תנאים בנדרים[1]/ יד:
על פי זה מקשה הרעק"א, הרי בסוגייתנו מדובר בנדר דע"מ שאומר "לא אישן היום אם מחר…", ומוכח שכוונתו שהנדר יחול לפני מילוי התנאי, א"כ כיצד יתכן שיהיה אפשר לו לעבור על הנדר ביום הראשון על דעת שיבטלו למחרת, הרי סו"ס ביום הראשון הנדר כבר חל והוא עובר עליו. ודבר זה הוא מוסכם הוא על כל האמוראים, שרב יהודה רק גזר לא לעשות כן, אך מודה שבעיקרון זה אפשרי.
ראיה ליסודו של הגר"ח נראה להביא מדברי התוס" לקמן (כה: ד"ה נדרי שגגות) מהם משמע שאי קיום התנאי בשוגג הוי בכלל נדרי שגגות עיי"ש. מבואר אם כן, שאף ששגג בתנאי ולא בעיקר הנדר, הנדר עצמו הוא נדר שגגה. בהכרח צריך לומר בדעת התוס", שהדעת בחלות עיקר הנדר תלויה גם בקיום התנאי, וכמוש"כ הגר"ח.
על כן נראה להסביר, שבתנאים בנדרים התנאי הוא חלק מהגדרת הנדר, כאשר הוא נודר והוא מוסיף תנאי הוא בעצם אומר שהוא רוצה שכך תהייה המציאות, או שיהיו שניהם ויקיים את שניהם או שלא יהיו שניהם כלל. לפי זה, התנאי הינו הגדרת מצב לפיה יחול הנדר במצב מסוים זה. אם כך, כשביום הראשון הוא ישן זה לא שהוא עובר על נדר שכבר בינתיים חל ואולי בעתיד יבוטל למפרע, אלא הוא באותו רגע קובע שהוא רוצה שבמציאות לא יהיה לא את התנאי ולא את הנדר.
ונראה להביא ראיה לזה, משיטת רבינו ירוחם המובא בש"ך (שו"ע יו"ד סי" רלד, ס"ק מה), שם הוא מחלק בין אישה שנדרה "יאסרו כל הפרות עלי אם אלך למקום פלוני", שבזה אין הבעל יכול להפר עד שתקיים את התנאי ויחול הנדר, לבין אישה שנדרה "יאסרו כל הפרות עלי אם אשמש", שאז יכול להפר, כיון שבתנאי יש דברים שבינו לבינה.
והנה זה פלא, שהרי דברים אלו שהם בינו לבינה הם בתנאי ולא בנדר, ואיך הם מאפשרים להפר נדר, ועוד שהנדר עצמו לא חל עדיין.
אולם, לדברינו מובן, שהתנאי אינו דבר חיצוני לנדר, אלא חלק מההגדרה, אשר ע"כ האישה שנדרה כך היא קבעה את המציאות, שעכשיו או שיהיה את שניהם או שלא יהיה את שניהם. לכן כאן היא קבעה שתשמש ולא תאכל, או תאכל ולא תשמש, ויש פה בכל מקרה משהוא שהבעל יכול להפר.
ראיה נוספת ליסוד זה יש להביא מדברי רבינו שלמה המובאים בפירוש רבינו אברהם מן ההר (לקמן טו.), וז"ל: "רבינא אמר לעולם כדקתני ומאי בל יחל מדרבנן" הראשונים פירשו שדברי רבינא מתייחסים לנדר בדבר שאין בו ממש, שאף שאינו אסור מדאורייתא איכא בל יחל מדרבנן. אולם רבינו שלמה פירש שמדובר על התנאי, שאף שקיים הנדר אם עבר על התנאי עובר בבל יחל מדרבנן. והקשה עליו ר"א מן ההר: "ולא נהיר כלל שהרי יום שני הוא יום התנאי ולא יום האיסור" עיי"ש. ולפי דברינו מובן שהתנאי איננו חיצוני לנדר, כי אם הגדרת מצב לפיה יחול הנדר ומש"ה שייך לומר שיעבור על בל יחל דרבנן כשעובר על התנאי. ושמא בזה פליג הר"א מן ההר[5].
הנה, ר" נחום (בשיעור שם) מייסד את סברתו ע"פ קושיא בפשט הסוגייא: דעת רב יהודה היא שרק אם התנאי קודם לאיסור מותר לקיים את התנאי משום שבאיסורא מיזדהר איניש, ולא מובן מה ההו"א בכלל לאסור שהרי מה שונה קיום התנאי שבגללו חל הנדר לבין עצם נדירת הנדר שבזה לא חוששים שמא יעבור על הנדר, ואין זה דומה למקרה שהנדר קדם לתנאי ששם הוא עובר כרגע על איסור שמוטל בספק. אבל במקרה שהתנאי קדם לנדר הנדר עדיין לא חל כלל ואין מקום לחשוש שאדם לא יעמוד בדיבורו שהרי מתירים לנדור נדרים. ע"כ קושיית ר" נחום.
הנה, יש מקום להעיר על כך שהרי ודאי שגם אם חל הנדר עדיף להישאל עליו שלא יחול כלל ולא לקיימו, ועי" לקמן (נט.). [ושם מוכח שאין הדבר עניין טוב בעלמא אלא שזהו הסדר הטבעי של הנדר ולכן נחשב כדבר שיש לו מתירין. ועי"ש היטב בר"ן]
וא"כ, זו ההו"א לכך שאסור לקיים את התנאי היא כדי שהנדר לא יחול. ועי" באילת השחר בסוגיתנו.
ונראה, שר" נחום למד שסיבת האיסור כאן היא שהיום אסור בעצמותו ואם היה רק משום חשש גרידא לא הייתה סיבה מספקת לאסור וזוהי עיקר קושיתו עי"ש היטב.
ולכן ייסד, שהתנאי אסור בעצמותו וכנ"ל. [ולכאורה נראה מהסברו בדעת רב יהודה שעיקר סיבת האיסור היא חילול מקצת הדיבור אך עובר רק על חילול מקצת כזה שיש חשש שיעבור על כל הדיבור. ויש לדון לפ"ז במקרה שיישן ביום האיסור אך לא ביום התנאי האם יעבור על איסור (כלשהו) של חילול הדיבור וצ"ע.
[1]עיקרי הדברים נאמרו בשיעוריו של הרב אברהם ישראל סילבצקי, כחלק מתוכנית צהריים של בית המדרש.
[2]בשיעור של הגרש"ש המובא בספר זיכרון לר" חיים שמואלביץ מוסיף הוא עוד להסביר שבזה גופא נחלקו רב יהודה ורב נחמן בגמ", באיך להעריך את דעת הנודר נדר כזה.
[3]יעויי" בתוס" נזיר (יא. ד"ה דהוי) ובגלהש"ס לרעק"א שם.
[4]עיין חידושי מרן הרי"ז הלוי בריש הל" נזירות.
[5]עיין בר" נחום בשיעור המובא בספר זיכרון שמביא כיוון כפי הדרך השלישית שאמרנו ביישוב הקושיא.
