סעודת פורים שחל בשבת –תשובות האחרונים

         א.          בית יוסף אורח חיים סימן תרפח

וכתב הר"ן בפרק קמא דמגילה (ג. ד"ה מתני') על מה שכתב הרי"ף בשם הירושלמי (שם ה"ד) סעודת פורים מאחרין ולא מקדימין כשחל ארבעה עשר להיות בערב שבת שעיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום שאין מוקפין חומה עושין סעודה עד אחד בשבת: וגרסינן בירושלמי (שם) ויעשו אותה בשבת אמר ליה לעשות אותם ימי משתה [ושמחה] כתיב (אסתר ט כב) את ששמחתו תלויה בבית דין יצא זה ששמחתו בידי שמים דשמחת [שבת] אינה מתקנת מרדכי אלא בידי שמים היא:

         ב.         שולחן ערוך אורח חיים סימן תרפח סעיף ו

יום חמשה עשר שחל להיות בשבת …ואין עושים סעודת פורים עד יום אחד בשבת.

          ג.          מגן אברהם סימן תרפח ס"ק י

ואין עושין סעודת פורים כו'. ור"ל חביב האריך בראיות שהסעודה היא בשבת ועשה כן מעש' בירושלים וגם משלוח מנות בשבת כי המנו' הם מהסעוד' עכ"ל ב"ח ורדב"ז ח"א קמ"ז פסק כש"ע וכנ"ל דראיות דרלב"ח אינן מוכרחות וגם אין בנו כח לחלוק על הירושלמי וע' בגמ' דף ל' ע"א גבי עשייה וזכירה…

         ד.         שו"ת מהרלב"ח סימן לב

בבואי לעיר הקדושה הזאת ירושלם עיר הקדש תוב"ב ברחמי שמים ונתתי אל לבי לדעת מעשה המצות הנהוגות בה אולי יזכני צורי לקיימן כראוי באה לידי בתוכן מצות הפורים כשחל ט"ו בשבת והיה דבר חדש אצלי יען כי העיר הקדושה הזאת היא ודאי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון … וכל העיירות שנתגדלתי בהם היו ודאי בלתי מוקפות או ספק מוקפות ובהן עיקר חיובי מצות פורים היה בי"ד אמנם בכאן שעיקר החיוב הוא בט"ו נפל הספק בינינו בקצת חיוב דיני הפורים מתי נקיים אותם שעם היות בא מפו' בספרי הפוסקים מתי היו הקצתם בקצתם לא כתבו דבר והוצרכנו לשאת ולתת בהם ואחר המשא ומתן עלתה הסכמות רוב חכמי העיר הזאת תוב"ב לדעתי הקצרה… בדין הסעודה יש ספק כי כפי הנר' מהירוש' מאחרים אותה ליום ראשון. וכיון שהביאו הרי"ף ז"ל נראה דראוי לעשות כן. גם בספר כל בו כן כת' בפי' והעתיקו מספ' ארחות חיים ושמענו שגדולי החכמים הנמצאים בעיר הקדושה הזאת עתה מקרוב חלקם בחיים כן הנהיגו. האמת שהדבר הזה קשה מאד לשכל לקבלו שכיון שחיוב הסעודה בפורים אנו לומדין ממ"ש הכתוב שמחה ומשתה ועקר הפסוק בא לו' שאסורים בהספד ותענית וביום ראשון מותר בתענית לבני עיירות לפחות ויש לנו לאסור של זה בזה איך יעשו בני ט"ו הסעודה ביום שיכולי' להתענות בו בני י"ד והנני מודה שטעות גדולה היא אלי לחלוק על זה מכח השכל כיון שבירושל' נאמר ועם כל זה לענין מעשה אומר שכיון שהרמב"ם ז"ל אין כן דעתו בודאי כמבואר בהלכות שלא כתב שינוי כלל בענין הסעודה כשחל ט"ו בשבת לא להקדים ולא לאחר כמו שכתב בענין קריאת המגילה והוא הרב בזה המלכות יש לנו לעשו' מעשה ע"פ. גם הרא"ה ז"ל פי' הירוש' באופן לא ימשך הדין הנזכר ועם היות שאינו סובל פירושו הירוש' לפחות אין ראיה מהרי"ף ז"ל שהביא הירושלמי לפסוק שמאחרים הסעודה ביום ראשון ונר' שטעמם ז"ל שהתלמוד שלנו חולק על הירוש' כיון שאמרו סתם אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה מלבד אותם הקושיו' שהקשה הר"ן כנגד אותו הירוש' מתלמוד שלנו ועם היות שהוא טרח להשיבה עם כל זה בעיני כל הראשונים והרמב"ם ז"ל עמהם נראה שהתלמוד שלנו חולק על אותו הירושלמי ואין לעשות כמותו. גם מצאנו תשו' אחת לרבני צרפת ז"ל וז"ל:  שאלה ארבעה עשר שחל להיות בשבת דחינן מקרא מגילה משום דרבה נהי דמ"מ דחינן משום דרבה משתה נעביד ביומיה כדאמרי' אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה:  תשובה… חמשה עשר דמוקפים דמקלע בשבת שנינו כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות ומוקפו' חומה בערב שבת ולעולם אימא לך לשמחת מוקפים בשבת עבדי לה עד כאן לשונו. גם החכם השלם כהר"ר ישראל אשכנזי מצא ראיה בתלמודינו דאין מאחרין השמחה ליום ראשון ממאי דחלקו רב ושמואל בפרק בני העיר על פורים שחל להיות בערב שבת רב אמר מקדימין כי היכי דלא תקדום עשייה לזכירה ושמואל אמר מאחרים כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמסר עשייה וזכירה בהדי הדדי קאתיין. הרי אמרו בכאן בפירו' דעבדי מוקפין בחמסר. ואם הסעודה אינן עושים בט"ו מאי קעבדי הרי מקרא מגלה ומתנות עבדי בי"ד מלבד שסת' עשייה בפורי' הוא על המשת' וכן אמ' בריש המסכתא אשכחן עשייה זכירה מנא לן וכו' מכל הלין עבדנו עובד' מהסעודה בשבת:

