בס"ד
שיחתו של הרב אברהם שפירא ליום העצמאות תשס"ה
בישיבת מרכז הרב
– סוכם ונערך ע"י תלמידים
ב"ה אנשים יושבים בסעודת ההודיה להקב"ה כפי התקנה של הרבנות הראשית."הודו לה" כי טוב כי לעולם חסדו" (תהילים ק"ז) – כגודל ההודאה שלנו לה" כך נמשכים החסדים ממנו אלינו. פירוש – שטובת ה" ורצונו הוא, שיהיה בינינו לבינו חיבור של חסד תמידי ונצחי משהו עולמי לא כמו אצלנו בני האדם שזה רק דבר ז
בהגדה של פסח אומרים את הפיוט "דיינו" – אין הכוונה בפיוט שהיינו מסתפקים רק בחלק מהדברים אלא האמת היא שבעניינים רוחניים שמחים בכל פרט ופרט מן התהליך הכולל ועל כל פרט ופרט יש חיוב מחדש להודות לה".ולכן ישנה הודאה בפני עצמה על היציאה וכן על המן וכן על השבת וכו". וכן כך אומרים בתפילת "מודים" על הגשמים – "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה" – על כל טיפה וטיפה של חסד. ישנה הודאה על הניסים שהיו אבל גם צעקה על העתיד. גם בשירה הגדולה ישנה צעקה גדולה – "אנא ה" הושיעה נא". על אחת כמה וכמה כאן כאשר נשבר עול הגלות מעלינו וא"י בידינו ויש לנו שלטון בארץ ישראל מן השמים.
הבוקר סיפרו לי כמה לומדי תורה יש בארץ ישראל. נאמר לי שיש יותר מאלף וחמש מאות מוסדות תורה ו כ- תשעים אלף לומדי תורה מעל גיל תיכון. ארץ ישראל היא מרכז התורה הגדול ביותר בעולם, המדינה היא מחזיקת התורה הגדולה ביותר. (כמה כבוד אנשים נותנים לאדם פרטי שמחזיק מוסדות תורה על אחת כמה וכמה למדינה שלימה). היום יש בארץ ישראל חמשיה מיליון יהודים, כמה היו כאן לפני קום המדינה, כמה הגיעו והביאו מהשמים.נאמר בפס" (שם) – "והתבוננו חסדי השם"- יש כאן הדגשה שצריך חסד ה" מיוחד להתבונן על חסדי ה" בפרט בזמן גאולה וישועה. צריך עין מיוחדת כדי שנדע להתבונן כראוי. "יראו ישרים וישמחו"- ראיה ישרה בלי שום נגיעה פרטית משלנו. צריך לשבח את הקב"ה על שהקים לנו את מדינת ישראל ויש עלינו חיוב מיוחד על זה מן התורה לשמוח ולהודות ולהכיר טובה על כך. יש כאלה שרוצים להוציא את עולם התורה מן הכרת הטוב. יש סכנה בדבר הזה, ובכלל ישנה סכנה אם ישראל לא יכירו בטובה זו. וזאת סעודת ההודיה כאן בישיבה ביום זה להראות שאין פירוד בין התורה לכלל ישראל. אנו לא לבד אנו יחד עם כלל ישראל מודים לה". זכינו שכלל ישראל הכריז עצמאות, אנו לא מתעלמים ולא מרוצים מהמצב הרוחני שיש כאן אך אין זה מפקיע מאיתנו את חיוב ההודאה לה" על הטוב שגמל אותנו. חיוב ההודאה לא מותנה בכך שהכל יהיה טוב אלא זה חיוב אמיתי מצד עצמו.
תפקידנו כאנשים הרוחניים במדינה להלחם לתיקון המצב הרוחני של המדינה. המדינה לא שייכת לממשלה ולא לראשי הממשלה, המדינה שייכת לכלל ישראל, ואנו חייבים להילחם כאן יום יום על צביון המדינה. אנו לא בהתחלת הגאולה אלא אנו כבר באמצע הגאולה. ואם יש אנשים שנבוכים בתוקף היום הזה הרי שזה לא נכון. חייבים לפרסם שיש ישועה בישראל ולהכיר טובה לה" על כך. מציאות כזאת שלא היתה במשך אלפי שנים מחייבת חיוב הודאה ואפילו שרואים אנו שעמי הארצות נלחמים ופוגעים בתלמידי חכמים. אם כל הבעיות אין מקום תורה כזה בעולם, המדינה היא מרכז התורה בעולם. תפקידנו בישיבה זה ללמוד תורה, שלימוד התורה הוא ברור רצון ה" בעולם. בלימוד הגמ" אנו לומדים, כיצד ה" רוצה שינהגו בעולם שלו. בלימוד התורה אנו מתדבקים ברצון ה". לימוד התורה היא הדביקות העליונה של האדם בה". הישיבה היא עצמה מעיין נובע מכונה דינמית שמחזקת את בעולם. ישנם צינורות גבוהים, צינורות רוחניים שעל ידם הישיבה מחזקת את העולם. חובתינו בישיבה הוא חיזוק האמונה לעולם כולו. יש חיוב על כל אחד ואחד להגביר את לימוד התורה של עצמו, לחזק את לימוד האמונה, בשקידה גדולה עם כל מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם ,ועל ידי כך נקרב את הגאולה. זאת ההתעצמות הגדולה, זהו בן חורין אמיתי שמצפה לישועה. אנו חייבים בלימוד התורה, בלימוד האמונה ובלימוד הישועה שעל ידם מתגלים ניצוצות הישועה. אנו חייבים וגם יכולים לצפות לישועה – "קוה אל ה""(תהילים כ"ז) – כאשר ישנה צפיה לישועה אנו מקרבים בכך את הגאולה. צריך לדעת ביום זה שתפקיד תלמידי החכמים והרבנים לא להסתפק בעצמאות גשמית אלא שיש חיוב של חרות רוחנית, שזהו לימוד האמונה שעל ידו מחזקים את הנשמה של כלל ישראל.
[1] מדרש תהילים מזמור קד – (5-6) מדרש תהילים מזמור קז": דבר אחר, יאמרו גאולי יי", אשר גאלנו היה לו לומר. או אמרו גאולי ה" אשר גאלם. או יאמרו גאולי ה" אשר יגאלם. אמר רבי יהודה ברבי שלום, כמה יפה הוא אומר לפי שמאמרו של הקב"ה של הקב"ה מעשה…. אף כאן הוא אומר, גאולי ה" שכבר גאלם:
2- ביאור, אם הפס" מדבר על נס שהיה בעבר היה צריך להכתב בלשון עבר ואם מדובר על נס שיהיה בעתיד היה צריך להכתב בלשון עתיד.א"כ אם הפס" מדבר על נס עתידי בלשון הווה, אז הוא בא לחדש לנו דבר מסוים.
