שיחה לפרשת נשא

שיחה לפרשת נשא
ראש הישיבה הרב שאול ישראלי זצ"ל




 

ב”ה

שיחה לפרשת נשא

 

בין הענינים השונים שבהם דנה פרשתנו, פרשת נשא, תופסת מקום מיוחד פרשת הנזירות, במופלא שבה, ובהערכה השונה שאנו מוצאים בחז”ל ובמפרשי התורה, בעקבות ביטויים שונים של התורה כלפי התנהגות זו שאדם מקבל על עצמו.

“דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'”. התורה עצמה אינה מחייבת את האדם בנזירות, אין גם חיוב לקבל על עצמו נזירות. במנוגד לשאר מצוות התורה שחיובן ברור וציווין מוחלט ואין אתה בן-חורין להפטר מהן, הרי הנזירות תוצאה של יזמה עצמת היא. אולם אף על פי כן אפשר לראות שהתורה רואה זאת באופן חיובי:

“נזיר להזיר לה’“, “כל ימי נזרו קדוש הוא לה’“, התורה מגדירה איפוא את הנזירות בהגדרה הנעלה ביותר – בקדושה אלקית. וכן מפרש פסוק זה הספורנו, לאמור: יזכה לאור באור החיים מוכן להבין ולהורות כראוי לקדושי הדור. כן מסביר הרמב”ן את החטאת אשר על הנזיר להקריב ביום טהרתו: כי האיש הזה חוטא בנפשו, כי הוא עתה נזיר מקדושתו ומעבודת השם, וראוי היה לו שיזיר לעולם ויעמד כל ימיו נזיר וקדוש לאלקיו, והנה הוא צריך כפרה בשובו להטמא בטומאות העולם. החטאת מביא הוא איפוא לפי זה לא על הנזירות אלא על שפסק עכשו מנזירותו. עד כדי כך!

אולם פירוש אחר, ויחד עם זה גם הגדרה אחרת, אנו מוצאים לנזירות בדברי ר’ אלעזר הקפר על אותו דין של חיוב הקרבן של הנזיר: “‘וכפר עליו מאשר חטא על הנפש’. וכי באיזו נפש חטא זה? – אלא, שציער עצמו מן היין”. ועל דרך זאת מאמר שני של חז”ל: “לא דייך במה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים”. והרמב”ם בשמנת פרקיו מביא מאמר זה וקרוא עליו ברוב התפעלות: ולחכמים בזה הענין מאמר, לא שמעתי כלל יותר נפלא ממנו. ושוב נענה אנו אחריו ונאמר: עד כדי כך!

דרך ביניים המגשרת בין שתי ההשקפות הנראות כל כך מנוגדות אנו מוצאים בדברי רש”י בראש הפרשה: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? – לומר לך, כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. ועוד מאמר בכיוון זה: “אמר ר’ שמעון הצדיק: פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראה שהוא יפה עינים וטב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית שערך זה הנאה. אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאת מים מן המעין, ונסתכלתי בבבואתי שלי ופחז עלי יצרי וביקש לטורדני מן העולם. אמרתי לו: רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך העבודה, שאגלחך לשמים! מיד עמדתי ונשקתי לו על ראשו. אמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזיר בישראל. עליך הכתוב אומר: איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'”.

הוא אומר: אין הנזירות דרך המלך, בתנאים נורמליים אין היא נחוצה, אז היא גם מזיקה, חטא הוא הסיגוף והציעור העצמי ללא צורך. אולם היא נחוצה ותועלתית כאמצעי לשעת חירום, היא הכרחית במאבק כנגד היצר הפוחז בין שנתקלים בו בתוך החברה ובין כשהאדם מרגיש בו בקרב לבו פנימה.

ודבר זה אנו למדים גם מפרשת שמשון בהפטרת השבוע. אם נזכר בכל מהלך חייו הסוערים עד סופו המר, פרשה מופלאה של עליות וירידות, של גבורה נדירה בצד יצרים פוחזים ותום ילדים, נבין את ערך ההדרכה האלקית אשר ניתנה לו על ידי המלאך, שנועדה להוציא יקר מזולל, ולהקים מושיע לישראל באחת התקופות הקשות של ימי שפוט השופטים.

 

נגישות