פרשת תרומה – זכור תשפ"א

פרשת תרומה – זכור

התשתית לבניין המקדש – מחיית עמלק

בדרך כלל פרשות תרומה תצווה מופיעות ביחד, ועמן פרשת זכור. כנראה שיש קשר גדול בין חובת בניית המקדש, המשכן, שבזה עוסקות פרשות תרומה תצווה, לפרשת זכור. מחיית עמלק קודמת לבניין בית המקדש, כך אומרת הגמרא )סנהדרין כ:) וכך פוסק הרמב"ם (הל' מלכים פ"א ה"ב). יש מצוה למנות מלך, למחוק את עמלק ולבנות את המקדש, בסדר הזה. ולכן גם מגילת אסתר, מחיית עמלק, המן וכל שותפיו, זו הייתה תשתית לבניית המקדש. כפי שהזכרנו כבר שבזמן אחשוורוש לא הייתה רק גזירת השמדת עמ"י, אלא גם הייתה גזירה להפסיק את בניית המקדש שהיה באותו דור. הרי באותו דור עלו יהודים לא"י, רק שלא עלו הרבה, ומרדכי עלה איתם וראה שרובם לא עולים, אז הוא חזר לפרס. למה הוא חזר? כדי לעודד את העלייה לארץ ובניית המקדש. וכשהוא נאבק עם גזירת המן, זאת לא הייתה רק גזירת ההשמדה, זה היה גם מאבק עם צרי יהודה ובנימין, עשרת בני המן, להפסיק את בניית המקדש. כך אומר רש"י (עזרא ד, ח). ולכן אסתר בקשה "ואת עשרת בני המן יתלו" (אסתר ט, יג) אחרי ביטול גזירת ההשמדה, היא רצתה שיהיה לעונש לאלה שעצרו את בניית המקדש באותו דור. תמיד מחיית עמלק קודמת לבניין המקדש, זו התשתית לכך.

אפס קצהו תראה

שלוש פעמים כתוב בתורה מחיית עמלק. בסוף פרשת בשלח, משה ציווה את יהושע "בחר לך אנשים וצא הלחם בעמלק" (שמות יז, ט) ואח"כ בנו מזבח וקראו לו ה' ניסי. תכף נבין מה הפשט בזה. פעם נוספת זה בסוף פרשת כי תצא "זכור את אשר עשה לך עמלק… תמחה את זכר עמלק" (דברים כה, יז-יט(), ומקום שלישי זה בסוף במדבר "ויבוא הכנעני" (במדבר כא, א) אחרי שאהרן נפטר, זה היה עמלק שהתחפש לכנעני ורצה לפגוע ב"כל הנחשלים אחריך" (דברים כה, יח) ואומר רש"י שזה שבט דן שנפלט מחוץ לענני הכבוד. שבט דן היה המאסף לכל המחנות, כל הגרים והערב רב הצטרפו אליו. הנחשלים אחריך זה אלה שברוחניות שנפלטו מהענן. כשעמלק ראה שנפטר אהרן ונסתלקו ענני הכבוד, אז כל מקום שאין ענני כבוד, מגיע עמלק. בלק "וירא משם קצה העם" )במדבר כב, מא), "אפס קצהו תראה" (שם, כג, יג). קצהו זה לא הכוונה שיראה רק את פינת המחנה, הקצה מבטא את האנשים החלשים- לקלל את ישראל לא תוכל, אולי את החלשים שבהם. זה פסוק מפורש בתורה, יוסף לקח "מקצה אחיו חמישה אנשים" (בראשית מז, ב), אומר רש"י שהוא לקח את החלשים כדי שפרעה לא יהפוך אותם לקומנדו שלו. אפס קצהו תראה, אך בכלל ישראל אין חולשות.

