שיחה לחג שבועות – תשס"ז

שיחה לחג שבועות – תשס"ז
ראש הישיבה הרב אברהם שפירא זצ"ל




 

שיחת מרן רה"י הגר"א שפירא שליט"א לחג השבועות תשס"ז

אמר רב יוסף, אילולי האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא, לכ" היה צריך להדגיש, שלולי קבלת התורה כמה יוסף איכא, מה הדגש על האי יומא, ורש"י פירש: לולי יום זה שנתגדלתי ונתרוממתי.

ומשמע כי ר" יוסף לא דיבר רק על קיום המצוות, אלא על כלל הדרגה שהגיעו אליה, ההתרוממות והיא החלה מעצם אותו היום, מעצם המעמד של קבלת התורה, שתורה משנה את האדם לדבר נעלה יותר. כל מהות מתן תורה, נאמר בפסוק: "כי לבעבור נסות אתכם בא האלוקים", ופרש"י: נסות לשון נס להרים אתכם, לרומם אתכם. ורוממתנו מכל הלשונות, כל נסיון ונסיון טמון בתוכו את הכח להתרומם ולהתעלות. ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים (אבות פ"ו).

הגמ" אומרת: ראוי עזרא שתינתן תורה על ידו, ולמדים מהלשונות הכתובים אצל משה, ומשה עלה אל האלוקים, ואצל עזרא כתוב ג"כ לשון עליה, ז"א היסוד הוא ההתעלות, "ומשה עלה אל האלוקים." – קדושת היום מרוממת את האדם, האי יומא הוא דקא גרים. עצם המעמד, הנכונות לשמוע, היא מדרגה שמרוממת את האדם. גם העליה של משה רבינו, וגם העליה של עזרא, לא היו רק עליה פיזית, אלא התעלות רוחנית, שאיפה לרוחניות, התכוננות לרוחניות, אוירא דארץ ישראל מחכים, והיא משפיעה על חכמת התורה, וע"כ עלית עזרא מקבילה לעליית משה אל ההר.

אמירתו של ר" יוסף, אילולי האי יומא, שנתרוממתי, היא מיוחדת לר" יוסף, שאע"פ ששכח תלמודו, כמ"ש בגמ", והרי רב יוסף היה בדרגת "סיני" – לעומת רבה שהיה "עוקר הרים", ובכ"ז נשאר בגדולתו, התורה רוממתו. ישנם דרגות המתחילות עוד קודם קיום המצוה ועוד קודם הלימוד, והם, ההכנה, הנכונות. בגמ" מסופר על ר" עקיבא שאמר על רחל אשתו, שלי ושלכם שלה היא, ופירש הר"ן (נדרים נ") כיון שהיא נתנה לו עצה ללכת ללמוד, לא רק בגלל שהסכימה, אלא היא פתחה לו הפתח שצריך ללמוד, וזו נקודת ההתחלה לכל התעלותו של ר"ע.

שלימות היצירה של האדם באה במעמד הר סיני, בירושלמי ברכות פ"א ה"ב: אילו הייתי בסיני הייתי מבקש שתי פיות, ולכ" זה היה צריך להתבקש ביצירת האדם, ומשמע, שכאן בסיני זה גמר יצירת האדם.

אמרו חז"ל, כי ישראל זכו לכתרים בזמן מעמד הר סיני. ובפרקי אבות (ד) יש מושג של כתר תורה, והרמב"ם (שם) בפירוש המשנה כותב, כי כתרים אלו זכינו בתחילת נתינת התורה.

ומהו כתר תורה ומי זוכה לכתר תורה, ביאר הרמב"ם: מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה לא יסיח דעתו לדברים אחרים ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת, (פ"ג מת"ת ה"א ו")

ובהלכה י"ג : אע"פ שמצוה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה, לפיכך מי שרצה לזכות בכתר תורה, יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן… אלא בתלמוד תורה, ואין רינה של תורה אלא בלילה

לימוד התורה גם בלילה הוא המזכה אותנו ב"כתר", ובזה יש להבין את מה שנוהגים בליל חג השבועות להגות בתורה כל הלילה, היות ובו זכינו "לכתרים" בסיני, ע"כ נזהרים אנו בלילה זה במיוחד, לזכות מחדש בכתר תורה, ולא לאבד לילותינו בדברים אחרים.

והוא גם יסוד ההלכה בר"מ בהל" איסורי ביאה, (פכ"א הל"ב) לא ישא אדם בת ע"ה… שאין אמן יודעת בכתר תורה. וצ"ב מה כוונת הרמב"ם שאינן יודעות בכתר תורה, הביאור הוא כדברינו אלו, כדי לדעת ולהעריך את הלימוד גם בשעות הלילה, שע"י כך זוכין לכתר תורה, כמו"ש הר"מ בהל" ת"ת, זה לא כל אחת יודעת. יודעים שצריך ללמוד, אבל לדעת את ההתמסרות, ולדעת כי יש האפשרות כדי לזכות בכתרים של תורה, לכך צריך בת ת"ח.

אותם כתרים שזכינו ביום זה נזכרו באותה משנה שמדברת על כתר תורה, המשנה מסיימת: וכתר שם טוב עולה על גביהן. וצ"ב א"כ, יש לנו ארבעה כתרים, כתר שם טוב הנוסף על שלושת הכתרים של כהונה, מלוכה, ותורה.

אולם, שם טוב אי"ז ענין בפני עצמו, גם גדר של כתר כהונה או מלכות, וכ"ש של תורה, הם באמת כתרים רק יחד עם שם-טוב.

תורה ומידות הולכים יחדיו, א"א לקנין תורה באמת אלא עם מידות טובות, זהו ג"כ חלק מקבלת התורה "כנתינתה", וכשם שהיה נתינה "באימה וביראה", כך גם היה קבלת תורה מתוך "הגבל את ההר", מתוך ידיעת הגבולות. מתוך שם טוב, מתוך דאגה אמיתית איש לרעהו.

וב"ה שזכינו שוב ליום הזה, "האי יומא דקא גרים" – לזכות ביום הזה בכל אותם הכתרים, כתר תורה, וכתר שם טוב, להתעלות, ולהתרומם, הפוך בה והפוך בה דכולה בה, וכפי שכתב הרמב"ן באגרת בשם רב האי גאון, שא"א למצוא מדות טובות ענוה, ויראת חטא, אלא רק בעוסקים בתורת רבינא ורב אשי. הזכיה בכתר תורה היא זכיה גם במידות הטובות, הכל בא מתוך התורה, ולא מצדדים אחרים. התורה ורק היא משפיעה ביותר על כל אישיותו של האדם. ואיש את רעהו יעזורו גם בלימוד כאן בישיבה הק", להגדיל תורה ולהאדירה, בחבורה אחת, בדיבוק חברים, וכל אשר דבר ד" נעשה ונשמע.

נגישות