תוכן:
א. מחלוקת הראשונים בקדמה ונישאת לאחר
ב. ביאור דברי הרה"מ והמגדל עוז
ג. פסקי השו"ע והרמ"א
ד. ביאורי האחרונים בדרך שיטת הרה"מ ברמב"ם
ה. ביאורי אחרונים שלא על דרך הרה"מ.
ו. מסקנה
שאלה
יעקב נתן גט לאשתו לאה, והתנה איתה 'על מנת שתנשאי לשמעון'. לאחר שקבלה את הגט זינתה עם שמעון והרתה לו. לאחר זמן נישאו רחל ושמעון, וילדה רחל בן. האם הבן יכול לבוא בקהל, או שנחשב לממזר?
תשובה
א. מחלוקת הראשונים בקדמה ונישאת לאחר
בגיטין פרק המגרש (פד.):
"תנו רבנן: הרי זה גיטך על מנת שתנשאי לפלוני, הרי זו לא תינשא, ואם נשאת לא תצא. מאי קאמר [רש"י: האי לא תינשא דקאמר, לאותו פלוני או לכל אדם]? …אמר רבא הרי זו לא תינשא לא לו ולא לאחר. לו לא תינשא- שמא יאמרו נשותיהם נותנים במתנה [רש"י- ואין לך לעז גדול מזה]; לאחר לא תינשא דבעיא קיומיה לתנאה; ואם נישאת לו לא תצא- דמשום גזירה לא מפקינן; לאחר תצא- דבעיא לקיומיה לתנאה. תניא כוותיה דרבא: הרי זו לא תינשא לא לו ולא לאחר, ואם נישאת לו לא תצא, לאחר- תצא".
הגמרא הביאה ברייתא, שאם בעל נתן גט לאשתו, והתנה על מנת שתנשא לפלוני, אינה יכולה להינשא, אך אם נשאה, יכולה להישאר עם בעלה החדש, ואינם מחויבים להתגרש. שאלה הגמ', למה הכוונה שאינה יכולה להינשא, האם הכוונה שאינה יכולה להינשא לכל אדם, או שרק לאותו פלוני אינה יכולה? וענה רבא, שכוונת הברייתא, שאינה יכולה להינשא לשום אדם, ואיסור זה הוא גזירת חכמים, שטעמו, שכאשר אדם מגרש את אשתו אך מתנה את חלות הגירושין בכך שתינשא לאדם מסוים, הרי זה נראה כאילו הוא נותן לו את אשתו במתנה, ופירש רש"י שזהו לעז ובזיון גדול ביותר. אך אם עברה ונישאת, לא החמירו חכמים לחייב אותם להתגרש, אף שעברו על גזירה זו. ואם עברה על התנאי, ונשאה לאדם אחר, חייבת לצאת ממנו, שהרי כיון שלא קיימה את התנאי, הרי היא עדיין אשת איש של בעלה הראשון. וסיימה הגמרא, שישנה ברייתא המסייעת לפירושו של רבא בברייתא הראשונה הנ"ל.
הרמב"ם הביא את דברי רבא להלכה (גירושין ח, יג):
"הרי זה גיטך על מנת שתנשאי לפלוני- אם נישאת לו הרי זה גט כשאר כל התנאים, אבל אמרו חכמים לא תינשא לאותו פלוני ולא לאחר. לאותו פלוני לא תינשא שמא יאמרו נשיהן נותנין במתנה זה לזה, ולאחר לא תינשא שאינו גט אלא בקיום התנאי. עברה ונישאת לאותו פלוני לא תצא. נשאת לאחר קודם שתינשא לאותו פלוני בטל הגט ותצא והולד ממזר וצריכה גט משני".
הרמב"ם הביא את מסקנת הסוגיא לפי רבא, והוסיף שני דינים: א. אם עברה האשה על התנאי, ונשאה לאחר, הגט בטל, והולד שיהיה להם דינו שהוא ממזר. ב. כשתצא האשה מאותו אחר, צריכה ממנו גט. דינו הראשון של הרמב"ם נראה לכאורה פשוט, שכיון שלא קיימה את התנאי, הרי היא עדיין אשת איש, ועל כן הולד ממזר. אך קשה אם כן מדוע צריכה גט מהשני, הרי אין קידושין תופסים באשת איש? ותירץ הר"ן כאן (מד.), שכוונת הרמב"ם לגט מדרבנן. ונראה לי ביאור דבריו, שהטעם הוא כדי שלא יהיה נראה כאילו אשת איש יוצאת בלא גט, שהרי סו"ס לאו כו"ע ידעי מהתנאי, וכך אכן ביאר הרב המגיד.
