תורה של מצוה
השבוע היה לי חידוש בדרך, ואני רוצה לשתף אתכם בזה. בעשרת הדברות, כשרבונו של עולם דיבר לעם ישראל, כתוב במצות השבת "כאשר ציוך ה" אלוקיך". (דברים ה",י"ב) מתי? במרה.
קשה: הלוא התורה מדברת עכשיו על הזמן הכי גדול בבריאה, רבונו של עולם בעצמו מדבר עם בני ישראל. אז למה להזכיר את מרה במתן תורה, הלוא עכשיו יצאו מים סוף קרועים ובלויים, ומרה היתה רק סתם תחנה.
הספורנו, פירוש עצום מאוד, אומר שיש משהו בשבת שכתוב רק במרה ולא במקום אחר. כתוב "והאזנת למצוותיו". כלומר – צריכים לשמוע, ללמוד תורה. לא מספיק שתשמור את יום השבת, אלא צריך לשמוע תורה של שבת.
לכל מצוה יש ענין של תורה של אותה מצוה, והיא מעלה עליונה יותר מן המצוה עצמה. תורה של שבת היא יותר חשובה ממציאות בה אדם מתאפק לא לחלל את השבת ומתגבר על יצר הרע.
התורה רוצה לרמוז לנו – מה זה "שמירת שבת"? תורה של שבת.
וכמו שבמרה שבה נאמרה מצות פרה אדומה – למרות שלא היתה שייכת למעשה, אף על פי כן החידוש הוא שהתורה של כל המצוות היא מדרגה עליונה.
היום מצות שמיטה היא מדרבנן, זה קשה מאוד לקיים. זו המצוה שכמעט הכי קשה לקיים. אדם נדרש להפסיק את כל העבודה שלו. זו המצוה שהאדם מפסיד ממנה הכי הרבה. אבל, יש תורה של שמיטה: "כי לי כל הארץ", שצריכים לדעת שרבונו של עולם הוא בעל הבית.
יש חיוב מיוחד ללמוד גם תורה של שבת, "וידבר משה את מועדי ה" אל בני ישראל". נכון שיש מצווה ללמוד, אך יש תורה של כל חג. וזה לימוד עליון. בכל חג צריך ללמוד את התורה שלו.
