שיחה לפרשת ראה
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו. והקללה אם לא תשמעו". פסוקים אלה בהם אנו פותחים את הקריאה של פרשתנו פרשת ראה, חוזרים בשינוי מה ובהדגשת יתר בסוף פרשת נצבים: "העדותי בכם את השמים ואת הארץ, החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה ובחרת בחיים". הרי כאן גם אזהרה כפולה, גם הגדרה כפולה של ערך החוקים והמשפטים אשר פירוטם מתחיל בפרשתנו: "אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ אשר נתן ה' א-להי אבותיך לך לרשתה כל הימים אשר אתם חיים על האדמה", ונמשך והולך בפרשיות הבאות עד תומם בפרשת נצבים. אזהרה כפולה בהתחלה ובסוף ההגדרה כפולה בתור חיים ומוות, ברכה וקללה. חז"ל בדבריהם בספרי עמדו על תוכן כפל ההגדרה וענו על זה בלשון חכמים שאף הוא צריך לימוד. וזה לשונם שם: ברכה וקללה – למה נאמר? – לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, שמא יאמרו ישראל: הואיל ונתן המקום לפנינו שני דרכים, דרך החיים ודרך המות, נלך באיזו מהם שנרצה, ת"ל ובחרת בחיים. משל לאדם שהיה יושב על פרשת דרכים, והיו לפניו שני שבילים אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים, ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם: שאתם רואים שביל זה שתחלתו מישור, כשתים שלש פסיעות מהלך במישור וסופו לצאת לקוצים; שאתם רואים שביל זה שתחלתו קוצים – כשתים שלש פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת למישור.
למדונו חז"ל שכונת התורה להעמידנו על הצמדת המושג חיים עם הטוב, ומושג המות עם הרע. ברי ומוחלט – התורה היא בעיקרה תורת חיים, ומושג זה במובן התורה הוא חיי הנצח, חיי עולם הבא; כלליות חוקי ומשפטי התורה ענינם למען ייטב לך – בעולם שכולו טוב, והארכת ימים – בעולם שכולו ארוך. כל נסיון לבאר את ערך מצוות התורה לחיי השעה של עולם הזה נידון למפרע לכשלון. זוהי דרכם של אלה הרואים את מצוות התורה כניתנות לשינוי לפי רוח הזמן ולפי צרכי השעה. אלה פותחים בביאור, ממשיכים בקיצוץ וגומרים בהתערטלות מוחלטת ממצוות מעשיות ובהעמדת התורה על ערכי מוסר מופשטים שאינם מחייבים למעשה ולא כלום. אולם בעוד שתוכן זה שהוא העיקרי נעלם מכח שיפוטנו ואבחנתנו ואין לנו ללכת בזה אלא אחרי המסורת הנאמנה, הרי מוסיפה לנו כאן התורה ומטעימה: ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. לאמור: ישנה גם אפשרות של הוכחות, ישנה גם דרך ראיה, באשר אל המושגים של החיים והמות, חיי עולם ומות נצחי, צמודים גם הברכה והקללה, והיינו ההצלחה ואי ההצלחה בעולמנו זה. ואם היה עולה על הדעת: הואיל ונתן המקרה לפנינו שני דרכים, נלך באיזה מהם שנרצה, תלמוד לומר: ובחרת בחיים, "ובחרת" – לא בנוסח של הצעה ואף לא בנוסח של ציווי, אלא בנוסח של הודעה: ובחרת, ברור הדבר שלא תהיה לפניך ברירה אחרת אלא לבחור בחיים: באשר, ברצון או שלא ברצון, תעמוד על זה שהשביל הנראה מישור בראשיתו יוצא לקוצים, ורק אותו השביל שהוא אמנם משובש בראשיתו אינו מצריך אלא מאמץ של שתים שלש פסיעות בקוצים וסופו יוצא למישור.
וכאז כן עתה מצלצלים הדברים באזנינו ובאמיתיותם ובשגב מוראם. כאז כן אתה: ראה אנכי נותן לפניכם היום; כאז כן עתה: ראה! יש לנו רק להתבונן בכל עברנו ובכל הקורות אותנו יום יום בכדי להוכח באמת הנצחית הזאת שאיננה משתנה, שאיננה יכולה להשתנות לעולם. החיים והמות צמודים והולכים עם הברכה והקללה, וכל נסיון ללכת בדרך של פריקת עול תורה ומצוות מתוך מחשבה – נלך באיזה מהם שנרצה, מסתיים בשדה קוצים ללא מוצא.
נסיים בדברי הנביא שבפרשת השבוע: למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה, שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם. הטו אזניכם ולכו אלי, שמעו ותחי נפשכם ואכרתה לכם ברית עולם, חסדי דוד הנאמנים.
(תשט"ו)