הראב"ד במקום השיג על דינו הראשון של הרמב"ם:
"ולמה בטל הגט, והלא יכול להתקיים התנאי, יגרש אותה וישא אותה בעל התנאי ויתקיים הגט למפרע ואין והולד ממזר, והכי איתא בירושלמי. מכל מקום אסורה לחזור לאותה שנשאה ראשון מפני שמחזיר גרושתו מן הנישואין".
כלומר, הראב"ד הקשה, שלא מובן מדוע החליט הרמב"ם שהגט בטל והולד מאחר ממזר, הרי יכולה עכשיו האשה להתגרש מאותו אחר, לקיים את התנאי ולהינשא לפלוני, וממילא יחול הגט למפרע, ויתברר שאין הולד ממזר. כדעת הראב"ד הסכימו הרשב"א, הטור, הר"ן, והחי' מכת"י בריטב"א מוה"ק.
ב. ביאור דברי הרה"מ והמגדל עוז
הרב המגיד כתב לישב, שהרמב"ם דייק את דינו ממה שלא הביאה הגמרא עצמה שיש תקנה לאשה ע"י שתינשא לאותו פלוני, שאכן לא תהיה בכך תקנה. והטעם, כיון שאנו אומרים שכוונת תנאו של הבעל היא, שלא יחול הגט אא"כ תינשא תחילה לפלוני, וא"כ כאשר נישאה לאחר, אין זה רק שעדיין לא קיימה את התנאי, וכפי שהשיג הראב"ד, אלא שבטלה את התנאי, שהרי נישאה תחילה לאחר, וא"כ אין שום תקנה במה שעכשיו תינשא לפלוני.
ומה שכתב הראב"ד שיש ראיה לסברתו מהירושלמי, הביא הרה"מ שכוונתו לפירקין הל' א:
"למה זה דומה, לאחד שאמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתבעלי לאיש פלוני בתחילה הוא אסור לבעול, עבר ובעל הותר הגט למפרע".
הרי להדיא שהגט מתיר למפרע. הרה"מ כתב, שאין עניינו של הירושלמי לדינו של הראב"ד, ואיני יודע כוונתו. ותחילה היה נראה לי בכוונת הרה"מ, שהבין הראב"ד שיש לפסֵק כך: "על מנת שתיבעלי לאיש פלוני בתחילה, הוא אסור וכו'". ופירש, שאף שהתנה בפירוש שתיבעל לפלוני תחילה, יתקיים הגט למפרע אחר שתיבעל לאותו פלוני, כלומר אף אם עברה ונבעלה תחילה לאחר. ויש להעיר, שאם כן הדברים צריכים ביאור, שהרי סו"ס התנאי היה שתיבעל תחילה לפלוני, וכשנבעלה לאחר הרי באמת ביטלה את התנאי, וכדביאר הרה"מ לעיל.
ונראה לי לבאר אליבא דהראב"ד, ש'תחילה' פירושו תחילה לחלות הגט, והיינו שלא תהיה חלות לגט, עד שתהיה תחילה לה בעילה לאותו פלוני, ולא שהבעילה שתיבעל תחילה למתן הגט תהיה לאותו פלוני, ודוק.
עכ"פ, הרה"מ עצמו כתב, שאין זו כוונת הירושלמי, ויש לפסֵק כך: "על מנת שתבעלי לאיש פלוני- בתחילה הוא אסור לבעול", ו'בתחילה' פירושו לכתחילה, והיינו כמסקנת הגמרא שלנו, שלכתחילה אסורה להינשא לכל אדם, ואם עבר ובעל הותר הגט למפרע, אלא שבגמרא שלנו הוא גבי נישואין, ובירושלמי גבי בעילה.
