שאלות בני נוער בענין לימוד תורה
בחור בישיבה תיכונית האם עדיף לו ללמוד יותר עיון או יותר בקיאות?
הרב: אי אפשר ללמוד רק זה או רק זה, העיקר בישיבה הוא לפתח את שכל התורה אבל בלי בקיאות הלימוד העיוני שלו גם כן לא יהיה עיוני. לפי החישוב שלי יש מספיק שעות לשניהם. אני יכול להעיד שלי היה. יש מסורת בישיבות שאומרים בשם הנצי"ב שמי שבא לישיבה הנצי"ב היה אומר לו: תדע! בוולוז"ין אוכלים בזמן ושותים בזמן וישנים בזמן אבל שאר כל הזמן לומדים.
מה עם מה שהגמרא אומרת "קודם ליגמור איניש והדר ליסבר"?
הרב: מה זה "קודם", אדם צריך להבין את הבקיאות שלו, עכשיו צריכים להבין את זה, והבנה – אין לה סוף. כל אחד חייב להיות תלמיד חכם גדול.
אני נזכר שכשהייתי רב ראשי בישיבה אחת חשובה היה טכס והזמינו את ראש הממשלה ואת הרמטכ"ל ואת הרב הראשי. אמרתי שם שלפי דעתי כתוב ברמב"ם שישיבה לא נועדה בשביל לגדל רבנים אלא בשביל להיות ת"ח. מחלק הרמב"ם וכותב בהלכות ת"ת פרק ראשון "כל איש ישראל חייב ללמוד תורה בין עני ובין עשיר". ובפרק השלישי מתחיל הרמב"ם ללמד על החיוב להיות תלמיד חכם וכותב "מי שנשאו ליבו לקיים מצוה זו כראוי להיות מכותר בכתר תורה…"
ישנם הלכות מיוחדות של סתם יהודי ויש הלכות מיוחדות למי שרוצה להיות ת"ח לא לעצמו אלא כדי שיהיה כתר של תורה. הישיבה לא קיימת לגדל רבנים אלא לגדל ת"ח.הוספתי שם שלפי הדין גם ראש הממשלה צריך להיות ת"ח וגם הרמטכ"ל צריך להיות ת"ח, הדגשתי שיואב בן צרויה היה ראש הצבא וגם ראש הסנהדרין. ואז קם אחרי מישהו והוסיף שגם רב צריך להיות ת"ח…
מה הדרך בלימוד סוגיה בעיון?
הרב: הדרך היא להפעיל את השכל.
אנו לומדים תורה מתוך שכל, שכל של אדם צעיר, ושכל של אדם זקן. שימוש בשכל, זה המדרגה הראשונה בלימוד.צריך להגדיר מה זה שכל? כל אחד כאן זה שכל. שכל, הכוונה היא, שאני רוצה להבין. עוה"ז א"א לעבור בלי שכל, בלי שכל אנו פחות מחמורים. תורה זה העברת שכל מרב לתלמיד, כך נוצרה התורה.
היום קשה להשיג רב, אבל יש תקנה גדולה שאפשר לכתוב, וממילא אפשר ללמוד מספרים. כולם יכולים להיות הרב שלך, יש הזדמנות גדולה, יש הזדמנות לקחת רב שחי פה וזה יותר נוח, ויש הזדמנות לקבל רב שנמצא בגן עדן. אני נוהג להוסיף, שה"קצות החושן" וכל המחברים, בשעה שלומדים את ספרם הם נמצאים לידך.
יש סיפור על רב גדול, מזמן ה"שאגת אריה", שהזכיר אותו תמיד, והיה אומר שה"שאגת אריה" הוא שכל ישר. פעם אחת באמצע השיעור הוא נרדם. כשהתעורר אמר, שהוא ראה בחלום את ה"שאגת אריה", והוא ביקש ממני, היום אל תטריד אותי כי הבן שלי בהונגריה חולה, חלום מוזר. לאחר מכן התברר שבאמת באותו יום הבן שלו נפטר. מה רואים מהחלום, שמדברים בדברי ה"שאגת אריה", ה"שאגת אריה" פה. לכן אני אומר שכשלומדים "קצות החושן", הוא פה. ולכן אפשר ללמוד גם מרבנים שבגן עדן, לא חייבים לראות את הזקן שלהם, השכל שלהם פועל.
הבסיס של הלמוד זה רש"י ותוס", אם יש זמן, לומדים רמב"ן, ואם אפשר גם רשב"א, אבל צריך לדעת שכמות זו גם איכות, אפשר ללמוד עמוד בשבוע ואפשר גם בחודש, זה יפה, אבל מזה א"א להיות ת"ח, צריך כמות.
לדעת שהגיל הזה לא חוזר. אם הייתי יכול להתחלף אתכם הייתי מסכים.
העיקר זה האיכות, לפתח את השכל, אבל ע"י הכמות, גם מפתחים את השכל. כשלומדים הרבה השכל מתפתח. והכוונה היא על שכל של תורה, כמו"ש הרמב"ם בפיהמ"ש בחגיגה ועוד, ורק מכח העיון הזה נצמח לאדם דעת של תורה, וראה בהרחבה בנפש החיים.
