בעמדנו בחודש אלול, ימי ההכנה לקראת קבלה מחדש של מלכות ד' עלינו, יש לשנן ולזכור מהותה של מלכות
ב"ה זוכים אנו לעמוד בפתחו של חודש אלול, חודש הרחמים. בפרשתנו אנו קוראים על מצות מינוי שופטים, ומצות מינוי המלך: "שום תשים עליך מלך… ולא יסור לבבו… וקרא בו כל חייו".
מהותו של מלך הוא כדברי הגמ' במס' הוריות (י') שאין על גביו אלא ה' אלוקיו, מלך שירא מה' ואינו ירא מבשר ודם. ובירושלמי (הוריות) אמרו כי באותה תקופה שברח דוד מאבשלום, אילו חטא, היה מתכפר בכבשה, כהדיוט, ולא בשעיר, כמלך, כיוון שהיה עליו מורא בשר ודם, ואינו בגדר מלך.
והנה בספר שמואל (פרק ח' ה') באו זקני ישראל לשמואל: "ויאמרו אליו אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך, עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים, וירע הדבר בעיני שמואל. ויאמר ד' אל שמואל… לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם". וצריך ביאור, הרי יש מצווה של מינוי מלך ומדוע בקשתם נחשבת כמאיסה בה'? ביאור העניין הוא, הרי בדברם אל שמואל הקדימו לומר, אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכך וידוע כי שמואל הנביא מת בהיותו בן חמישים ושתיים, ואם כן איך אמרו לו, אתה זקנת? אלא כוונת דבריהם היה לומר כי הדור החדש צריך הנהגה חדשה, רוח אחרת, מנטליות שונה, צריך לבוא לקראת העם בכמה דברים. והראיה לכך, שהרי גם בניך כבר שונים ממך. על זה אמר לו ה', אותי מאסו, את דבר ה' שבפיך שהרי הנהגת שמואל היא הנהגה ע"פ תורת ה', ובתורת ה' אין הבדל בין דור זה לדור שני.
בעמדנו בחודש אלול, ימי ההכנה לקראת קבלה מחדש של מלכות ד' עלינו, יש לשנן ולזכור מהותה של מלכות. מלכות ד' היא תורה, בספר שופטים נאמר: "בימים ההם אין מלך בישראל" ופירש האבן עזרא בשם רבי יהודה הלוי, כי אין מלך – אין תורה בישראל. תורה ומלכות חד הם.
"השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך… סלח לנו אבינו כי חטאנו", בתורה ובסליחה אנו פונים בתואר "אבינו" וביאר הטור (קט"ו) מפני שהאב חייב ללמד את בנו תורה, ועל אף שלשון "אבינו" נאמר גם ביחס לתשובה, והחזירנו בתשובה כוונת הדברים היא, שבקשתנו שתהיה התשובה מתוך תורה ויחד עם תורה. וכפי שנהג משה רבינו לאחר חטא העגל, "ומשה ייקח את האהל… והיה כל מבקש ה' ויצא אל אהל מועד", וביאר שם התרגום יונתן, שכל מי ששב בתשובה בלב שלם יצא אל משכן בית אולפנא.
השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה והסר ממנו יגון והנחה, ומלוך עלינו אתה ד' לבדך בחסד וברחמים אמן ואמן.
