זמן משלוח מנות – פורים משולש – סימן תרצ”ה

זמן משלוח מנות – פורים משולש – סימן תרצ”ה
הרב שמיר שיינטופ

זמן משלוח מנות

         א.         תרומת הדשן סימן קיא

בני אדם השולחים לחביריהם בפורים חלוקים וסדינים וכה”ג, יוצאים ידי משלוח מנות או לאו?

תשובה: יראה דאין יוצאים בהן דנראה טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא. כדמשמע בגמ’ פ”ק (ז ע”ב) דאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו מחלפים סעודותייהו בהדדי, ונפקי בהכי משלוח מנות. אלמא דטעמא משום סעודה היא. ותו נראה דלא אשכחן בשום מקום דמיקרי מנות אלא מידי דמיכלי או דמשתי. וכן דקדק הרמב”ם בלשונו שכתב וחייב לשלוח שתי מנות של בשר או שתי מיני תבשיל או שתי מיני דאוכלים, ונראה דשתייה בכלל אכילה. ובמתנות לאביונים כתב מעות או מיני מאכלים. אלמא דגבי משלוח מנות סבר דווקא מידי דמיכלי.

         ב.         שו”ת מהרלב”ח סימן לב

ומנות איש לרעהו זמנם הכי הוא כי המנות הם מהסעודה שהוא עושה לעצמו לפעמים כדאמרינן מחלפי סעודתייהו אהדדי והוא מבואר לנבון

          ג.          שו”ת רדב”ז חלק א סימן תקח

ומשלוח מנות הוא בזמן הסעודה שהוא יום י”ו

         ד.         פרי חדש אורח חיים סימן תרצה סעיף א

ויום ט”ו שחל להיות בשבת לבני כרכין, כפי מה שכתבתי לעיל בסימן תרפ”ח [סוף אות ו] לעשות הסעודה ביום ט”ו וט”ז, וגם חייבים לשלוח מנות בשני הימים:

         ה.         אורחות חיים חלק א הלכות מגלה ופורים אות לו

וסעודת פורים שחלה להיות בשבת מאחרין אותה ואין מקדימין אותה והטעם שאין עושין אותה בשבת משום דלא מצו לקיומי ומשלוח מנות איש לרעהו. ובירושלמי נותן טעם דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה. מי ששמחתו תלויה בב”ד יצא שבת ששמחתו תלויה בידי שמים כלומר דמקודש וקאי מששת ימי בראשית:

          ו.          בית הבחירה למאירי מסכת מגילה דף ה עמוד א

ובתלמוד המערב שאלו ויעשה אותה והשיבו לעשות אותם כתיב את ששמחתו תלויה בב”ד יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים ועוד שהרי משלוח מנות היה נדחה…

          ז.          ספר המכתם מגילה [רי”ף] ג א

סעודת פורים מקדימין ולא מאחרין פירוש אבל בשבת אין עושים אותה. יש שאמרו משום דלא מצי מקיים ומשלוח מנות איש לרעהו, מיהו בירושלמי בעי ויעשו אותה בשבת אמר קרא לעשות אותם ימי משתה ושמחה מי ששמחתו תלויה בבית דין יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים…

         ח.         קרבן נתנאל מסכת מגילה פרק א סימן ז ד”ה ד

אבל סעודת פורים מאחרין. כגון שחל י”ד או ט”ו לדידן בשבת מאחרין אחר שבת. דקרא ולא יעבור לא קאי אלא אקריאת מגילה. אבל לא אשמחה ומשתה. ר”ן. ובשו”ת מהר”ל נ”ח סי’ ל”ב כתב שעשה הלכה למעשה הפך הירושלמי שסמך אגמרא דידן. וראייתו מהא דאמרי’ לקמן דף ל’ כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר עשיה וזכירה בהדדי קאתי’. ואי כדברי ירושלמי הא הוי זכירה קודם עשיה. גם באידך מימרא פורים שחל להיות בשבת מקדים וקורא משבת שעברה זכור. ולמה הא הסעודה ביום א’ ואז קדמה הקריאה לעשי’. אלא ש”מ דתלמודא דידן סבר שעושין סעודת פורים בשבת ובס’ פ”ח סי’ תרפ”ח רצה לומר דהירושלמי ס”ל כמ”ד אין מערבין שמחה בשמחה. אבל תלמודא דידן ס”ל דמערבין. זהו ליתא דהא רב ושמואל בעלי מימרא זו אינהו גופייהו דאמרי במועד קטן דף ח’ דאין מערבין שמחה בשמחה ע”ש. ותמהני מאד אם נראה להם ראי’ זו מתלמודא דידן שיש לסמוך עליו לעשות הלכה למעשה. א”כ ה”ל להקשות דברי ירושלמי אהדדי דהא בפ’ בני העיר הלכה ה’ ר”נ בר יעקב בעי הגע עצמך שחל חמשה עשר להיות בשבת. ויקראו זכור. א”ל כן אמר רב והימים האלה הנזכרים ונעשים. שתהא אזכרתן קודם לעשייתן. ולדברי הירושלמי דעושין סעודה בששה עשר הא הוי הזכרה קודם לעשייתן. ע”כ נראה לי דמשלוח מנות הוא בשבת. דהא שם בפ”ק הלכה ו’ פריך ויעשו אותן בשבת. א”ל לעשות אותם ימי משתה ושמחה. את ששמחתו תלוי בב”ד. יצא זה ששמחתו תלוי’ בידי שמים כלומר שסעודת שמחה זו אין לה היכר שהיא משום שמחת נס. כי אם משתה ושמחת שבת. כל זה טעם שלא לעשות משתה שמחה בשבת שצריך לעשות בחול כדי שתהא ניכר לכל שהוא משום תיקון מרדכי ואסתר זכר לנס. משא”כ משלוח מנות. דאין סדר לשלוח מנות איש לרעהו בשבת. א”כ מצוה זו ודאי נוהגת בשבת. וזהו ג”כ עשי’ מקרי להכי שפיר אמר דלא הוי זכירה קודם עשייתן ע”כ אין לזוז מפסק ש”ע ולעשות סעודת פורים אחר שבת:

