תשובת אלול – הרב יאיר גזבר
"אלה מועדי ד" מקראי קודש"- התוועדות אלוקית, הופעת קדושה שמימית במציאות, הבאה ומתגלה מכח קדושתם של ישראל הנוטים שמים ויוסדים ארץ בדיבורם. "מקדש ישראל והזמנים- ישראל דקדשינהו לזמנים".
קליטת שפע עליון תלויה היא במידת הכנתו של האדם את עצמו להיות כלי קבול, ואם לא יתכונן ויבנה, יגיע המועד ולא יכיר, יעבור עליו החג ולא ידע בביאתו ובהליכתו. הבנת ענינו של כל חג וחג היא זו שפועלת את השפעתו על האדם.
“בהגשמיים אין הידיעה על תועלת הדבר מקושרת עם הפעלתו, כי הדבר פועל גם בלי ידיעה ממנו, לפי שהתועלת הצריך לצאת ממנו הוא הכרחי וטבעי. אולם לא כן בהרוחניים, שהידיעה על יקרת הדבר וערך הפעלתו, היא היא המוציאה מכח אל הפועל את כל התועלתייות העתידים לבא מהם וערך ההתגלות לפי ערך הידיעה וההרגשה. [מי מרום- אורי וישעי פרק ב"]
מדי חודש בחודשו מתחדש השפע האלוקי ובתחילת השנה משתנה הוא. "כל מזונותיו של האדם[ההשפעה ממרום הפרטית שלו]קצובים לו מראש השנה". אם כן, חודש שלם אנו מתכוננים לקבלת הארה של שנה שלמה.
התכוננות זו מצרכת עבודה גדולה של תשובת האדם אל שורשו וגלוי עצמייותו שהרי "לפי ערך בהירות התשובה שלפני הלמוד תגדל בהירות ההבנה של הלמוד, השכל מתרומם ע"פ יסוד התרוממות הרצון, והוא מתבהר לפי המידה של בהירות הרצון".[אורות התורה פרק ו" פסקא ב"]
השכל הוא מקום הקליטה של ההשפעה העליונה, הוא נקודת המפגש עם השכל האלוקי. והעברות מטמטמות הן את הדעת, החטא סותם את ההארה של החכמה העלינה ועל כן תפילה וצעקה ותשובה מעמקא דליבא והתגלותה בפועל על המעשים בתקונם, מכרחת להיות מוקדמת לכל הופעת אור השגה עליונה.[מתוך אורות התשובה].
התשובה המעולה הרי היא התשובה מאהבה אשר בכוחה להפוך זדונות לזכויות, ואחד האמצעים לקנות את האהבה העליונה הוא ההתכללות בכלל ישראל, כי אין הקב"ה משרה שכינתו על היחיד, וכשמתקשרים בקדושה העליונה של ישראל, מופיע החסד העליון אשר יתראה על עבדיו תמיד, ויתגלה בהודו וביופיו על כל יחיד ויחיד מישראל ותיכף ומיד יענה גם כל יחיד מישראל ויאמר אלוקי.[מתוך מי מרום אורי וישעי].
“ועל כן עריכת המחשבה וקביעות העיון בהתקשרותם של ישראל, גדולתם, רוממותם, נצחיותם ותפארתם, מוכרחים המה מאוד בימי התשובה, שמתוך זה מאהבים ליבם של ישראל לאביהם שבשמיים וחסד התשובה מתגלה בכל כלי הודו והדרו".[מי מרום אורי וישעי פ"ב].
" קלים" הם הדברים לאחינו הלוחמים שהלא יודע כל חייל "שעל ייחוד ד" הוא עושה מלחמה….ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו, וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק" וכו" [רמב"ם].
ייחוד ד" – זוהי מגמת מלחמה הישראלית כי עם התבערות הרשע ותגבורת הטוב על הרע מתגלה ייחוד ד", זוהי מגמת עבודתם של ישראל בכלל כדברי חז"ל "אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם"- "שמע ישראל…ד" אחד". כיוון שכך, אומר הכהן והשוטר משמיע לעם היוצא למלחמת הרשות,- "מי האיש אשר בנה בית חדש…אשר נטע כרם… אשר ארש אשה …ילך וישוב לביתו". ומדוע דווקא שלשת אלו? [אשה בית וכרם] אומרת הגמ" בסוטה ב. "ארבעים יום קודם יצירת הולד יוצאת בת קול ומכרזת בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלונית לפלוני ".
בת קול הקודמת ליצירה היא בטוי למיעוט הבחירה החופשית של האדם ביציאתו מפרטיותו למימדים כלליים של נשיאת אשה, בניית בית, ויציאה לשדה. לכך הם גם הדברים המחזירים מעורכי המלחמה, אותם שנמצאים בברור ובהתפתחות בחינתם הפרטית בדרכה אל הכלל, צריכים לגמור את שלב הברור, כדי שלא יפריע להם הדבר במלחמה הכללית. גם הירא ורך הלבב שאינו מסוגל לראות חרב שלופה, כי עבירות בידו כדברי הכתוב "פחדו בציון חטאים", אף הוא חוזר מעורכי המלחמה, כי אף החטא מפריד ומרחיק הוא את האדם מאלוקיו, ומעמיד את האדם על בחינתו הפרטית הקטנה
.
ויהי רצון שנלמד לעשות את עצמנו כשיירים לכנסת ישראל, ולהבין שהדרך לאני לדודי ודודי לי באה על ידי איש לרעהו ומתנות לאביונים, כי אין הקב"ה משרה שכינתו על היחיד, נסגל לעצמנו עין טובה, לדון כל אדם לכף זכות נוסיף אהבה ומתוך תשובתנו הפרטית נזכה לתשובת העולם כולו.