         ה.         תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ל עמוד א

בשניה זכור וכו' איתמר פורים שחל להיות בערב שבת רב אמר מקדימין פרשת זכור ושמואל אמר מאחרין רב אמר מקדימין כי היכי דלא תיקדום עשיה לזכירה ושמואל אמר מאחרין אמר לך כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר עשיה וזכירה בהדי הדדי קא אתיין תנן בשניה זכור והא כי מיקלע ריש ירחא בשבת מיקלע פורים בערב שבת וקתני בשניה זכור אמר רב פפא מאי שניה שניה להפסקה תא שמע איזו שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בערב שבת מאי לאו ערב שבת דומיא דתוכה מה תוכה מקדימין אף ערב שבת מקדימין אמר שמואל בה וכן תנא דבי שמואל בה חל להיות בשבת עצמה אמר רב הונא לדברי הכל אין מקדימין ורב נחמן אמר עדיין היא מחלוקת איתמר נמי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי אבא אמר רב פורים שחל להיות בשבת מקדים וקורא בשבת שעברה זכור

          ו.          שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן רצח

מה שאמרו בירוש' (מגילה פ"ק ה"ד) דסעודת פורים אינה נעשית בשבת ונדחית לאחר השבת אין לנו בגמרא דידן מי שהוא חולק על זה ומה שאמרו בפ' בני העיר (ל' ע"א) גבי פורים שחל להיות בע"ש דמאחרין פרשת זכור. דכיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר עשייה וזכירה כהדדי אתין ומשמע מהכא דבשבת עושין סעודת פורים. דאי לאו הכי אתיין כי הדדי והלא קריאה קדמה וסעודה מתאחרת אינו קשה כלל חדא דעיקר תקנת אנשי כנסת הגדולה קריאה בשבת הוא ורבנן בתראי הוא דגזור שמא יעבירנה ד' אמות וכיון דמעיקרא הכי אתקון זכירה ועשייה בעיקר תקנה כי הדדי נינהו ומשום גזרה דרבה לא זזו פרשיות ממקומם ועוד אכתי איכא איסור הספד ותענית באותו יום דאיפשר דמשום שבת גופיה לא מיתסר בהספד דלא אשכחן דשבת איקרי יום שמחה אלא עונג באכילה ויש אבלות בשבת בצנעה ומשום פורים מיתסר … וא"כ כיון דעיקר תקנה דסעודת פורים אינה אלא שלא להתענות ורבוי סעודה מדרבנן בלחוד הוא זכירה ועשייה דעיקר תקנה כי הדדי נינהו ועוד דאע"ג דקריאה וסעודה ליתנהו בשבת הזכרה בתפלה בשבת הויא לכי הדדי נינהו שהרי בהזכרת תפלה מוכחא מילתא דעשיה היום היא והוו זכירה ועשיה כי הדדי ולא עוד אא"כ תימא דמשום שבת נמי מיתסר בהספד ותענית. כיון דמשום פורים נמי מיתסר זכירה ועשייה כי הדדי אתיין. ועוד דעיקר קושיא ליתא דתלמודא נסיב האי לישנא לכשתמצא לומר דסעודת פורים נעשית בשבת את"ל נעשית לאחר השבת הא אתי טפי שפיר דקדמה נמי זכירה לעשייה ורב לא סגי ליה בהכי דבעי דתקדום זכירה מקמי שום עשייה ואפי' בעיירות. ועוד לא