ויש להבין, שהרי סו"ס מבואר בירושלמי, שאם עבר ובעל הגט חל למפרע, וכדעת הראב"ד, שהרי גם הרמב"ם לא דיבר על אומר 'בתחילה' בפירוש, אלא שאנו אומרים שזו היתה כוונתו. וצריך לישב ולחלק שכשמתנה הבעל 'על מנת שתנשאי לפלוני', בהכרח כוונתו שתינשא תחילה לפלוני דווקא, שהרי אם תקדים ותינשא לאחר, לא יהיה בידה להתגרש ממנו ולקיים את התנאי, שהרי אין האשה מגרשת את בעלה. אך אם מתנה 'על מנת שתיבעלי לפלוני', אז אם לא אמר בפירוש 'תחילה', אנו אומרים שכל שסו"ס נבעלה לפלוני חל הגט למפרע. וכל זה דוחק בהבנת דברי הרה"מ, שהרי אם כן עיקר דבריו חסרים מן הספר.
ואולי יש לבאר יותר פשוט בכוונת הרה"מ, ש'למפרע' היינו למרות שבתחילה עבר על האיסור דרבנן. ולפי"ז כוונת הרה"מ שאין עניין הירושלמי כראב"ד, היינו שהראב"ד הבין ש'למפרע' היינו למרות שתחילה בעל אחר, והרה"מ הבין שלמרות שעבר על האיסור דרבנן, ואין מדובר כאן כלל בנבעלה לאחר בינתיים. ואין להקשות, שגם זה דוחק בהבנת הרה"מ, שהרי לשון הרה"מ היא: "ואין עניינו מה שכתב הר"א ז"ל, ופירושו: בתחילה אסור לבעול שמא יאמרו נשותיהם נותנים במתנה", ואם אין מחלוקתו עם הראב"ד תלויה בהבנת המילה 'בתחילה', מפני מה האריך לפרש אותה, שהרי כוונת הרה"מ לומר שהירושלמי נצרך לחידוש ה'למפרע', כדי לומר שהותרה לאותו פלוני למרות שעבר על איסור דרבנן.
וראיתי בחי' הרשב"א לדף זה (ד"ה על מנת שתיבעלי), שפירש בירושלמי הנ"ל, שהטעם שלכתחילה לא תיבעל לאותו פלוני, הוא משום שנמצא תחילת ביאה באיסור. והוא כדרך שהסקנו בדעת הרה"מ, שה'למפרע' מוסב על ההיתר של אותו פלוני, אלא שלרשב"א אותו פלוני היה אסור תחילה באיסור אשת איש, ולא רק באיסור דרבנן כדפירש הרה"מ. ועיין בשיורי קרבן על הירושלמי הנ"ל, ואכמ"ל.
המגדל עוז כתב לישב את שיטת הרמב"ם מהשגת הראב"ד:
"דכיון שאין בידה להתגרש מן האחר ולהינשא לאותו פלוני, דלמא לא נסיב לה, לא חשיב תקנה בעניין זה, ועמדה אצלו באיסור אשת איש".
ודבריו צריכים ביאור, שהרי מה שאין בידה לקיים את התנאי, הוא סיבה לאסור לכתחילה להינשא לאחר, אך מדוע אם למעשה הצליחה לקיים את התנאי, לא יועיל עכשיו, ואולי כוונתו למה שיובא לקמן בשם הגרא"ז והגר"ח.
ג. פסקי השו"ע והרמ"א
בשו"ע (אה"ע קמג, טו) כתוב:
"אמר לה על מנת שתנשאי לפלוני אם נשאת לו הרי זו מגורשת, אבל אמרו חכמים לא תינשא לו כדי שלא יאמרו נשותיהם נותנים במתנה זה לזה. ואם נשאת לא תצא. ואם נשאת לו תחילה וגירשה מותרת לכל, שהרי נתקיים התנאי. נשאת לאחר קודם שתנשא לאותו פלוני תצא ממנו ולא יחזיר עולמית וצריכה ממנו גט והולד ממנו ממזר. הגה- נשאת אחר כך לאותו פלוני שהתנה עמה הבעל הווי גט למפרע ואין הבנים ממזרים".