 עמלק שורש החטאים

מתי מגיע עמלק? כשיש חולשה רוחנית. מחיית עמלק היא התשתית לבניית ה מקדש. "לך והחרמת את החטאים את עמלק" (ש"א טו, יח). שואל השפ"א (זכור תרמ"ט), וכי זו המילה הכי חריפה שהתורה משתמשת כלפי עמלק, חטאים? הרי הם שונאי ישראל? אומר השפ"א, החטאים זה לא עמלק. לך והכית, אתה רוצה שלא יהיו לך חטאים, תמחה את עמלק. למה? כי עמלק "אשר קרך בדרך" (דברים כה, יח), ומבאר רש"י שזה שלוש לשונות: קרך לשון קרי, טומאה, לשון מקרה, ולשון שלישית, קירור. צינן את האמבטיה. כל העמים פחדו והוא לא פחד. זה שעמלק "צינן את האמבטיה" זה לא רק כלפי הגויים, אומר ר' צדוק הכהן מלובלין (ישראל קדושים פרק ח), צינן אצלנו את האמבטיה. כשרואים עז פנים כמו עמלק, זה מטיל פחד. אם לא רוצים חטאים, צריך להכות את השורש, עמלק. עמלק תמיד מגיע כשיש חולשות. נסמכה פרשת משקולות, פרשת כי תצא, לזכור את אשר עשה לך עמלק. אומר רש"י שאם לא נזהרים במשקולות עמלק מגיע. זה לא רק עונש, כל המהות של עמלק היא "כי ציד בפיו" (בראשית כה, כח), עשו. הוא רמאי, הוא הופך את זה לשיטה, הוא מעוות את המושגים. אפילו את אביו הוא רימה. על זה אומרת  התורה, אם אתה מתנהג בצורה כזאת שאין לך אבני צדק, אם זו השיטה, עמלק יעשה את זה יותר טוב, כי ציד בפיו.

 מחיית עמלק ע"י המלך

מי אחראי על מחיית עמלק? המלך. שמואל אמר לשאול לפני שהוא אמר לו להכחיד את עמלק "ויאמר שמואל אל שאול אותי שלח ה' למשחך למלך על עמו ישראל, ועתה שמע לכל דברי ה'" (ש"א טו, א) אם לא היית המלך לא הייתה מוטלת עליך מחיית עמלק. למה דווקא מלך? לא רק בגלל שהוא זה שיכול להכריז על מלחמה בקבינט. המשנה אומרת במסכת הוריות (ג, ג) מה ההגדרה של מלך, מי שאין על גביו אלא ה' אלוקיו, אין לו מורא בשר ודם. אמרתי פעם, חתן דומה למלך, במה הוא דומה? רוקדים לפניו שבעה ימים? מתחיל לשבת בראש השולחן ונותן חבורות? לא. חתן דומה למלך. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" (בראשית ב, כד). שלושה שותפים יש באדם, וכשאדם מתחתן הוא עוזב את אביו ואמו, והוא נשאר עם שותף השלישי, הקב"ה – אין על גביו אלא ה' אלוקיו, הוא דומה למלך במהותו. מתי שאול איבד את המלוכה? כשהוא אמר לשמואל "כי יראתי את העם" (ש"א טו, כד) אם הוא לא בדרגה שאין על גביו אלא ה' אלוקיו, הוא לא מלך ישראל, הוא כבר לא יכול להיות מלך, היה לו פחד מבשר ודם. מי יכול למחות את עמלק שהתורה מגדירה את עמלק בתואר "ולא ירא אלוקים" )דברים כה, יח), לא ירא אלוקים זה הולך גם על עמלק. מלך שאין על גביו אלא ה' אלוקיו יכול להכרית את עמלק, ולכן מינוי מלך קודם למחיית עמלק.