קשיא מידי אי סבירא לן אליבא דשמואל דסעודה נעשית בשבת דהא לא קיימא לן כוותיה וכיון דתלמודא כי נסיב האי לישנא לתרוצו לדשמואל דלא קיימא לן כוותיה נסביה אפי' תימא דהאי לשנא פליגא אגמרא דבני מערבא לא מוכח דסבירא ליה לתלמודא דידן הכי. ועוד דמאי דאמרי' זכירה ועשייה כי הדדי נינהו לא עשיית מצות היום קאמר אלא זכירה ביום פורים קאמר שהרי אותו יום בשאר שנים הוא יום עשייה וגם היום אף על פי שהוא שבת שואלין ודורשין בענינו של יום ומזכירין בתפלה על הנסים והא דלא קרינן מגלה ולא עבדינן סעודתא אריא דאיסורא הוא דרביע עלייהו ויום פורים הוא ושפיר הויין זכירה ועשייה כי הדדי ויום שלפניו לקריאה ויום שלאחריו לסעודה אינן אלא לתשלומין דידיה דעיקר עשייה ביה הוייא.

          ז.          פרי חדש אורח חיים סימן תרפח סעיף ו

מה שכתב ואין עושין סעודת פורים עד יום א' בשבת. בתשובת רלנ"ח סימן ל"ב כתב, שעשו מעשה הפך הירושלמי [מגילה פרק א ריש הלכה ד] ושעשו הסעודה בשבת. ויש סמך לזה מהא דאמרינן בפרק קמא דמגילה [ה, א] פורים שחל להיות בשבת ערב שבת זמנו, ופרכינן ערב שבת זמנו, והא שבת זמנו היא. וכתוב שם ראיה מהא דאמרינן פרק בני העיר [ל, א] פורים שחל להיות בערב שבת, רב אמר מקדימין פרשת זכור כי היכי דלא תיקדום עשייה לזכירה, ושמואל אמר מאחרין, אמר לך כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר, עשייה וזכירה בהדי הדדי קאתיין. ולדידי לא מכרעא הך ראיה לדחות הירושלמי, דכיון שעיקר הסעודה שעושין בי"ו הוא בשביל ט"ו שחל להיות בשבת, ואינו אלא תשלומי ט"ו, שייך שפיר למימר עשייה וזכירה בהדי הדדי קאתיין. וכן נמי אידך מימרא דאמרי [שם] פורים שחל להיות בשבת מקדים וקורא (משבת) [בשבת] שעברה זכור, אעפ"י שאינן עושין הסעודה אלא בט"ו כיון דהויא תשלומי י"ד מקדימין כדי שתקדם זכירה לעשיית העיירות. אלא דמשמע לי דההיא דירושלמי אתיא כמאן דאמר בפרק קמא דמועד קטן [ח, ב] דאין מערבין שמחה בשמחה, וא"כ לרב אשי דהוא בתרא דסבירא ליה דטעמא דאין נושאין נשים במועד הוי משום טעמא דושמחת בחגך ולא באשתך, כדאיתא בפרק קמא דחגיגה [ח, ב], משמע דלא סבירא ליה הך טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה, וכיון דכן יש לעשות סעודת פורים בשבת. וכן הרשב"א [שו"ת חלק ג סימן רעו] התיר לישא אשה בפורים, ולא חייש לטעמא דאין מערבין שמחה בשמחה. ולי נראה שאין לסמוך על ההיא תשובה דהרשב"א… ולכן יש לאחר סעודת פורים עד אחד בשבת. אלא דמכל מקום, כיון דלפום ריהטא מש"ס דילן וכן [מ]הרשב"א דלא חייש לטעמא דאין מערבין שמחה בשמחה משמע דנעשית בשבת, יש להחמיר ולעשותה בט"ו ובט"ז, וכך אנו נוהגין.