הרי שהרמ"א פסק בפירוש כראב"ד ודעימיה, שאף אם קדמה ונשאה לאחר, אם לבסוף נשאה לפלוני, נתקיים הגט למפרע, ואין הבנים שנולדו מאותו פלוני ממזרים, ואילו השו"ע מחד לא הביא את לשון הרמב"ם שהגט בטל, אך מאידך גם לא הביא את דין הראב"ד שיועיל שתינשא לאותו פלוני עכשיו. וכתב הב"ש (ס"ק כו):
"אבל לשיטת הרמב"ם אין תקנה לדבר אפילו אם נשאת לאותו פלוני, כי כוונת המגרש שתינשא לאותו פלוני קודם שתינשא לאחר, לכן השמיט המחבר דין זה, דחייב לדעת הרמב"ם. מיהו דעת הראב"ד ושאר פוסקים סבירא להו דיש תקנה אם נישאת אחר כך לאותו פלוני".
הב"ש פירש את דעת הרמב"ם, כפי שהבאנו מהרה"מ, שאנו מפרשים שכוונתו היתה שתינשא דווקא תחילה לאותו פלוני, והוסיף שהשו"ע השמיט את דין הראב"ד, כיוון שחשש לדעת הרמב"ם. נראה לי בדעתו, שהשו"ע לא רצה להכריע בהדיא, ולכן לא כתב בפירוש את דין הולד במקרה ולבסוף אכן נשאה לאותו פלוני.
בבאר הגולה, בציונו על דברי השו"ע "והולד ממנו ממזר", הביא את דברי הרה"מ הנ"ל, נראה שדייק שממה שהעתיק השו"ע בלא הסתייגות שהולד מהאחר הוא ממזר, שהשו"ע הכריע כרמב"ם, שבכל אופן הולד ממזר. אך מאידך, מביאור הגר"א נראה להיפך, שהשו"ע פסק כראב"ד, שכתב (ס"ק לד) על אותן מילים בשו"ע:
"והולד וכו'- אם לא יתקיים התנאי, וכל זה לדעת הראב"ד וטור בדעת הרמ"ה, אבל לרמב"ם שיטה אחרת והשיגו הראב"ד וכמו שכתוב בהגה".
ובס"ק לה ביאר יותר: "דהא קיי"ל כרב הונא (גיטין עד.) דלמפרע הווי גט כנ"ל סעיף ב'". וכוונתו ששם במשנה איתא: "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתיים זוז, הרי זו מגורשת ותתן". ובגמ' נחלקו מה כוונת המשנה "ותתן": "מאי ותתן- רב הונא אמר והיא תתן, רב יהודה אמר לכשתתן, מאי בינייהו איכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד, רב הונא אמר והיא תתן- אינה צריכה הימנו גט שני". ופסק השו"ע כאן סעיף ב כרב הונא, הרי להדיא שגט על תנאי חל למפרע מעת שניתן. ומה שכתב הגר"א שלרמב"ם שיטה אחרת, אפשר כוונתו לביאור הרה"מ.
ונראה לי להוסיף בביאור שיטת הגר"א בדעת השו"ע, שהרי סו"ס קשה, אם השו"ע פסק כראב"ד, מדוע לא הביא דבריו בפירוש. והוא לפי מה שהביא שם הב"ש, שבין הראשונים הסוברים שנשואיה לפלוני מצילים את הולד מלהיות ממזר, ישנה מחלוקת:
"בתוס' מבואר אם נשאת לאחר מותרת לאותו פלוני אפילו לכתחילה… והטור כתב כלשון הגה 'נישאת אח"כ' והיינו בדיעבד… מיהו מראב"ד יש לדייק דמותרת להינשא לזה כדי לתקן שֶאַל יהיו הבנים מראשון ממזרים וכן שֶאַל יהיו הנישואין של איסור".
הב"ש מביא מחלוקת בין החולקים על הרמב"ם, אם אשה שכבר נישאת באיסור, רשאית עכשיו לכתחילה להינשא לאותו פלוני, למרות גזירת שמא יאמר נשותיהם מחליפים, בכדי לתקן את האיסור והולד, או שאינה רשאית, אלא שאם נישאה- דעת תקנה. תוס' והראב"ד שרשאית, ודעת הטור שאינה רשאית. ולפי"ז יש לומר, שאמנם השו"ע פסק כראב"ד שנישואיה לפלוני מתקנים את הולד, אך לא פסק כראב"ד שרשאית לכתחילה להינשא לפלוני בשביל זה, ועל כן לא הביא את דבריו בזה, ודוק.
