שיחה לפרשת עקב

שיחה לפרשת עקב
ראש הישיבה הרב שאול ישראלי זצ"ל



 

שיחה לפרשת עקב

 

משתי סכנות קיצוניות מזהיר מרע"ה: מאזלת יד ומבטחון עצמי מופרז. מצד א' "איכה אוכל" מצד שני "כחי ועוצם ידי". למרות שהם מנוגדים זה לזה יונקים שניהם מאותו מקור. את המעבר הפתאומי מניגוד אחד למשנהו מצאנו בתורה בענין המרגלים. בעוד אשר לילה לפני כן בכו מפחד שלא יוכלו לעלות הרי למחרת העפילו לעלות ההרה. זה נובע מחוסר הערכה של כוחות הרוח כמניעים ודוחפים את האדם היחיד והציבור, מחוסר אמונה כי בכח אלה המניעים להיות רוח חיה אשר תצעיד את העם קדימה. כיצד אנו רואים התקדמות בעולם? מהו הכוח אשר הניע את האדם לעבור ארחות ימים לא נודעים, להמציא המצאות טכניות מפליאות לפתח תעשיות מכל הענפים? הלא זה רק קנאת איש מרעהו, הלא זה רק הרצון להתבלט, הרצון לרכוש כבוד או עושר. טול רצון זה וכל העולם יפסק את מהלכו. איכה אוכל להורישם. ישראל כעם רוחני, ישראל כעם התורה, איך יתגבר, איך יתחרה עם אלה אשר כוחם בזרועם. לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, ומאידך גיסא מקבלי תורה איך יוכלו לחיות בעולם אם לא כאוכלי המן. ישראל אין כוחו אלא בפה. איך יוכל להתחרות עם זה אשר כוחו בידים? ומכאן רק כפסע להשקפה השניה – שמא באמת נחליף את המגמה, שמא באמת נחדד אף אנו את השיניים, שמא נהיה גם אנו ככל הגויים? האם באמת מוכרח שנשא את שם האידיאלים הרוחניים עלינו, האם לא נוכל גם אנו לחיות כמותם. יחי הבעל! תחי העשתורת!

אכן כאלה כן אלה טועים. כשם שטועים אלה בחשבם שיוכלו לההפך לגוי ככל הגויים, כן טועים אלה שחושבים שאזלת יד, חולשה גופנית והליכה בצדי דרכים בעולם החיים היא בת לויה הכרחית לאידיאלים רוחניים. ישראל קרואה להראות דוגמא של גבורה המתבססת על יסודות רוחניים, של אומץ לב שלא בא להגשים רדיפת כבוד ועושר, אלא אמת וטוב, חסד ורחמים. גבורת נפש הנובעת לא מתוך קנאת איש מרעהו אלא מתוך רצון כנה לעזור איש לרעהו. שרים אשר לצדק ישורו, כלכלה אשר לא תהיה בנויה על בסיס של תחרות ולא על מרמה וניצול, אלא על יסודות אחוה אנושית. אמת אשר תהיה לא רק בסידור, אלא תהיה הבסיס ליחסים חברותיים, שיהא הן שלך הן ולאו שלך לאו ושלא תחשוב שמשא ומתן לא יכון אלא בצורה כזאת.

והיה עקב תשמעון – מצוות שדשים בעקב, מצוות שמקיימים אותם רק בעוד שאין בהן משום הפרעה, דוקא הן למעשה הקובעות, כי הן מכוונות את מהלך דרכך. אלה אשר מתאימים את השבת לתנאי החיים, אלה סופם שיתאימו את כל עצמותם למה שידרש מהם.

ושתי סכנות מסוג הנ"ל אורבות גם היום הזה. סכנה אחת של "איכה אוכל", של הרתעות, של ציונות לא מחייבת, של פחד מפני צורך לסבול קצת, של מחשבה שכיהודי יותר קל לחיות בסביבה של גויים, של התפרנסות ועסקי אויר ממן מן השמים, של פחד מפני הצורך בפני עמידה עצמית. וסכנה שניה של כוחי ועוצם ידי, של אשליה שאפשר יהיה על אותם היסודות של הגויים להקים מדינה ישראלית. כאלה הם ה'כנענים' וכאלה הם אבותיהם, אעפ"י שאינם רוצים להודות בכך. הדרך האמיתית של התורה היא זאת של עקב תשמעון, שרואה בענינים החומריים דרך כיצד להגשים את דרך ה' של צדקה ומשפט.

נגישות