 נס בתוך הטבע

ראיתי בספר חרדים, בן דורו של הב"י, שכשהתורה אומרת לנו לזכור את מעשה עמלק, כלול בזה לזכור את מה שגרם למלחמת עמלק. אז אם בתורה רואים שזה בא בגלל שרפו ידיהם מן התורה, אם בגלל שלא נזהרו במשקולות. בפורים הדור קבלוה בימי אחשוורוש (שבת פח.), אז לא היה חיסרון שרפו ידיהם מן התורה. עם ישראל שאל, "היש ה' בקרבנו אם אין" )שמות יז, יז(, "ויבוא עמלק" (שם שם, ח). מה פירוש השאלה? איך עם שיצא ממצרים מתלבט אם יש ה' בקרבנו? אומר הנצי"ב יש ידעו שה' איתם כי משה רבינו איתם, אבל אחרי משה רבינו ה' יישאר איתנו באותה דרגה? "ויבוא עמלק", ואח"כ בנו מזבח וקראו לו ה' ניסי. הם הבינו שהקב"ה נמצא איתנו גם בלי ניסים מעל הטבע, הקב"ה נמצא איתנו גם בתוך הטבע – ה' ניסי בכל עת ובכל מצב. ובפורים יש את התיקון לזה, ה' מציל את ישראל בדרכי הטבע, הדור קבלוה בימי אחשוורוש. וידוע מה שכותב בעל התורה תמימה בשם אביו בסוף מגילת אסתר, שמה הפירוש שפורים לא יבטל לעתיד לבוא (ילקוט שמעוני, משלי, רמז תתקמד)? בכל ההיסטוריה היו ניסים מעל הטבע, אך בפורים הנס היה בתוך הטבע. על זה אמרו חז"ל, גם אם תראה שאין ניסים מעל הטבע, אבל ניסים בתוך הטבע, זה לא יבטל לעולם. וכותב הגר"א שלכן בפורים עושים משתה ושמחה ולא בחנוכה, כי בפורים זו הייתה דרגה שהקב"ה התגלה בתוך הטבע, זו דרגה מיוחדת. לכן עושים משתה ושמחה בפורים ולא בחנוכה.

 מלך – שאין על גביו אלא ה' אלוקיו

הגמרא אומרת (יומא כב) "אמר רב הונא, שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו", עלתה במלוכה. למה שאול איבד את המלוכה בדבר אחד, ולדוד היו שני דברים והוא לא איבד אותה? יש דעות לכאן ולכאן, שאול לא הודה מיד, הוא הביא הסברים. אבל אחד הפירושים פה, מפני שיש קשר מהותי בין מלך שאין על גביו ה' אלוקיו למחיית עמלק, זו מהות המלוכה, ולכן שאול באחת איבד את המלוכה, זה לא שייך בכלל. אם פחד מהעם, יראתי את העם, אי אפשר. ויותר מכך, המלוכה שייכת ליהודה "לא יסור שבט מיהודה" (בראשית מט, י( , אך שאול מלך מבנימין. למה? אומר רש"י בספר בראשית "ומלכים מחלציך יצאו" (שם לה, יא) כך ברך ה' את יעקב אבינו, ואומר רש"י שהברכה התקיימה בשאול, זו הייתה ברכה מחוץ לסדר. והמאירי כותב שזאת באמת הייתה מלכות שעה, לא לדורות, לדורות זה רק יהודה. למה יעקב זכה לברכה הזאת, שיהיה מלך מבנימין? כי לפני זה כתוב "וייוותר יעקב לבדו ויאבק" (שם לב, כה) הוא נלחם עם שרו של עשו, עמלק. "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (שם שם, כט), המדרש אומר )ב"ר עז, א( שיעקב נשאר לבדו "הדא הוא דכתיב 'ונשגב ה' לבדו ביום ההוא'". יעקב הגיע לדרגה שלא היה לו פחד מבשר ודם, לכן הוא יכול היה להילחם בעמלק. ולכן בזכות זה יצא מלך מעוד שבט, ומלך אין על גביו אלא ה' אלוקיו. ולכן ברגע ששאול אמר "כי יראתי את העם" הוא איבד את המלוכה.