אח"כ ראיתי בברכת אליהו (רקובר) שכתב כאן בהערה 13 שאכן יש כאן ג' שיטות בדעת השו"ע, לב"ש השו"ע חשש לדעת הרמב"ם, לבאה"ג הכריע כרמב"ם, ולביאור הגר"א הכריע כראב"ד. והוסיף שם שנראה שכבר הרמ"א הבין בדעת השו"ע כביאור הגר"א, ולכן לא כתב "ויש אומרים".
עכ"פ העולה עד כאן שהרמ"א פסק כראב"ד, שהנישואים לאחר מתירים למפרע את הולד מהבעל הקודם, ואילו בדעת השו"ע נחלקו הפוסקים וכנ"ל.
ד. ביאורי האחרונים בדרך שיטת הרה"מ ברמב"ם
לעיל הבאנו ביאור הרה"מ ברמב"ם, שאנו מפרשים תנאו כאילו אמר 'תחילה'. האבנ"מ כאן (סק"א) ביאר שדווקא בתנאי של על מנת שתנשאי לפלוני, אנו מפרשים שכוונתו 'תחילה':
"ולפענ"ד נראה טעמא דהרמב"ם שהצריך לקיים התנאי ושתנשא לפלוני קודם שתנשא לאחר היינו משום דמסקינן בש"ס דלאו בידה קיימא לאגרושי ובוודאי לא התנה עליה בדבר שאינה בידה ומש"ה אמרינן דודאי קפיד בתנאיה שלא תנשא לאחר קודם שתנשא לאותו פלוני, ואי הוי אמרינן דבידה קיימא לאגרושי אין הכי נמי דלא הוי קפידא אימת תנשא לפלוני, ומש"ה לפום מאי דסלקא דעתא דאפשר דמנסבא היום ומיגרשא למחר ומיקיימא לתנאיה והוי ס"ל דבדידה קיימא לאגרושי שפיר הוי ס"ל דהוי קיום התנאי כשנשאת לפלוני אף אחר שנשאת לאחר. אבל למאי דמסיק דהכא לאו בדידה קיימא לאגרושי א"כ ודאי זה לא התנה אלא על מה שבידה וקפיד בתנאיה שלא תנשא לאחר עד שתנשא קודם לאותו פלוני ומש"ה כל שנשאת לאחר אף על גב דאיגרשה ונשאת אח"כ לפלוני בניה מן הראשון ממזרים ולא מהני לה קיום התנאי וזה ברור".
כוונתו, שכיון שוודאי לא היתה כוונת הבעל להתנות עליה דבר שאין תלויה בה היכולת לקיימו, אנו מפרשים שכוונתו היתה שתינשא תחילה לפלוני, שהרי אם תינשא תחילה לאחר, כבר לא תהא תלויה בה היכולת להינשא לפלוני.
ויש כאן מקום להעיר, שכבר הבאנו לעיל מהמגדל עוז, שבכל אופן זהו תנאי שאינו בידה, שהרי גם להינשא לפלוני אינו בידה, וכי מי אמר שהוא ירצה. ואולי כוונת האבנ"מ שאנו משתדלים לצמצם מדבריו את מה שאינו בידה כמידת האפשר.
בחמדת שלמה בחי' לגמרא כאן, ביאר באופן אחר מדוע כאן מפרשים שכוונת הבעל דווקא לתחילה, והיינו שכיון שעדיין אינה אשת הראשון, ואין בידה להינשא לפלוני ובכך להחיל את קידושיה לראשון, וודאי שאין בידה להמית את הראשון, הרי שהראשון אינו יכול לכתוב לה גט, שדינו ככותב גט לאשה דעלמא כדי שיחול אחר שיקדשנה שאינו גט, ועל כן אנו מפרשים שכוונתו היתה שתינשא לפלוני תחילה, עיי"ש. ובחת"ס בחי' לגמרא כאן ביאר באופן דומה, אלא שכתב כאן שהרמב"ם לשיטתו, שחופת נידה אינה קונה, כיון שאינה ראויה לביאה, וא"כ אינה יכולה כלל להינשא לפלוני אחר שנשאה לאחר, שהרי אינו יכול לגרשה, כיון שכנ"ל היא לגביו כאשה דעלמא, עד לאחר שתנשא לפלוני, וזאת אינה יכולה שהרי זו חופה שאינה ראויה לביאה וכנ"ל, ועל כן אנו מפרשים שכוונת הבעל היתה דווקא שתינשא לפלוני תחילה. ויש להעיר ששיטת הבית מאיר (ריש סי' סא), שגם לרמב"ם ולשו"ע שהביאו בסתם לפני י"א, חופת נידה קונה לעניין ביאה, ועיין יבי"א ח"ה סי' י.
