מסכת נדרים – תנאים בנדרים דף יד:

מסכת נדרים – תנאים בנדרים דף יד:
בוגרים: נתנאל רוזן, גמרא, מסכת נדרים, שיעורים



תנאים בנדרים[1]/ יד:

 הנה, הגמ” (יד:) הביאה מחלוקת רב יהודה ורב נחמן בעניין הנודר שלא יישן באותו יום בתנאי שיישן למחר. רבי יהודה אוסר עליו לסמוך על כך שביום השני יעבור על התנאי ויבטל את הנדר, ודורש ממנו לשמור את הנדר ולא לישון ביום הראשון. נימוקו הוא, שאנו חוששים שלמחרת האדם לא יזהר בביטול התנאי, שירגיש בזה פחות חומרא, כשאינו עובר ישירות על הנדר, אלא רק גורם שיתברר שביום הקודם עבר על הנדר. רב נחמן לעומתו חולק, וסובר שיכול לסמוך על כך שלמחרת יבטל את הנדר, ויכול לישון ביום הראשון.

 והנה בתנאים מצאנו שני סוגי תנאים: תנאי “אם” ותנאי “על מנת”, וההבדל ביניהם הוא, שבתנאי “אם” הדבר חל רק אחרי קיום התנאי ובתנאי “על מנת” הדבר חל מיד, ורק בשעת ביטול התנאי הדבר יבוטל למפרע (כן פוסק הרמב”ם בהלכות גיטין).

על פי זה מקשה הרעק”א, הרי בסוגייתנו מדובר בנדר דע”מ שאומר “לא אישן היום אם מחר…”, ומוכח שכוונתו שהנדר יחול לפני מילוי התנאי, א”כ כיצד יתכן שיהיה אפשר לו לעבור על הנדר ביום הראשון על דעת שיבטלו למחרת, הרי סו”ס ביום הראשון הנדר כבר חל והוא עובר עליו. ודבר זה הוא מוסכם הוא על כל האמוראים, שרב יהודה רק גזר לא לעשות כן, אך מודה שבעיקרון זה אפשרי.

 תירוץ לקושיא זו מצאנו בחידושי הגרש”ש דמסביר שלא כל נדר “על מנת” חל מיד ובבטול התנאי הוא פוקע למפרע, כפי שרואים ברמב”ם בעניין תנאי דע”מ בגט, אלא יש כאלה שזה לא חל עד למילוי התנאי. ודבר זה משתנה מנדר לנדר, וזה תלוי בהערכתנו מה דעתו של הנודר את אותו נדר, שיחול מיד או לא[2].

 תירוץ נוסף של הגרש”ש מובא בשערי יושר, הוא מסביר שתנאים בנדרים הם גדר שונה מהתנאים בכל התורה, שהרי מבואר בגמ” (כתובות ע”ד ע”א) שאפשר להתנות רק בדברים שיש בהם שליחות (וביארו האחרונים שהיכולת לשלוח שליח זה סימן לכך שהאדם מחיל את החלות וממילא יכול ל”עכב” את החלות ע”י תנאי ואכ”מ), ובנדרים אין שליחות[3]. אלא, רואים שבנדרים זה סוג אחר של תנאים, ואולי אף סוג יותר פשוט. וכך הגדיר זאת הגר”ח[4], הרי בנדרים יש דין “אדם בשבועה”, ידוע שצריך גמירות דעת מצד הנודר בשביל שיחול הנדר. א”כ פשוט, מסברא, שאם הנודר עשה תנאי אז חסר בגמירות הדעת בעצם הנדר אם לא יתקיים התנאי. וזה לא קשור למקרה של הרמב”ם, תנאי דע”מ בגט, ששם התנאי הוא חיצוני למעשה – “תנאי מילתא אחריתי” ככל משפטי התנאים.

ראיה ליסודו של  הגר”ח נראה להביא מדברי התוס” לקמן (כה: ד”ה נדרי שגגות) מהם משמע שאי קיום התנאי בשוגג הוי בכלל נדרי שגגות עיי”ש. מבואר אם כן, שאף ששגג בתנאי ולא בעיקר הנדר, הנדר עצמו הוא נדר שגגה. בהכרח צריך לומר בדעת התוס”, שהדעת בחלות עיקר הנדר תלויה גם בקיום התנאי, וכמוש”כ הגר”ח.

 ועוד נראה להוסיף דרך שלישית לתירוץ קושיא זאת: דהנה, יש להבין כיצד נדר דידן חל, שהרי בנדר צריך חפצא שיחול הנדר עליו, ובתנאי שיהיה רק בעתיד, אזי כשהתנאי מתמלא, חל הנדר על העבר, שכבר לא נמצא עכשיו.

על כן נראה להסביר, שבתנאים בנדרים התנאי הוא חלק מהגדרת הנדר, כאשר הוא נודר והוא מוסיף תנאי הוא בעצם אומר שהוא רוצה שכך תהייה המציאות, או שיהיו שניהם ויקיים את שניהם או שלא יהיו שניהם כלל. לפי זה, התנאי הינו הגדרת מצב לפיה יחול הנדר במצב מסוים זה. אם כך, כשביום הראשון הוא ישן זה לא שהוא עובר על נדר שכבר בינתיים חל ואולי בעתיד יבוטל למפרע, אלא הוא באותו רגע קובע שהוא רוצה שבמציאות לא יהיה לא את התנאי ולא את הנדר.

