אברהם אבינו

אברהם אבינו
אמונה, הרב מיכאל לוצקי, פרשת השבוע, פרשת וירא

בס”ד

אברהם

נאמר בישעיהו (נא, א-ב): “הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם”. בשורות הבאות נביט מעט אל אברהם אבינו במטרה ללמוד מדרכיו, ולכוון את חיינו על פיהם, כמובא בתנא דבי אליהו (רבה כה): “לפיכך הייתי אומר שכל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב…”, וכדברי המשנה באבות (ה, יט) שיש הגדרה לזוכים להיקרא “מתלמידיו של אברהם אבינו”.

עיקר מעלתו של אברהם אינה נעוצה בו לבדו, אלא היא תלויה בזכות שיש לו על הדורות הבאים אחריו הלמדים מדרכיו ככתוב “כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה’ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט”. כבר בדורו היה עסוק בהוראה לאחרים: “אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה” (יומא כח:), “והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא, שנאמר ויקרא שם בשם ה’ א-ל עולם” (רמב”ם הל’ עבודה זרה פ”א ה”ג), ועד סוף הדורות יהיו קיימים תלמידיו של אברהם אבינו.

חכמינו כינו את אברהם אבינו “עמודו של עולם” (תנחומא שמות טז ועוד, והביא לשון זו הרמב”ם הל’ ע”ז פ”א ה”ב). אברהם הוא עמוד העולם במהותו בהתנהגותו ובהוראתו, חייו היו מסכת של קריאה בשם ה’, ולעולם יישאר אברהם “ראש המאמינים“.

תכונותיו של אברהם מופיעות בכמה מעגלים הקשורים זה לזה: הוא עמוד האמונה, עמוד האהבה לה’, עמוד אהבת הבריות וגמילות החסדים, עמוד מסירות הנפש, עמוד המידות הטובות, עמוד התפילה, ועוד. עצמיות הנשמה שלו מתגלה בעולם במלואה כשנשמה זו נשתלת בארץ ישראל, ומולידה את העם, שאין קוראין אבות אלא לשלשה (ברכות טז:).

נתבונן קצת מקצות דרכיו.

המידות. “וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר”. “עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו“. המידות הטובות של אברהם הן פרי האמונה שלו, ביטוי נפשי ארצי לאמונה גדולה בה’ הטוב והמטיב לכל בורא כל שנותן ערך, חשיבות וייעוד לכל נברא. המידות הללו הן גם הכנה לאמונה. בלי מידות כאלה אין יושר גמור, והכלי השכלי להכיל בתוכו את האמונה מתעוות.

האמונה:

מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא אדון עד שבא אברהם וקראו אדון” (ברכות ז.). חידוש לכאורה-פשוט: יש בורא אחד, אדון הכל, טוב ומטיב לכל, שברא את העולם הזה (על כל צדדיו, האור והחושך, הגלוי והסתר) ובריותיו שבעולם צריכים ללכת בדרכיו, להיות מוארים באורו וגם הם טובים ומטיבים. החידוש הזה נרשם לנצח על שמו של אברהם ראש המאמינים.

האהבה:

עם ישראל נקראים “זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי” (ישעיהו מא, ח). “רבי מאיר אומר הרי הוא אומר ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך, אהבהו בכל לבבך כאברהם אביך” (ספרי ואתחנן לב). אברהם אהב את אלוקיו בכל לבו, מסר נפשו על אהבה זו באור כשדים ונכון היה לעקדת יצחק. וכל דרכו בעולם “שיהיה שם שמים מתאהב על ידו”. גם יראת השמים שלו נבעה מאהבה, “ירא אלוקים האמור באברהם מאהבה” (סוטה לא.).

אהבת הבריות והחסד:

“וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם… יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם…”. זו המידה שניתנה לו: “תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם”.  גם הקריאה שלו היא בשם ה’ “א-ל” עולם, שהוא מידת החסד (רש”י שמות לד ו). וזה החוק שלימד לעולם והשריש בעם ישראל: “והוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה, מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה” (רמב”ם הל’ אבל פרק יד הל’ ב). “כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו” (ביצה לב:).

מסירות הנפש:

כבשן האש. “אברהם מסר שמו על קדושת השם” (ילקוט שמעוני אסתר תתרנג). המילה. “אמר לו ענר: כבר בן מאה שנה אתה, ואתה הולך ומצער את עצמך” (בראשית רבה לך לך מב ח). העקדה. לא את בנו לבד עקד, אלא גם את נפשו מסר: “אפילו בקש הקדוש ברוך הוא מאברהם אבינו גלגל עינו היה נותן לו. ולא גלגל עינו בלבד אלא אף נפשו שחביבה עליו מן הכל, שנאמר ‘קח נא את בנך את יחידך את יצחק’, והלא ידוע שהוא בנו יחידו, אלא זו נפש שנקראת יחידה שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי” (ספרי האזינו שיג). מסירות הנפש מגלה על עוצמת האמונה ועל עוצמת האהבה של אברהם. אמונה אהבה ועבודה בכל נפשו.

ברית המילה נקשרת גם עם הקדושה הלאומית, אנו מברכים במילה “להכניסו בבריתו של אברהם אבינו”, וזכות המילה מגינה למי ששומר על הקדושה הלאומית, כדברי הגמרא על ריקנים שבישראל: “דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו, בר מישראל שבא על הגויה דמשכה ערלתו ולא מבשקר ליה” (עירובין יט.).

התפילה:

אברהם תקן תפלת שחרית (ברכות כו:). התפילה מבטאת את האמונה. “והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם א’לוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד” (רמב”ם הל’ עבודה זרה פ”א ה”ג). התפילה של החסיד מבטאת גם את האהבה והרצון בקרבת ה’. “יהיה פרי יומו ולילו השלש עתות ההם של תפלה, ופרי השבוע יום השבת, מפני שהוא מעומד להדבק בענין האלוקי, ועבודתו בשמחה” (כוזרי מאמר ג, ה).

עצם המחשבה על אברהם ודרכיו מלמדת, מטהרת ומכשירה את הלבבות לחזון העולם, ומקרבת אותנו לתכלית העולם, כדברי הראי”ה:
“ומציירים אנו לנו נשמה גדולה ענקית לכל מלא שאיפותיה, את תשוקתה הכבירה לחופש ואור, את צערה החזק, את מכאובה הנמרץ על עלבון התבל, נשמת אברהם.
איך היא מתמרמרת בראותה את האושר, את האור המוכן לכל, לכל החי, לכל הנשמה, הרוחב האלוקי הקורא להויה: היה אור, הקורא לכל פרט: הימלא אושר, גודל, גובה ונחת, טוב וגבורה, אהבה ונעימות; והבארות נסתמו, “סתמום פלשתים וימלאום עפר”;
איך מתפרץ הארי מהסוגר, איך נוטל הוא את מקלו בחרון, משבר את הצלמים, קורא בכח לאורה, לא-ל אחד, א-ל עולם. תכונת האומה בישראל לקחה לה את התשוקה הזאת ליסוד חיי הלאומיות שלה על פי גורלה ההיסטורי” (אורות, ערך התחיה).

זהו ערך התחיה, לבנות בארץ הקודש ממלכת כהנים, זרעו של אברהם, תלמידיו של אברהם. זכותו תגן עלינו, בהר ד’ יראה, במהרה בימינו אמן.

השאר תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

נגישות