ה. ביאורי אחרונים שלא על דרך הרה"מ
מאידך מצאנו אחרונים, שביארו את הרמב"ם באופנים אחרים. במכתב מאליהו (אלפאנדארי) ביאר סברת הרמב"ם, שאם נשאה לאחר קודם, הרי אינה יכולה לקבל ממנו גט, שכיון שנשאה לו כשהיא אשת איש, הרי אינה אשתו שיתן לה גט, וכשתשוב ותינשא לאותו פלוני, נמצא למפרע שהיו קידושיה לאחר קידושין, וכיון שלא התגרשה ממנו, הרי היא אשת איש לגבי אותו פלוני, וממילא לא יכולים לחול נשואיה לאותו פלוני, והרי אלו שני הפכים בדבר אחד, ועל כן אין אפשרות אלא שתינשא קודם לאותו פלוני. ועיין באבן האזל מכירה (יא, י) שכתב שמטעם זה צריכה גט משני מדינא, ולא רק מדרבנן כרה"מ והר"ן.
ועיין שם באבן האזל שביאר בדעת הרמב"ם כך:
"וצריך לומר דהרמב"ם סובר דהא בהא תליא, דאם היה בידה להתגרש לא היינו אומרים דכשנשאת לאחר כבר עברה על תנאה, אבל כיון שאין בידה להתגרש ולקיים תנאה להינשא לפלוני לכן כבר יש בזה עברת התנאי מכיון שנשאת לאחר באופן שאין בידה לקיים תנאו".
הגרא"ז מלצר אינו מקבל את ביאור הרה"מ בדעת הרמב"ם, אלא סובר בדעתו שאמנם אין במשמעות התנאי שתנשא בדווקא תחילה לאותו פלוני, אלא שאם למעשה נשאה לאחר, הרי הכניסה עצמה למצב שכבר לא יהיה בידה לקיים את התנאי, וצעד זה כבר נחשב לעבירה על התנאי.
וממש כשיטת הגרא"ז הנ"ל איתא גם בחי' רבנו חיים הלוי על הרמב"ם (כאן):
"ודעת הרבה מן הראשונים דכיון דהטעם דהטעם דתצא הוא משום דלאו בדידה קיימא א"כ הא מיהא דהיכא דקיימה התנאי לאחר הגירושין נתקיים הגט למפרע, אכן הרמב"ם מפרש דכיון דעשתה דבר שאין בידה לקיים התנאי זהו גופיה חשוב ביטול התנאי והגט ונתבטל הגט לגמרי, ואינו מועיל עוד קיום התנאי".
ובגליונות חזו"א שם כתב:
"וזו נראה כוונת המגיד משנה שכתב דהרמב"ם מפרש על מנת שתנשא לפלוני תחילה קאמר, וקשה דהא אמר בגמרא בהדיא אפשר דמנסבא היום ומגרשה למחר וקיימה לתנאה, אלא כוונתו ז"ל דלמאי דמסיק דאינה רשאה לעשות כן א"כ מתפרש כן התנאי דתנשא לפלוני תחילה, ואפשר להוסיף כדברי הגאון ז"ל שכשעושה מעשה הגורמת עיכוב לקיום התנאי, חשיב ביטול תנאו".
החזו"א כתב שהסברת הגרח"ה היא ביאור דברי הרה"מ, והיינו שקשה על ביאור הרה"מ שאנו מפרשים תנאו שהתכוון תחילה, מהגמ' כאן [לפני שהביאה את המסקנה לפי רבא] שבפירוש אומרת שיכולה להתגרש ולקיים התנאי, הרי שאין במשמעות התנאי דווקא תחילה, אלא צריך לומר שכיון שמסיק רבא שאינה רשאה להינשא אחר, אנו מפרשים תנאו שהתכוון תחילה, ואפשר להוסיף את הסברת הגרח"ה. ולא הבנתי דבריו, שהרי סו"ס מבואר שהרה"מ והגר"ח אמרו דברים שונים, וצ"ע.