מה ראוי לבחור צעיר ללמוד יותר – גמרא או השקפה ?
הרב:אצלנו אין השקפות, יש אמונה.
יש לימוד של אמונה. אדם רואה שאמונה היא חלק מן התורה. אם אדם מסכן והוא אינו יודע את החלק הזה, של אמונה, אין לו מה ללמד. אבל זה חלק מן התורה, בכל מסורת של ישיבות למדו אמונה – או שלמדו מספרים, או שהיו שיעורים, או שהרב היה מדבר בנושאים אלו. החתם סופר – לפני כל שיעור שלו היה לומד ספרי אמונה – לפני כל שיעור – זהו חלק מהתורה, אין זה דבר נספח. כל היסודות של האמונה הם כשהאדם לומד הרבה ואז הוא קולט את הדברים מתוך הדפים.
יש סיפור[1] שהרב קוק הוציא ספר ונפגש עם רב אחד ואותו רב אמר לו למה לי ספר כזה, שעוסק בעניני אמונה, אני רוצה להיות שומר מצוות סתם כמו הסבתא שלי ! ענה לו הרב קוק: זה ודאי נכון שהסבתא שלך היתה צדקנית גדולה, ולו יהי חלקנו איתה בגן עדן, אבל ודאי אתה תודה שבמושגי האמונה של הסבתא שלך א"א לנהל את כלל ישראל. אם אתה רוצה להיות מנהיג של כלל ישראל, אתה צריך ללמוד אמונה לא מהסבתא, אלא ללמוד בעצמך ולהתגדל.
כמה שעות יש להשקיע בכל תחום מתחומי התורה: גמרא, הלכה, תנ"ך, אמונה וכו"?
הרב: נדמה לי, שלאלו הנמצאים כאן אין את הבעיות הללו. הרי בכל ישיבה יש סדרים, ולא מסתבר ששואלים שאלות כדי לשנות את הסדרים. בישיבה יש מסורת של לימוד. ישיבה היא בשביל לימוד תורה.
יש סיפור על רב אחד מוואלוז"ין שהביא את הבן שלו לישיבה של הנצי"ב מוואלוז"ין, והנצי"ב בחן אותו, וקיבל אותו לישיבה. ביקש אביו מהנצי"ב שישים דגש על חינוכו של בנו ליראת שמים, כאשר שמע זאת הנצי"ב אמר לו שייקח את בנו וילך, והסביר: ישיבה היא כמו בית חרושת. בבית חרושת יוצרים פלדה וממנה אח"כ עושים מסמרים, גרזנים וסכינים. כך גם בישיבה. הישיבה היא בית חרושת לתורה, בישיבה לומדים תורה ומהתורה יוצאים כל המידות הטובות: יש מצוות, יש יראת שמים ויש צדקה וחסד, אך כל זה נובע רק מתוך התורה, זהו הבסיס של הישיבות.
הריב"ש[2] מביא זאת בשם רב האי גאון. הוא מונה שורה ארוכה של מידות טובות שהן פאר לכל יהודי והוא כותב שלא מצינו תכונות אלו אלא במי שלומד תורת רבינא ורב אשי. רק מי שלומד תורת רבינא ורב אשי מקבל מהתורה הזאת את כל המידות. במכילתא כתוב: "ניתנה תורה וכל כליה". כל מקצועותיה של תורה יונקים מהגמרא, מהש"ס. כשתגמרו את הש"ס תראו שיש ללמוד גם את הירושלמי ואח"כ יש להוסיף וללמוד אף את הזוהר ואת כתבי האר"י וכו", אבל הכל נובע משם, מהש"ס.
ישיבה היא בשביל לימוד תורה. כל הדברים הללו הם תורה: תנ"ך הלכה, אמונה. צריך לדעת את הפרופורציה הנכונה בסדרי הלימוד. לכל ישיבה יש את הפרופורציה שלה.
לפני שנים רבות היה מקרה עם בחור צדיק שלמד תורה, אבל יחד עם זאת הרבה להגיד תהילים. כמה שעות ביום, הוא אמר תהילים בשביל כלל ישראל. אבל לישיבה לא באים בשביל לומר תהילים כל היום. בישיבה צריך ללמוד מה שרבינא ורב אשי סדרו. בכל ישיבה יש מדריכים ורמי"ם. תנ"ך חייבים ללמוד כל יום, כך גם הלכה, וכמובן ענייני אמונה, כל יום. אבל הפרופורציה כמה להשקיע בכל מקצוע זה כבר עניין אינדיבידואלי. ר" חיים מוולוז"ין[3] עורך חשבון על פי מה שהגמרא אומרת שיראת שמים היא כמו קב חומטים לשמר את החיטה. הוא עורך חישוב שכל אדם צריך להפסיק ליראת שמים לא יותר מעשרה רגעים ביום. אנחנו לומדים אמונה יותר מכך, כי אנו במדרגתינו צריכים חיזוק גדול יותר. זה דבר אינדיבידואלי, אבל צריך פרופורציה. והכל לפי סדרי הישיבה, ועצותיהם של הרמי"ם המחנכים