 ואנכי הסתר אסתיר פני

 ]המאירי בהוריות דף י"ב אומר דבר דומה[. חז"ל אומרים, אשר "קרך בדרך", קרירות, טומאה ומקרה. והבאתי שר' צדוק כותב שזאת קרירות שהשפיעה גם על ישראל. והתיקון לזה זה פורים. מה התיקון? הגמרא (חולים קלט:( אומרת: "אסתר מן התורה מניין? שנאמר ואנכי אסתר אסתיר פני" (דברים לא, יח). מתי אנכי אסתר אסתיר פני? "על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה" (שם שם, יז),ואז, אנכי אסתר אסתיר פני. שואל שם הרמב"ן, אם עמ"י אומר אין אלוקי בקרבי זאת חזרה בתשובה, אז למה הקב"ה יסתיר פני? אומר השפ"א (ניצבים תרל"ב), אם יהודי מעז לומר אין אלוקי בקרבי, זה חטא, זו לא צדקות. בכל יהודי, עם כל מה שיש, תמיד אלוקי בקרבי. שאל אותי איזה יהודי שהגיע לגיל שהוא יכול להתחתן, והציעו לו בת כהן, והגמרא אומרת שעם הארץ לא יישא בת כהן, 3 אז מה הוא יעשה. ערוך השולחן אומר שהכוונה לאדם שנוהג לא ע"פ התורה, אבל הבחור לא הכיר את ערוך השולחן הזה. אמרתי לו, מי שיודע את הגמרא הזאת שעם הארץ לא יישא בת כהן, הוא כבר לא עם הארץ, אז אתה יכול להתחתן אותה. כשאמרתי את זה בבית אמרו לי, איך בחור ישיבת מעז לומר על עצמו שהוא עם הארץ, הוא יושב ללמוד? נכון שהוא לא גדול הדור, לא יכתבו עליו בתשקורת מרא דארעא דישראל. חז"ל התכוונו חלילה שאדם שלומד בישיבה לא יישא בת כהן מדין עם הארץ? לומר על כי אין אלוקי בקרבי זו עבירה, גם בזמן הכי גרוע, תמיד הקב"ה איתנו. אם האדם לא מאמין שהקב"ה אתו, גם אם הוא לא רואה אותו, ועם כל מה שהאדם עשה, אז הקב"ה מסתיר פניו. וזה היה התיקון של פורים, כל הנס היה בתוך הטבע.

 עיצומו של יום מכפר בפורים

אז איך פורים מתקן את הכל? פורים הוא קיום מחיית עמלק. הגמרא אומרת שקוראים פרשת זכור לפני פורים, "והימים האלה נזכרים ונעשים" (אסתר ט, כח) צריך את הזכירה לפני העשייה. "וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם" (במדבר טו, לט), הזכירה מובנת, אבל לאיזו עשייה הזכירה מוקדמת? היש לנו מלך היום שיכול למחות את עמלק? אולי הכוונה למחיית המן במגילה, אבל גם עצם הפורים זו מחיית עמלק. בפורים אדם אמור ויכול, בתהליך, בהכנה, לדעת שה' בקרבי, בכל מצב. חז"ל אומרים (עיין תיקוני זוהר נז:) פורים כפורים. הרצי"ה היה תמיד מספר שבסעודה של ערב יום כיפור אצל איזה אדמו"ר היו שרים שושנת יעקב…להודיע שכל קוויך לא יבושו. אומרים בשם הגר"א, הרי בכל יו"ט צריך חציו לה' וחציו לכם. יום כיפור הוא יו"ט אבל חסר בו בחציו לכם, אז סעודת פורים היא חציו לכם של יום כיפור. הרי מה זה יום כיפור? זה יום מתן הלוחות השניות, וגם בפורים הדור קבלוה, זו השלמה של חציו לכם של יום כיפור . אומר הרב חרל"פ, ביום כיפור יש מחלוקת בין רבי לחכמים, האם עיצומו של יום מכפר, לרבי מכפר, לחכמים לא. כך אומרת הגמרא ביומא (פה:). אומר הרב חרל"פ שהוא הבין מתשובות הרשב"א, שבפורים אין מחלוקת, בפורים לכו"ע יש משמעות לעיצומו של יום. הרי מה אומר רבי, עצם המציאות של יום כיפור מכפרת אפילו אם האדם לא עשה תשובה. יש לי חבר שלפני כמה עשרות שנים לא הרגיש טוב בליל יום כיפור. לקחו אותו באמבולנס, עשו בדיקות וראו שהכל בסדר, שחררו אותו. הוא הלך ברגל בליל יום כיפור מהדסה עין כרם ששם בדקו אותו, עד לבית שלו בהר נוף. הוא היה עייף והלך לישון. בבוקר בני הבית לא רצו להעיר אותו, אחרי הליכה כזאת אדם צריך לישון מעט יותר. הוא התעורר במוצאי יום כיפור, הוא אמר לי שהוא כמעט השתגע, לא היה לו יום כיפור… אומר רבי, עיצומו של יום מכפר – גם אם ישנת כל היום, עצם היום כיפר. מה הפשט בזה?

