והימים האלה

והימים האלה
הרב איתמר הרשקו, חגים, חגים: פורים, רבנים, שיעורים

והימים האלה

 במגילת אסתר נאמר על ימי הפורים “הימים האלה נזכרים ונעשים”, שבכל דור ודור מאירים ימי הפורים מחדש על כל קצות העם בכל מקום בו הוא נמצא. וממש כמו בנעשה ונשמע- נזכר ונעשה, שבכוח ימי הפורים הצלחנו לממש את מתן תורה.

וכמו שדרשו חז”ל במסכת שבת- שעד שלא קימו וקבלו את התורה מחדש בימי הפורים הייתה התורה בכפיה עלינו ורק מקבלתה מחדש התורה הפכה לחלק מעם ישראל.

מסיבה זו האירו ימי הבית השני שבאו מיד לאחר ימי הפורים באור של אנשי כנסת הגדולה ושאר דברי ותקנות חז”ל שחודשו ויוסדו בימים ההם.

ולכן נחשבים הימים האלו כימים הנזכרים וכמו הזיכרונות שאנו אומרים בימי ראש השנה- שזיכרון אצל הקב”ה נחשב כעשיה. וכך זכינו להפוך את הימים לימים של עשיה השמורים לדורות.

כשמשה רבינו כורת ברית עם ישראל בסוף ימיו הוא מגדיר זאת כ”אלה דברי הברית אשר ציוה ה’ את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב[1]“.

ברית זאת נכרתה עם ישראל בסוף הקללות שבפרשת כי תבוא ויום לפני פטירת משה, כמו שכתוב בפרשת נצבים אתם נצבים היום וכפרש”י שזה היה ביום פטירת משה.

הברית נכרתה בארץ מואב ממנה יוצא המשיח לסוף כמה דורות ע”י רות המואביה, וזאת בנוסף לברית שנכרתה בהר חורב לפני ארבעים שנה. שמהר חורב ירדה חורבה לאומות על שלא קבלו את התורה[2].

שאלו שני תהליכים מקבילים לדרך קבלת התורה ע”י ישראל.

בתחילה עם ישראל מקבל את התורה בכפיה וכנגד זה יורדת חורבה לאומות שכן הם גם יכלו לקבל את אותה הכפייה אך הם העדיפו לבעוט בתורה ולא לקבלה.

אך לאחר מכן אנו חוזרים ומקבלים את התורה מרצון וכך גם האומה הבזויה ביותר מצליחה להצמיח מתוכה את רות המואבייה הבאה לחסות בצל השכינה ולהקים את מלכות בית דוד.

וכנגד אלה דברי הברית באים הימים האלה נזכרים ונעשים ומשלימים את כריתות הברית הקודמות שהיו בכפיה והופכות אותם לקבלה ברצון.

ובכך אנו גם מעלים את כלל האומות ומביאים אותם לדרגה של שותפות בפעולתו של משיח, וכמו שהיה יכול לפעול כורש.

בימי הפורים החלו לנצנץ ניצני משיח אך כיוון שזהו נס של חוצה לארץ נשארנו בכך עבדי אחשוורוש ולא הצלחנו להביא לכלל גמר את השלמת הבניין השני ונשארנו רק עם חצי המלכות.

ובכל שנה ושנה אנו מבקשים להשלים את ימי הפורים ולהפכם לימים הנזכרים- כזכרון למעשה ראשון ונעשים- כנעשה אדם בצלמנו ודמותנו, בהחזרת העולם למעמדו הראשון.

דבר זה דרשו חז”ל על מרדכי, שהיה מוכן לגאולה. שכן הוא היה הראשון שהצליח להצמיח ישועה יש מאין ואף שזה היה שלא בארץ ישראל וכל כך משום שהוא היה איש יהודי- מיהודה.

ומאז ועד דורנו בימים האלו אנו מצווים לשוב לאותה גאולת עולמים שביקש מרדכי להביא לעולם.

ובדורנו אנו, זוכים אנו לכך שצמחה הישועה ואור ה’ זרח עלינו ועלה זכרוננו לפניו לטובה בהקמת חורבת ירושלים וקוממות הריסותיה.

ומתוך בניין ירושלים תושלם המלכות הכסא והשם ויהיה ה’ אחד ושמו אחד.


[1] דברים כח, סט

[2] שבת פט.

נגישות