ונראה להביא ראיה לזה, משיטת רבינו ירוחם המובא בש”ך (שו”ע יו”ד סי” רלד, ס”ק מה), שם הוא מחלק בין אישה שנדרה “יאסרו כל הפרות עלי אם אלך למקום פלוני”, שבזה אין הבעל יכול להפר עד שתקיים את התנאי ויחול הנדר, לבין אישה שנדרה “יאסרו כל הפרות עלי אם אשמש”, שאז יכול להפר, כיון שבתנאי יש דברים שבינו לבינה.

והנה זה פלא, שהרי דברים אלו שהם בינו לבינה הם בתנאי ולא בנדר, ואיך הם מאפשרים להפר נדר, ועוד שהנדר עצמו לא חל עדיין.

אולם, לדברינו מובן, שהתנאי אינו דבר חיצוני לנדר, אלא חלק מההגדרה, אשר ע”כ האישה שנדרה כך היא קבעה את המציאות, שעכשיו או שיהיה את שניהם או שלא יהיה את שניהם. לכן כאן היא קבעה שתשמש ולא תאכל, או תאכל ולא תשמש, ויש פה בכל מקרה משהוא שהבעל יכול להפר.

ראיה נוספת ליסוד זה יש להביא מדברי רבינו שלמה המובאים בפירוש רבינו אברהם מן ההר (לקמן טו.), וז”ל: “רבינא אמר לעולם כדקתני ומאי בל יחל מדרבנן” הראשונים פירשו שדברי רבינא מתייחסים לנדר בדבר שאין בו ממש, שאף שאינו אסור מדאורייתא איכא בל יחל מדרבנן. אולם רבינו שלמה פירש שמדובר על התנאי, שאף שקיים הנדר אם עבר על התנאי עובר בבל יחל מדרבנן. והקשה עליו ר”א מן ההר: “ולא נהיר כלל שהרי יום שני הוא יום התנאי ולא יום האיסור” עיי”ש. ולפי דברינו מובן שהתנאי איננו חיצוני לנדר, כי אם הגדרת מצב לפיה יחול הנדר ומש”ה שייך לומר שיעבור על בל יחל דרבנן כשעובר על התנאי. ושמא בזה פליג הר”א מן ההר[5].

 *הוספה – אשר עגם

הנה, ר” נחום (בשיעור שם) מייסד את סברתו ע”פ קושיא בפשט הסוגייא: דעת רב יהודה היא שרק אם התנאי קודם לאיסור מותר לקיים את התנאי משום שבאיסורא מיזדהר איניש, ולא מובן מה ההו”א בכלל לאסור שהרי מה שונה קיום התנאי שבגללו חל הנדר לבין עצם נדירת הנדר שבזה לא חוששים שמא יעבור על הנדר, ואין זה דומה למקרה שהנדר קדם לתנאי ששם הוא עובר כרגע על איסור שמוטל בספק. אבל במקרה שהתנאי קדם לנדר הנדר עדיין לא חל כלל ואין מקום לחשוש שאדם לא יעמוד בדיבורו שהרי מתירים לנדור נדרים. ע”כ קושיית ר” נחום.

הנה, יש מקום להעיר על כך שהרי ודאי שגם אם חל הנדר עדיף להישאל עליו שלא יחול כלל ולא לקיימו, ועי” לקמן (נט.). [ושם מוכח שאין הדבר עניין טוב בעלמא אלא שזהו הסדר הטבעי של הנדר ולכן נחשב כדבר שיש לו מתירין. ועי”ש היטב בר”ן]

וא”כ, זו ההו”א לכך שאסור לקיים את התנאי היא כדי שהנדר לא יחול. ועי” באילת השחר בסוגיתנו.

ונראה, שר” נחום למד שסיבת האיסור כאן היא שהיום אסור בעצמותו ואם היה רק משום חשש גרידא לא הייתה סיבה מספקת לאסור וזוהי עיקר קושיתו עי”ש היטב.

ולכן ייסד, שהתנאי אסור בעצמותו וכנ”ל. [ולכאורה נראה מהסברו בדעת רב יהודה שעיקר סיבת האיסור היא חילול מקצת הדיבור אך עובר רק על חילול מקצת כזה שיש חשש שיעבור על כל הדיבור. ויש לדון לפ”ז במקרה שיישן ביום האיסור אך לא ביום התנאי האם יעבור על איסור (כלשהו) של חילול הדיבור וצ”ע.



[1]עיקרי הדברים נאמרו בשיעוריו של הרב אברהם ישראל סילבצקי, כחלק מתוכנית צהריים של בית המדרש.

[2]בשיעור של הגרש”ש המובא בספר זיכרון לר” חיים שמואלביץ מוסיף הוא עוד להסביר שבזה גופא נחלקו רב יהודה ורב נחמן בגמ”, באיך להעריך את דעת הנודר נדר כזה.

[3]יעויי” בתוס” נזיר (יא. ד”ה דהוי) ובגלהש”ס לרעק”א שם.

[4]עיין חידושי מרן הרי”ז הלוי בריש הל” נזירות.

[5]עיין בר” נחום בשיעור המובא בספר זיכרון שמביא כיוון כפי הדרך השלישית שאמרנו ביישוב הקושיא.

 

נגישות