         ט.         מור וקציעה סימן תרפח

מ”מ משלוח מנות נראה שיש לעשותה בשבת, דבר בעתו מה טוב. והא ודאי שפיר מנכרא מילתא לפרסומי ניסא.

          י.          כנסת הגדולה הגהות טור אורח חיים סימן תרצה

אמר המאסף: כשחל חמשה עשר בשבת לבני כרכים, יש לחקור באיזה יום מקיימין ומשלוח מנות. והרלנ”ח ז”ל בסימן ל”ב עמד בחקירה זו, והסכים לעשות הסעודה בשבת, ולשלוח מנות בו ביום. ולפי דבריו לדעת הרי”ף והר”ן והנמשכים אחריו שעושין הסעודה באחד בשבת כמו שנתבאר בסוף סימן תרפ”ז בדברי רבינו בית יוסף ז”ל, גם משלוח מנות בא’ בשבת הוא, וכן כתב הרדב”ז ז”ל חלק שני סימן קפ”ז [ח”א סי’ תקח]. וכמה נראין הדברים תמהים, דיקיימו משלוח מנות ביום שלאחר הפורים, שהכתוב אומר לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו וכו’, שנראה שיקיימו שני ימים הללו לשמחה ויום טוב ומשלוח מנות וכו’. גם מה שכתב הרלנ”ח שיקיימו אותה בשבת הוא דבר תמוה, למה לא יקיימו אותה ביום ו’ שבו קורין את המגילה ומחלקין מתנות לאביונים ולא לשלוח מנות ביום שבת שאפשר שיחללו שבת. וכן ראיתי לבעל תיקון יששכר דף כ”ט ע”א הסכים דשולחין מנות ביום ששי.

        יא.        תיקון יששכר עמוד כט

ומשלוח מנות איש לרעהו מה שאי אפשר לקיים ביום השבת יוקדם מערב שבת כדין קריאת מגילה

        יב.        ברכי יוסף אורח חיים סימן תרפח ס”ק טו

ותו ק”ק על הרב הנז’ (ק”נ), במה שהסכים דמשלוח מנות בשבת ובעינן דתקדום זכירה למשלוח מנות, דהא עיקר העשיה היא הסעודה, ושפיר הוי זכירה קודם לעיקר העשיה. ועוד דמשלוח מנות ביום סעודה בעו מיהוי, וכן משמע מהפוסקים. ואי בעית אימא קרא, הכי כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות, אלמא משלוח מנות בהדי משתא ושמחה, אלא דמתנות קבעו בעת קריאה, דעיניהם של עניים וכו’ (מגילה ד ב). ומצאתי להרב המאירי בפסקיו שכתב, ובתלמוד המערב שאלו ויעשו וכו’ יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים, ועוד דמשלוח מנות היה נדחה, עכ”ל. הרי שנתן טעם לדחות הסעודה בשבת, דאי אפשר לקיים משלוח מנות ביום סעודה, דכי ליכא עירוב אסור לשלוח בשבת. וכן ראיתי בספר ארחות חיים (אות לו) שכתב, וסעודת פורים שחלה בשבת וכו’, והטעם שאין עושין אותה בשבת, משום דלא מצו לקיומי ומשלוח מנות איש לרעהו, ובירושלמי נ”ט וכו’. ע”ש.

