תורה תורה חגרי שק
הרב יעקב רוזנטל שליט"א
אני רוצה לקרוא את הקינה של תשעה באב "תורה תורה חגרי שק והתפלשי באפרים, אבל יחיד עשי לך ומספד תמרורים, על תופשי משוטיך ופורשי מכמורים, מלחיך וחובליך במים אדירים, עורכי מערכך מישרי הדורים, מפענחי צפוניך ומגלי מסתורים" אלו הדברים המתאימים לומר על הגאון ר" אברום שאנחנו עומדים כעת לפני מיטתו. ואפשר לומר את הפס" בקינות: "שבת משוש ליבנו נהפך לאבל מחולנו".
חג הסוכות שהוא חג השמחה נהפך לאבל, ורבותי יש כאן אבל כפול, מה זה האבל הכפול? ראשית על הגאון ר" אברום שאיננו, ושנית הגמרא אומרת במסכת כתובות דף יז: מבטלין תלמוד תורה להלווית המת. אומרת הגמרא: ועד כמה? אומרת הגמרא: כנתינתה כך נטילתה. מה נתינה היתה בשישים ריבוא אף הנטילה בשישים ריבוא. והני מילי למאן דקרי ותני, אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא.
יש כאן חידוש בגמרא כמו שנתינת התורה היתה בשישים ריבוא, אז נטילתו של תלמיד חכם זה כנטילת התורה ואע"פ שבגמרא מדובר בתורה, וכאן זה תלמיד חכם? אלא כל ת"ח שהוא באמת תלמיד חכם, אז כשהוא נפטר אז לא רק התלמיד חכם נפטר נטילת התורה יש כאן, יש כאן נטילת התורה!
רבותי, אני מכיר את ר" אברום, אולי יותר מכל הציבור כולו, מלפני שישים או שבעים שנה. כשהוא היה יותר מבוגר ממני, אבדל לחיים טובים, אנחנו הצעירים, היה לנו עניין לבוא לבית הכנסת לזכרון משה להתפלל שם. למה? כדי לבוא ללוות אותו לביתו, ולדבר בדברי תורה. ואחרי שלושים שנה שנפגשנו באיזה מקום הוא הזכיר לי את מה שדיברנו, ומספר לי: "ר" יעקב אתה זוכר שדיברנו לפני שלושים שנה", הזכיר לי את העניין מה שדיברנו. ואני זוכר היו מדפיסים תורה – העילויים של הזמן, של אז. אני בא בטענות לראשי הישיבות, אולי לא כאן המקום, שבזמננו, היו בס"ה מאה בחורי ישיבה בכל הארץ. חברון היתה בחברון, בירושלים עץ חיים ופורת יוסף וחיי עולם. פונוביז" עוד לא היתה, מרכז עוד לא היה. ומתוך המאה היו עשרים בחורים גדולי תורה, וביניהם ר" אברום. והדפיסו תורה – חידושי תורה, ר" אברום התורה שלו היה בה סממן מיוחד, בחריפות מיוחדת. ואם היו שואלים אותנו, אנחנו הצעירים, "הודפס תורה – תגיד של מי זה?" הכרנו מהנוסח שזה תורה של ר" אברום. היתה לו חריפות, אם אתם התלמידים הקשבתם טוב, חריפות מיוחדת, ואנחנו היינו אומרים ר" אברום שפירא – ר" אברום שפיר אמרת, שפיר – אמרת טוב. החריפות המיוחדת שלו היתה משהו מיוחד במינו. זה לא כאן המקום להגיד לתת דוגמאות, יבוא הזמן.
ואנחנו כעת בסוכות, כתוב "ויהי בשלם סוכו", ה"חשק שלמה" בסוף סוכה מביא דבר מאד מעניין, בכל המסכתות סוכה ב"ו" "ס ו כ ה" בבבלי בירושלמי בדפוס, בתנ"ך אין אף פעם סכה עם "ו" . סכה תמיד חוץ מפעם אחת, וככה אישר לו הגר"א. "ויהי בשלם סוכו" (תהילים עו), אז שם סוכו "סמך וו", בכל התורה כולה בתורה נביאים וכתובים סכה בלי "ו". אבל ויהי בשלם כשיש שלמות, אז הסוכה גם כן התמלאה עם ה"ו". ואני רוצה להגיד, ר" אברום "ויהי בשלם סוכו" הסוכה שלו היא בשלמות עם ה"ו", "ו" זה אות החיבור, "ו" זה אות הריבוי, והיה בשלמות.
ועוד דבר, "ומעונתו בציון" מלבד התורה הוא אהב את ציון, אהב את ירושלים, אהב את ארץ ישראל, ומותר להגיד אהב את מדינת ישראל, שאנחנו חייבים להתפלל שהיא ראשית צמיחת גאולתנו ולא להתחכם ולא לעשות דריידלך ולא להיבהל משום גולם. הדרך הנכונה היא הדרך של ר" אברום. "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון".
הוא הולך למקום שכינה ממש, בשלמות, וכתוב שמלאכים שמחים בבוא אליהם נפש נקי וצדיק. על תורה כתוב תחתונים עלזו ועליונים ששו בקבלת התורה, אבל כאן עליונים ששים שבא אליהם, אבל אנחנו לא עולזים אלא בוכים על האבידה הזאת אבידת הגאון ר" אברום, התורה שניטלה מאיתנו, ועל כל התלמידים. הוא הקים את הישיבה הגדולה הזאת לתפארת, עם כל המיוחד שבישיבה הזאת, ולא נס ולא חת ולא פחד מאף אחד.
היום זה עולם של, לא רוצה להגיד של טרור, אבל עולם של פחד, ועולם של כבוד, שטויות והבלים שומעים, מספרים שיושבת ועדה וחולקת תארים, זה זה, וזה כהן גדול, וזה כהן קטן, אי אפשר לתאר. במקומות האלה שמעתי דבר שאני לא יכול, מאורע גדול בהיסטוריה חשבתי מי זה? רב פלוני, אני לא רוצה להגיד, בא לכותל לבקר אחרי שלושים שנה. זה צריך לספר? זה טרוריסטים! אם הרב שלושים שנה לא היה בכותל, שד" יסלח לו. אבל זה המאורע ההיסטורי? זה חבורה, לא רוצה לומר כנופיה, של משליטי טרור ומשליטי כבוד. ור" אברום לא מהם ולא מהמונם! הוא יהודי ירושלמי, עם הצניעות של ירושלים, ותשמרו על הצניעות הזאת, על הפשטות הזאת. מישהו אמר לי שהגאונים הולכים היום עם צלמים. אמרתי מה זה צלמים? צלמים – צלם, מצלמים. זה נורא ואיום! ור" אברום לא היה מהדור הזה. רבותי ללמוד ממנו להיות בגדלות ובגאונות בהכנעה בפשטות להיות בדרכם של אנשי ירושלים. לך בשלום, ותנוח בשלום, ותבקש על כולנו שתהיה לנו שנה טובה, שנה שהאבל יהפך לשמחה, בביאת המשיח במהרה בימינו אמן.