מעלתם הגבוהה של ימי הפורים

לפני שיסדו את הישיבה בקדומים, היינו כמה תלמידים שנסענו לשם כדי שיפתחו שם ישיבה, היינו שם כמה חברותות כמה חודשים. מישהו שם מהיישוב אמר, אני חייב לתת לכם שיחה. בסדר, הוא אמר לנו, מה זה עיצומו של יום? עיצומו של יום הכוונה עצמותו של יום. ליום הזה יש עוצמה. אטמוספירה, קדושה שיכולה לכפר גם מבלי שהאדם יעשה משהו מצדו. אומר הרב חרל"פ בפורים אין מחלוקת, עיצומו של יום. יש לו כאל ה עוצמות. המהר"ל כותב בתפארת ישראל, שאין קדושה בפורים כמו שיש ביו"ט אחר, אבל זה לא אומר שאין לו עוצמות רוחניות, דווקא הטבעיות שלו משפיעה. חז"ל אומרים במסכת מגילה (מגילה ה:) שישראל לא קבלו עליהם איסור מלאכה בפורים, במקום שנהגו איסור ואדם פורץ גדר, הוא לא יר אה סימן ברכה מהמלאכה. אבל מעיקר הדין מותר, ולכאורה זה מראה שפורים בדרגה נמוכה יותר מכל יו"ט. אומר הרב בעולת ראי"ה, בדיוק להפך, ביום הזה הכל מתעלה, אפילו החומר, אין צורך באיסור מלאכה. אז לפי דבריו הכוונה היא שבפורים יש מדרגה לא רק כמו יום כיפור, אלא יותר. א ין מחלוקת בין רבי לחכמים. אומר החת"ס בתשובות, ידוע מה שהרמב"ם כותב (הל' גירושין פ"ב ה"כ) שאם כופים יהודי לעשות מצווה והוא לא רוצה, הכפייה מועילה, כי הרצון הפנימי שלו הוא כן לעשות את המצווה, והכפייה רק מגלה את הרצון הפנימי, ולפעמים צריך לעזור לאדם לגלות את תכניו הפנימיים. אומר החת"ס שאת ההגדרה הזאת הרמב"ם למד מהדור קבלוה בימי אחשוורוש. כך כותב החת"ס בתשובות, אז הוכחנו לעצמנו ולעולם כולו, מה זה עמ"י. עם שיש לו רצונות אמתיים ועמוקים, שרצונו הכי עמוק זה ללמוד ולקיים את התורה. יש כאלה שמסבירים, שלכן כתוב בפסוק "אז ימלא שחוק פינו" (תהילים קכו, ב). מתי זה אז? לעתיד לבוא. זה המקור לשחוק של פורים. פורים הוא מעל הסדר. פורים הוא בדרגה של לעתיד לבוא. פורים זה בדרגה שביום ההוא השם יהיה שלם והכסא יהיה שלם, זו מהות של אחרי מחיית עמלק. על זה נאמר הפסוק, אז ימלא שחוק פינו. זה זמן שחיים בו את מעין העולם הבא. מה עושים כדי להרגיש ולחוות את זה? כשאדם לומד את הדברים האלה הוא יכול לגלות את זה בתוכו, כל אחד לפום דרגא דיליה, כל אחד לפום דרגת הספר שהוא אוהב. הרב זצ"ל, הרב חרל"פ, פרי צדיק, שפת אמת, בפרשנים על מגילת אסתר, ספרי אמונה אחרים, זה מביא את זה לאדם.

