שבח פירותיה של ארץ ישראל

שבח פירותיה של ארץ ישראל
הרב ליעד ברח"ד




 

ט”ו בשבט

שבח פרותיה של ארץ ישראל

בברכת מעין שלוש שמברכים על הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל אנו אומרים “לאכול מפריה ולשבוע מטובה”.

 

הטור בסימן ר”ח מביא בשם רבינו יונה שאין לומר נוסח זה כיון שלא ראוי לחמוד את התאווה הגשמית שבאכילת פירות הארץ אלא רק את קיום המצוות התלויות בארץ (ונראה לי שדבריו מכוונים ע”פ המדרש ששואל על בקשתו של משה רבינו: “אעברה נא ואראה את הארץ הטובה” מקשה המדרש “וכי לאכול מטובה הוא צריך וכי לשבוע מטובה הוא חסר”, ומתרץ המדרש שמשה נתאווה לקיים את המצוות התלויות בארץ).

 

הב”ח שם במקום דוחה את דברי רבינו יונה ואומר שודאי שיש מצווה וקדושה בעצם אכילת פירות הארץ הקדושה שהם עצמם מלאים בקדושה, וע”ע ב”מתוך התורה הגואלת” חלק ד’ עמ’ י”ז-י”ח שמרחיב בהסברת דברי הב”ח, ומביא את דברי החת”ס המפורסמים במסכת סוכה (דף לו. ד”ה: “אתרוג הכושי”) שבא”י עבודת האדמה היא מצווה לא פחות מהנחת התפילין, כמו כן הוא מרחיב ומחבר את זה שם למצוות קצירת העומר-עיי”ש.

 

שמעתי בשיעור מהרב חיים דרוקמן שהביא בהקשר זה את דברי החסד לאברהם (מעיין שלישי נהר כ”א), ששואל מדוע נגרע חלקה של א”י שבה לא זכו ישראל למן, למה כל זמן שהיו במדבר זכו ללחם קדוש מהשמים וברגע שהגיעו לא”י זה הפסיק, האם גרועה א”י מהמדבר חלילה? ומסביר שם שבא”י אין צורך במן כי פירות א”י הם קדושים ורוחניים לא פחות מהמן ואולי גם יותר.

 

עוד הביא הרב דרוקמן בשיעור הנ”ל את דברי החת”ס בפרשת בהר, כתוב בפסוק: “דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם–וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה  שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ–שַׁבָּת, לַיהוָה”

 

ומקשה על זה החת”ס שתי קושיות:

א. לכאורה הסדר בפסוק הפוך, בפסוק כתוב קודם “ושבתה הארץ שבת לה'” ואח”כ “שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך” ולכאורה היה צריך להיות הפוך קודם ששת שנות העבודה ואח”כ ושבתה הארץ?

ב. למה בפסוק הראשון מייחסים לשמיטה מדרגת שבת ופסוק השני מדרגת שבת שבתון?

על פי שתי הקושיות האלה מחדש החת”ס פשט בפסוק שצריך לפסק: ושבתה הארץ שבת לה’:”שש שנים תזרע וכו'”- דהיינו מהי אותה שבת לה’?- הזריעה והקצירה, כי בארץ ישראל עבודת האדמה היא קודש והיא שבת לה’- ואח”כ יש שמיטה והיא מדרגה נוספת היא כבר לא סתם שבת היא שבת שבתון.

 

וכן מצאנו אצל מרן הרב זצ”ל (אורות הקודש חלק ג’ עמ’ רצ”ה), שבפירות א”י יש רוחניות קדושה שאין בפירות חו”ל ומי שאוכל פירות חו”ל רק אם מכוון זוכר וחושב על מעלתה של א”י יכול להתעלות באכילה זו, ובגלל זה צריך לומר על נהרות בבל או שיר המעלות לפני הברכה שעוסקים בכיסופים לא”י כי בזה זוכים ומתחברים למעלתה של א”י, וגם בא”י בזה”ז שאין ביהמ”ק צריך את ההתחברות הזו לא”י בזמן שהייתה בבנינה ובתפארתה, ויה”ר שנזכה לזה שוב בקרוב.

נגישות