         ח.         הלכות פורים משולש לרבי מנחם די לוזנו (מוריה שבט תשל"ז עמ' ג)

ואע"פ שדברי הרב הזה אינם צריכים חיזוק עכ"ז לפי שראיתי השנה הזו ה'שס"ה שחכם אחד תקע עצמו הרבה לעשות הסעודה ביום א' כמ"ש השו"ע על פי לשון הירושלמי לכן באתי לחזק עוד דברי הרב בראיות. כתב רבי דוד כוכבי ז"ל בבית מועד וז"ל יש מי שכתב שאם חל ט"ו בשבת מאחרין המוקפין הסעודה ליום ראשון וי"א שעושין אותה בשבת וזה נראה עיקר. ומ"ש וכן נראה דעת הרמב"ם, אני אומר לא דעת הרמב"ם בלבד אלא גם דעת הטור והרא"ש וסמ"ג ושאר פוסקים נראה שהוא כך כיון שלא הביאו זה. עוד נ"ל שיש להביא ראיה לזה ממ"ש בבית יוסף מנהג ירושלים וכו' ע"ש ומדלא כתב במנהג ההוא לאחר הסעודה ליום ראשון נראה דפשיטא ליה שעושין אותה בשבת.. ואל תטעה במ"ש הרא"ש בפ"ק דמגילה סעודת פורים מאחרין ולא מקדימים כי כבר פירשו דבריו תלמידו רבינו ירוחם דהיינו שבני כפרים אין עושין סעודה אלא בי"ד וגם הרא"ש עצמו יהב טעמא למילתיה משום דלא מטא זימניה.

         ט.         תיקון יששכר עמ' כח ב

וכן זוכר אני כשהייתי גר בירושלים עיר הקדש תוב"ב שהיא מוחזקת כמוקפת חומה מימות יהושע בן נון שאירע שנה אחת פורים שלהם בשבת וסעדו אותה כל הקהל יצ"ו בו ביום השבת על פי הוראת הרב החכם השלם מהר"ר לוי בן חביב זלה"ה שהוא היה אז איש ירושלים שמאותו זמן ועד עתה כמו י"ב שנה ורשומה יפה היא בעיני אותה שנה ואותה סעודה בסימני' מובהק'…

          י.          כנסת הגדולה הגהות ב"י אורח חיים סימן תרפח

שאין מוקפין חומה עושין סעודה עד אחד בשבת וכו'. נ"ב: והרלנ"ח ז"ל בסימן ל"ב, ובספר תיקון יששכר, הסכימו לעשותה בשבת. ואמר רלנ"ח שכן עשה מעשה. וכתב בעל תיקון יששכר, דלא קי"ל כירושלמי שכתב הר"ן ז"ל דעושין אותה בשבת נגד גמרא דידן. ואין זה נח לי, דאין כלל זה אמור אלא כשגמ' ירושלמי פליגא אגמרא דידן בפירוש, אבל בנדון זה שגמרא דידן הדברים סתומים, וגמרא ירושלמי אומר בפירוש שעושין אותה באחד בשבת, לא יצדק לומר דכגמרא דידן נקטינן, כיון דלא הוזכר כן בפירוש. וכן הסכים הרדב"ז ז"ל בח"ב סימן קע"ז [ח"ו ב' אלפים קה] דעושין הסעודה באחד בשבת. איברא דקשה מאד הדבר, דבשבת שהוא הפורים עצמו לא יעשו הסעודה, וביום ראשון שעבר הפורים יעשו סעודה.