הקשר הישיר בין השמחה והמקדש

בזמן שלמה המלך חנכו את המקדש. אומרת הגמרא שבאותה שנה לא צמו ביום כיפור. מה הפשט? הגמרא אומרת שהיו להם דרשות מפסוק למה לא לצום. "ביום חתונתו וביום שמחת לבו" (שה"ש ג, יא) זה בניין בית המקדש", כדברי המשנה בתענית (ד, ח), אורו של העולם. השמחה הרוחנית הזאת היא הכי גדולה. למה? השמחה האמתית היא כשיש בית מקדש. דברנו על זה קצת בשבוע שעבר. פורים ובית המקדש, מחיית עמלק זו תשתית לבניית המקדש. אבל פורים בבית המקדש? כפי שהזכרנו, מגילת אסתר לא רק מכילה את גזירת להשמיד להרוג ולאבד, אלא גם את הגזירה שלא לבנות את המקדש. כשתלו את המן ואת עשרת בניו, הייתה גזירה על המקדש. ולכן חז"ל אומרים (מגילה יא.) אחשוורוש ברשעתו מתחילה ועד סוף, למרות שהוא ביטל את הגזירה על השמדת עמ"י ונתן את בית המן למרדכי – כי הוא השאיר את הגזירה על המקדש. כתוב בפרקי דר"א )פרק נ) שהעץ שהכין המן למרדכי היה עץ שהוא הביא מהמקדש, להראות שכביכול נגמר העסק. ולכן בתחילה אמר לה המלך "עד חצי המלכות" (אסתר ד, ו) ולא בית המקדש, אולם לאחר שהמן ובניו נתלו אמר לה המלך "ומה בקשתך עוד ותעש" (שם ה, ו). הגמרא בחגיגה (ה:( אומרת שפעם כתוב אצל הקב"ה "עוז וחדוה במקומו" )דה"א טז, כז(. ופעם "כתוב במסתרים תבכה נפשי" (ירמיה יג, יז). אומרת הגמרא, כאן כלפי חוץ וכאן כלפי פנים. כלפי חוץ הקב"ה כביכול שמח אבל במסתרים תבכה נפשי, ולמה יש צער בפנים, כי אין בית מקדש. אין שמחה אמיתית בלי מקדש, יש קשר ישיר בין שמחה למקדש. השמחה הכי גדולה היא שהאדם מחובר לבית המקדש. השמחה הכי גדולה "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" (סוכה נא.) היא הייתה במקדש, כל השאר הם זכר. ולכן בפורים יש שמחה אמיתית כשהאדם יודע שזה מחובר למקדש, אורו של עולם. ולכן "אז ימלא שחוק פינו", אומרים בשם בעל הלשם שזה הולך על פורים. זו דרגת לעתיד לבוא, זו דרגה שמכינה אותנו לשמחת עולמים במקדש. כל עוד שאין מקדש זו לא שמחה אמיתית ושלמה. כתוב על הגר"א שכשהוא נהיה מחותן של בעל החיי אדם, ובחתונה בקשו מהגר"א להצטרף לריקודים כנראה שבימיו בליטא רקדו… והגר"א סירב. שאלו אותו למה, הוא אמר, אז ימלא שחוק פינו. זו לא הנהגה לכולם, אבל כך מסופר על הגר"א.

