני הלכה ואגדה, פלפול ודרשנות. הרב היה אז בן ל"ט שנה. עם זאת ששקע הרב בשיחה של תורה, לא הסיח דעתו ממחלתי ושאלני לפרטי פרטיה".

 (חיי הרב קוק, אפרים צורף)

 

עליך להשלים את החסר

בכ"ז אדר התרפ"ז, כאשר נפטר הצדיק המקובל הרב שלמה אלישיב בעל ה"לשם שבו ואחלמה". קרא הרב קוק לרב חרל"פ ואמר לו: "מכיוון שנסתלק מן העולם צדיק זה שהיה עמוד הקבלה בדורנו, חסר עכשיו בעולם לימוד תורת הנסתר שלו. לכן מבקש אני ממך שתקבל עליך להוסיף הרבה בלימוד הנסתר כדי להשלים החסר, וכך אעשה גם אני". ואכן קיבל על עצמו הרב חרל"פ להגביר את לימודי הקבלה.

 (מפי תלמידו הגה"צ הרב יוסף לייב זוסמן זצ"ל)

 

הכפתור שמפעיל את הכל

במכתב מופלא ואפוף סוד שכתב הגרי"מ, לבנו הגאון רבי יחיאל מיכל, הוא מגלה טפח מעבודת הקודש הנוראה אותה פעל עם מרן הראי"ה קוק. וכך כתב:

"הנני עתה בנאות דשא במושבת מוצא אצל מרן גאון ישראל וקודשו שליט"א. הימים האלה המה לי ולכל הנלווים אלינו לימים היותר מאושרים. אמנם אי אפשר למסור רשמי הייחוסים והנושאים, כי המה דברים בלתי נמסרים. רק משל קטן אמשול ואתה בדעתך הזכה בטח תבינהו:

מכונה גדולה מחזקת כמה שווקים ואולי גם עיירות גדולות, ובאחת הפינות בזווית קטנה עומד איש אחד או שנים הפותחים את המאטער [המנוע] וסוגרים אותו, בשקט ובשלווה עובדים את מעשיהם בלי שרק ופרכוס, ושום אדם בלי ידע מהם, דע והבינהו. "…

 (מכתבי מרום, מכתב מ"ו)

 

שיעור פרטי

מספר תלמידו הרב שאר ישוב כהן זצ"ל:

"במשך כמה שנים זכיתי לשמוע את שיעוריו של ראש הישיבה רבי יעקב משה חרל"פ בישיבת "מרכז הרב".

את השיעור בגמרא היה מלמד באידיש, כהרגלו מישיבת "עץ חיים" בירושלים. בביתי, אצל אבי הרב "הנזיר" חונכתי לדבר רק עברית. לכן בהתחלה לא הבנתי את השיעורים באידיש שהרב חרל"פ נתן בישיבה.

כדרכו של מנהיג אמיתי הדואג גם לטלה הרך ביותר, כשראה הרב חרל"פ שאיני מבין את לשונו, ביקש שאכנס אליו לשמוע מפיו את השיעור שנית בעברית. בימי שישי היינו הולכים אליו קבוצת תלמידים הביתה והוא היה חוזר על השיעור בעברית במיוחד בשבילנו. פעמים רבות זכיתי לכך לבדי או עם חבריי".

 

שטריימל וכובע-גרב

מספר ר" פנחס בומז"ה, איש רחובות:

"בתש"ח למדתי בישיבת "חברון", ועקב המצור על העיר לא יכולתי לשוב לבית הורי שברחובות. מסיבה זו זכיתי אותה שנה מיוחדת להיות ב"שירת הים" אצל הרב חרל"פ.

הבריטים כבר היו לקראת עזיבתם את הארץ, ולא היה חשש להסתובב עם נשק גם ברחובות העיר, וכך באמצע "שירת הים" נכנסה קבוצת לוחמי הפלמ"ח לבית הרב חרל"פ, נעליהם ברגליהם רוביהם בידיהם, כשהם בדרכם לכיבוש שכונת "קטמון".

הם באו להתברך מהרב חרל"פ, ולהתחזק מכוח "שירת הים" ומכוח שירת הצבור הגדול שהשתתף.

ואז התרחש בבית הרב ריקוד של אחדות, שמחה ודבקות שלעולם לא אשכח. רקדו שם כתף אל כתף בני הישוב הישן עם החדש. רקדו שם שכם אל שכם תלמידי חכמים מופלגים עם לוחמים נועזים. רקדו שם פנים מול פנים מגבעות ושטריימלים עם קני רובים וכובעי גרב. מכוחה של האחדות הזו נכבשה שכונת "קטמון" בשביעי של פסח אותה שנה".

 

נגישות