ובאופן אחר לגמרי ראיתי בתורת גיטין, שהקשה על הרמב"ם עצמו כקושיית החזו"א על הרה"מ, וכתב:
"ולפענ"ד נראה דטעם הרמב"ם שכתב דהולד ממזר הוא משום הא דכתב הר"ן בפ' המגרש בשם רבינו האי גאון גבי ג' גיטין פסולים וכתב ז"ל אלמא ליכא למימר תצא כל היכא שהולד כשר וכו' וסיים שם דהרמב"ם ס"ל כדברי הגאון ז"ל עיי"ש וכיון דהכא אמרו בש"ס תצא א"כ על כרחך דהולד ממזר… וכיון דאחמריה רבנן בפסול זה שתצא גם הולד ממזר כמ"ש הר"ן כנ"ל".
נראה אם כן שדעתו, שהולד ממזר מדרבנן.
ולסיכום, עלו לנו ארבעה ביאורים בדעת הרמב"ם, שכתב שאין נשואיה לאותו פלוני מציל את הולד מהבעל הקודם מלהיות ממזר:
- הרה"מ ובדרכו האבנ"מ והחמד"ש והחת"ס- אנו מפרשים דבריו כאילו אמר בפירוש תחילה.
- מכתב מאליהו- כיון שהנשואין עם הראשון יצרו מצב של שני הפכים בדבר אחד.
- אבן האזל והגר"ח- כיון שהנישואין עם הראשון גרמו לכך שאינה יכולה לקיים את התנאי, הם נחשבים לביטול התנאי.
- תו"ג- הולד ממזר מדרבנן.
ו. מסקנה
ועתה נחזור למקרה בו אנו דנים: יעקב נתן גט לאשתו לאה, והתנה איתה 'על מנת שתנשאי לשמעון'. לאחר שקבלה את הגט זינתה עם שמעון והרתה לו. לאחר זמן נישאו רחל ושמעון, וילדה רחל בן. במקרה שלנו לא מדובר שקדמה ונישאה לאחר, אלא שקדמה ונבעלה לאותו פלוני, במקרה דנן שמעון, בזמן שטרם קיימה את התנאי, וא"כ הולד אמור להיות ממזר, ואנו באים לדון האם קיום התנאי אחר כך, יוכל להציל את הולד.
פשוט שלדעת הראב"ד ודעימיה, ושכן פסק הרמ"א ולדעת הגר"א גם השו"ע, קיום התנאי מחיל את הגט למפרע ומציל את הולד. ומה שיש לדון הוא בדעת הרמב"ם, שלב"ש השו"ע חשש לדעתו ולבה"ג פסק כמותו, שאם נישאה לאחר, אין קיום התנאי שאחר כך מציל את הולד, האם הוא הדין בנבעלה לאותו פלוני, או שיש לחלק.
והנה, לדעת הרה"מ ודעימיה, שאנו מפרשים דבריו כאילו אמר תחילה, וכנישאה לאחר כבר עברה על התנאי, לכאורה כשרק נבעלה ובפרט לאותו פלוני, לא עברה על התנאי. ולדעת המכתב מאליהו, פשוט שאין הולד ממזר, שהרי אין כאן שני הפכים בדבר אחד. וכן לגר"ז והגר"ח כיון שלא עשתה מעשה שגרם שלא יהא בידה לקיים את התנאי, הרי לא בטלה את התנאי, וכן לתו"ג, כיון שבנבעלה בלבד, ולא שייך בזה לומר שאמרו חכמים תצא- אין הולד ממזר.
והרי עלה בידינו שבמקרה דידן, שהבעל אמר על מנת שתינשא לשמעון, וקדמה ונבעלה לשמעון והרתה, ואח"כ נישאת לו- אין הולד ממזר אליבא דכולי עלמא.
(מתוך החוברת פניני העזר – בהוצאת כולל הדיינות בישיבת מרכז הרב, תשעט)