        יא.        ברכי יוסף אורח חיים סימן תרפח ס"ק טו

והפר"ח כתב דכיון דמריהטא דהש"ס משמע דנעשית בשבת וכו', יש להחמיר לעשותה בשבת ולמחרתו. ואני אומר דהמחמיר תבוא עליו ברכה, אבל לענין דינא כיון דהכי אתמר בירושלמי בהדיא, ויש להשוות תלמודין, כמ"ש הרשב"ץ, הכי נקיטינן, וכהסכמת מרן והרדב"ז וארחות חיים וסיעתם. ועל כל כבוד, דהכי משמע מדברי הרי"ף והרא"ש, כמ"ש הר"ן (ג א) על דברי הרא"ה. עש"ב.

        יב.        שו"ת האלף לך שלמה חלק אורח חיים סימן שפה

וכשאני לעצמי הי' נ"ל טעם אחר דאין לעשותו בשבת כיון דסעודת פורים בעינן דחייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ובשבת בעינן זכור את יום השבת לקדשו ולא ישכחנו מלבו:

        יג.         משך חכמה מגילות מגילת אסתר

יתכן כי אצל העמים מונין היום – יום ולילה. ואם כן היה הנס ביום י"ד ולילה שלאחריו, וכן למוקפים, וגזירת המן היה ביום י"ג ולילה שלאחריו. רק אצל דת ישראלי היום הולך אחרי הלילה. לכן שלח ספרים "לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם" – של היהודים, שהיום הולך אחרי הלילה. ולכן אמר בירושלמי דסעודת פורים שחל בשבת מאחרין בליל ט"ז, שהמנוחה היה בו אז ולא שייך על זה "לא יעבור" (פסוק כז) כמו דפרישית. ועיין ר"ן פרק קמא שם. רק ששלח באגרת הפורים השנית לעשות כפי כל הזמנים של היהודים שתחלתן מן הלילה, "ודברי הצומות" – שצומות אסתר היה "לילה ויום" (ד, טז), כן צומות דדברי קבלה הוא לילה ויום ודו"ק. ובזה אתי שפיר דמשה נולד ב – ז' אדר, ואמרו בפרק קמא דסוטה (יב, א) "שנתמלא הבית אורה", ועל כרחך בליל ז' אדר. ומת (דברים לב, מח) "בעצם היום", ב – ז' אדר. ולכן המן שחשב בלבו שהיום מתחיל מן הבוקר והלילה אחריו, אם כן נולד בששה באדר ומת בשבעה, שהלילה שלפניו הוא מיום אחר. לכן אמרו ולא ידע שבו ביום נולד – היינו שטעה בחשבון. פירוש, שאם הקדוש ברוך הוא משלים שנותיהם של צדיקים, אם כן לא שייך לומר שהמזל רע שמת, אחרי שסוף האדם למות, ומתחילת לידתו נגזר עליו שימות באותו יום. ואם כן אדרבא נולד משה מושיען של ישראל ב – ז' אדר והחודש הוא שנולד בו! אבל אם אינו משלים שנותיהם, אם כן הוא סימן רע להיות שמת באותו חודש, והוא סימן רע, שהיה יכול למות בחודש אחר. ולזה לפי טעותו נולד ב – ו' אדר, ומת ב – ז, לכן החודש סימן רע. אבל באמת הלילה הוא היה ז' אדר, ואם כן מוכרח היה למות באותו חודש, ואדרבא מזלו של אדר טוב שנולד בו מושיען של ישראל ודו"ק.

ע"ע נוב"י קמא או"ח מב, גר"א תרפ"ח ו (ובדמשק אליעזר ופאת השולחן, וע"ע מהרצ"ח מגילה ל על דברי הגר"א).