אז ימלא שחוק פינו

כותב הרב באורות הקודש (עמ' קפ"ט): "מיום שחרב בית המקדש, מעת אשר נוטל כבוד מבית חיינו, וכנסת ישראל נדדה מארצה, נתפזרה בין הגויים, נתפרדה ונתרוססה, והחטיבה האלהית בחיי האדם והעולם לא תעשה את המשך פעולותיה, נשמת העולם כהה, אורה כוסה בערפלים, אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. יש חדוה בעולם, יש אושר בעולם, יש תקוה בעולם, יש התפתחות בעולם, ישנם תיקונים מדיניים ותיקונים חברותיים, כל אלה הם שמחות חיצוניות, משמחות הן לאותם שאינם חודרים לסוד ההויה ורזיה, גם אלה השמחות שמחות הן, אבל מבחוץ הן עומדות. זמרי השחק החיצונים יכולים לשמח להרנין ולזמר, בבתי בראי עז וחדוה תמיד נמצא. אבל ברז ההויה הפנימית חושך ובכיה, שם אין התנחומים מתקבלים מכל היפויים והתיקונים החיצונים, שם ישנה תביעה אחת לאור החיים בשפעת היצירה הפנימית, לסדר עולם רווי דשן, מדושן עונג, מראשית יסודו, שמחת עולמים פנימית… שזו דווקא מכרת לשחק לעלוז ולהשתעשע יותר ויותר מכל הזמירות החיצוניות, אשר תחת כל השמים. קדושי עולם, שחלקם בחיים, כרבי עקיבא וחבריו, אותן הנשמות הקדושות שעלו במחשבה הקדומה, הם הם יכולים הם לשחק כשרואים שועלים יוצאים מבית קדשי הקדשים, וכששומעים קול המונה של רומי. והם הם מנחמי האמת, המנחמים בעומק בדרך ארוכה וקצרה. המחאה הפנימית היא רק על התנחומים השטחיים, אל תאיצו לנחמני. אבל דוקא ממקור העומק, ממקור החיים הארוכים, ממקור המחשבה העמקנית, יוצאים תנחומות…ועל זה נאמר בירושלים תנוחמו". רבי עקיבא חי בדרגת לעתיד לבוא, אם שועל יוצא מקודש הקודשים, אז גם נבואת הנחמה תתקיים. הוא חי כל הזמן ב"אז ימלא שחוק פינו".

 עדות שהשכינה שרויה בישראל

הפרשות האלו שעוסקות בבניית המשכן ובבגדי הכהונה, ובתחילת תצווה נכנס הנושא של הדלקת המנורה, למה זה כתוב בפרשת תצווה שעוסקת בבגדי הכהונה? מפני שהגמרא )שבת כב:( אומרת, וכי לאורה הוא צריך, אלא זה עדות לבאי עולם שהשכינה שרויה בישראל. העדות הזאת לא צמודה רק לכלי המקדש, שהם הדברים הכי קדושים, גם בבגדי הכהונה, אין להם דרגה של כלי המקדש, גם שם יש את השראת השכינה, בכל מצב. לכן קריאת זכור ותרומה תצווה מגיעים ביחד. אתה רוצים להגיע למקדש, לבגדי כהונה וכלי המקדש, תמחה את עמלק. וכמו שהבאתי, עמלק זה לא רק עמלק, אלא מה שעמלק גורם, הדברים שבאים לביאה של עמלק. ואז בעז"ה יהיה השם שלם והכסא שלם (ועיין שפת אמת לפורים תרמ"ג ד"ה עניין(  .

שבת שלום!