        יג.         הלכות פורים משולש לרבי מנחם די לוזנו (מוריה שבט תשל”ז עמ’ ד)

ואולם בדבר אחד אין דעתי כדעתו (כמהרלב”ח) והוא במש”כ דמנות איש לרעהו זמנם הכי הוא בשבת, ובעיני נראה שזה אסור גמור ונלמוד זה מק”ו ממגילה ומה מגילה שהוא עיקר המצוה ושבח להשי”ת כדאמרינן קריאתה זו הילולה גזרו עליה שמא יעבירנה ד’ אמות בר”ה ולא עוד אלא שחששו בה למיעוטא כמ”ש אין הכל בקיאין בקריאתה, ומשום אותו מיעוטא דמיעוטא גזרו על כל ישראל שלא לקרותה בשבת, מנות שאינן אלא מיני אכילה בעלמא על אחת כמה וכמה שיש להקדימם ביום שישי וזה ק”ו כפול ומכופל, והכא כל ישראל חייבים במשלוח מנות, התם שמא יעבירנה והכא בוודאי אתה אומר שלחו מנות. ולכן אני אומר, כי משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים הם אחים ולא יתפרדו, וכמו שחברם הכתוב כן נחברם גם אנן במעשה, ונעשה שניהם בע”ש. ומ”ש הרב ז”ל כי המנות הם מהסעודה שהוא עושה לעצמו, לא קשיא כלל כי ידוע אפילו לתינוקות שסעודת השבת מכינים אותה מערב שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו, הילכך כל מה ששילח בע”ש ידוע שהוא מסעודת שבת. וידעתי גם אני כי בימי הרב היו מערבין בעיר אלא שאם נתיר מנות מטעם זה, יאמרו אי הכי מקרא מגילה נמי יהא מותר, וכשתאמר מקרא מגילה כבר גזרו עליה ולא נתנו דבריהם לשיעורים אף אנו נאמר, אנן הכי קאמרינן כשגזרו על מקרא מגילה כל שכן שגזרו על המנות אלא שלא הוצרכו לפרש כי מלתא דפשיטא היא שהדברים ק”ו כאמור ותו לא מידי.

        יד.        חזון איש אורח חיים סימן קנה אות א

ד’ ב’ מפני שעיניהם של עניים נשואות למ”מ, פרש”י וא”א בשבת, נראה דר”ל דאי אפשר להביא מתנות לבית עני משום איסור הוצאה, ונראה דמה”ט אי אפשר לקיים משלוח מנות בשבת, ואפשר דאין לקבוע מצוה זו בשבת דהוי עובדא דחול כיון דכל העם עסוקין בזה [זכר לדבר שורה ביצה י”ד ב’] אבל אין סברא דמשום דיוצאין מתנות לאביונים במעות אי אפשר בשבת דשפיר יש לקיים בבשר ויין, והדבר מוכרח שהרי גזרו במגלה שמא יעבירנה ואיך אפשר לקיים משלוח מנות ומלא”ב בשבת שעיקרן הבאה מבית נותן לבית מקבל [ואכילת מקבל בבית נותן תתכן רק באופן מוגבל ומצומצם].

ולהאמור נראה דחל ט”ו בשבת דבני כרכין קורין בע”ש, מש”מ ומלא”ב בע”ש ודלא כמש”כ בק”נ, ובלא”ה נראה דמש”מ ומלא”ב אינם מתחלקים ולכן לא הזכירו בגמ’ משל”מ דזה בכלל מלא”ב, ואמנם במ”א בשם רלב”ח כ’ דמש”מ בכלל משתה ושמחה [שמעתי בשם כנה”ג דמשלוח מנות בכלל מתלא”ב וכמש”כ] והא דבני כפרים המקדימין נותנין לעניים ביום הכניסה ומש”מ בי”ד הוא משום דעיקר זמנם בי”ד, אבל יום ט”ז שאינו יום הנס לא עבדינן בו אלא סעודה המוזכרת בירושלמי.

        טו.        פרי מגדים אורח חיים א”א סימן תרפח ס”ק ט

משלוח מנות, דכתב הרלב”ח [סוף סימן לב] דנוהג בשבת, ולא חיישינן בעיר שאין חומה עתה שמא יעבירנו, דמגילה הטעם שמא ילך אצל בקי. ועיין ר”ן בראש השנה [ח, א ד”ה גמ’] הקשה במילה ניחוש שיעביר האזמל, ובחידושינו [ראש יוסף] מגילה [סוף] ד’ ב’ כתבנו מזה. ולרב יוסף אין קושיא דהא איכא למיחש שימנו מיום קריאה ויבוא לידי חמץ בפסח, דיודעין משום שבת, וכן לרבה, או דהך גזירה עדיף ליה ממה דימנו [מיום הקריאה ויבואו לידי] חמץ בפסח:

נגישות