ונתתי נגע – פרשת תזריע

ונתתי נגע – פרשת תזריע
הרב איתמר הרשקו, פרשת השבוע, פרשת תזריע, רבנים, שיעורים

ונתתי נגע

בימים ראשונים מקדם זכו עם ישראל למתנה גדולה מאת ה’- מראות הנגעים, שהראו לכל אדם מישראל מהו מצבו הרוחני האמתי.

הרמב”ן על הפרשה מבאר את עניין הנגעים כמכשיר לברר את מעמדו של האדם, ממש כשם שהמן שירד לישראל במדבר שימש כהוכחה לגדולת ומצב האדם. שכן האדם השלם היה זוכה והמן היה נבלע באבריו בלא טורח, מי שהיה בדגרה פחותה המן היה יורד על פתח מפתנו. ומי שלא היה בר הכי, נאלץ לצאת וללקוט את המן. וכאשר היה ריב בין אנשים, ההכרעה הייתה באה למחרת על פי מיקום ירידת המן, שהיה יורד ליד מי שצדק.

וכך באו הנגעים על האדם על פי מצבו הרוחני כעונש על צרות עין, לשון הרע, שפיכות דמים, שבועת שווא, גילוי עריות, גסות הרוח וגזל.

כנגד צרות העין וגסות הרוח היתה באה צרעת הפדחת, הנמצאת בראש האדם ובולטת היא מכל. כשם שהצר אדם ועצם עיניו כנגד חבירו כך מענישה אותו התורה בנגע הנראה לכל עין, וכנגד מה שהתגאה על הכל הוא כעת משפיל עיניו.

נגע הזקן בא על לשון הרע ושבועת שווא כיוון ששם חטא האדם- בפה, ועל כן הזקן שסובב הפה נלקה.

נגעי הבגדים באים על חטא הגילוי עריות וגזל, תחת מה שלא כיסה עצמו האדם הוא נענש בבגדו הלוקה בנגע, וכנגד מה שלקח מחבירו נלקחים ממנו בגדיו.

נגעי הבתים באים על שפיכת הדמים שכן לארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו, וכנגד מה ששפך דמים הוא מאבד את נחלתו כשביתו מנותץ ומוצא מחוץ לעיר. בנוסף נגעי הבתים באו על מי שצרה עיניו בשכנו הקרוב אליו. וכמו שאמרו חז”ל על האדם שנמנע מלהשאיל את חפציו לשכניו, באים עליו הנגעים וכשהוא נאלץ לפנות את הבית טרם בואו של הכהן אל הבית, השכנים עוזרים לו בהוצאת אותם כלים שהוא מנע מהם.

בתחילת פרשת נגעים מסביר רש”י- אחר שפירש את הלכות מאכלות אסורות בבהמה והחיה פירש את דיני האדם. כשם שבמעשה בראשית נבראה תחילה החיה והבהמה ואח”כ האדם, כך גם בדיניהם.

פרשת נגעים באה לאחר שהצטוו ישראל על המאכלות האסורות. קדם לציווי זה פרשת מות שני בני אהרון נדב ואביהו על הקריבם אש זרה אשר לא ציווה ה’.

כל זאת על מנת לבאר את פרשת הנגעים- מדד למצבו הרוחני של האדם.

בפרשת בראשית הביא רש”י את דברי חז”ל מדוע קדמה יצירת החיה ליצירת האדם- על מנת שלא יתגאה האדם על חברו, שכן אפילו יתוש קדמו כבר בזמן הבריאה ואם כן אין לו סיבה להתגאות.

זהו גם מהות עניין הנגעים, הדרך בה האדם רואה במוחש מהו מצבו הרוחני.

אך יש בדבר גם בשורה גדולה, כשם שיצירת האדם לבסוף באה על מנת שימצא את הכל מוכן לשמשו. וכך גם יש נגעים שהם בשורה לישראל שעל ידם זכו ישראל למצוא את המטמוניות שהטמינו האמוריים בקירות הבתים.

ההבדל בין שני סוגי הנגע, נמצא בסיבת הגעתם. אם האדם חטא בתחילה, אזי הוא כמו הבהמה והחיה ועל כן הוא לוקה בתחילה בביתו, לאחר מכן בבגדו ולבסוף בגופו. אך אם הוא נזר הבריאה הוא זוכה לקבל את המטמון הנמצא בביתו ודי לו בהוצאת האבנים הבודדות שתחתם היה האוצר.

בפרשת בהר מתוארת סדר ההידרדרות של האדם העוסק בפירות שביעית עד כדי שהוא נאלץ לבסוף למכור עצמו לעבד. וכמו שביאר רש”י- אף כל הפרשה הזו נאמרה על הסדר.

מדוע אם כן בפרשותינו המדברות בעניין הנגעים הסדר הוא הפוך. שכן תחילה באים הנגעים על הבית לאחר מכן על הבגדים ולבסוף על האדם, אך למעשה סדר הפרשיות הוא מהאדם לבגד ולבסוף הבית.

על פי מה שבארנו עניין הנגעים הוא המדד למצבו של האדם ועל כן על מנת למנוע מהאדם לחטוא יש להציב בפניו כבר בהתחלה את תוצאות מעשיו. אם האדם ידבר לשון הרע הוא עצמו ינזק על אף שבתחילה הנגעים יבואו על ביתו ורק לבסוף עליו. אך כאשר אנו מתארים ירידה רוחנית של האדם בהתעסקות בשביעית, הלוואה בריבית, מכירת ביתו לאמה ולבסוף מכירתו בעצמו כעבד, זוהי הדרך בה זה קורה בפועל.

את היסוד הזה אנו מוצאים גם בהזהרת משה לפרעה כבר בפעם הראשונה בה הם נפגשים- הנה אנכי נוגף את בנך בכורך. על מנת לגרום לאדם להירתע מליפול יש לתאר בפניו כבר בהתחלה עד היכן הוא עלול ליפול. ולכן מביאה התורה קודם את נגעי האדם. 

למרות שהנגעים בטלו כיוון שאין לנו כהן היכול לטהרנו מהם, גם כיום הרבה שלוחים למקום לגלות לאדם מהו מצבו הרוחני ואם זוכה האדם הוא יכול להיטיב דרכיו כבר ברמז הראשון והעדין שנרמז לו. וכמו שאמרו חז”ל- עד היכן מגיעים הייסורים על האדם, אפילו אם רצה להוציא מטבע מהארנק בכיס השמאלי ולבסוף מצאו בכיס הימני, גם ההרגשה הלא נעימה הקטנה ההיא נחשבת כייסורים הבאים על האדם[1].

וננתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, הופך לנתתי ענג עצרת[2] בבית ארץ אחוזתכם.


[1] על דבר זה אמר לנו מרן הרב אברהם שפירא זצ”ל את דברי הרמב”ן בשער הגמול, שעל מנת להשלים את הכפרה צריך להתוודות. 

[2] לפי שקשה עלי פרידכם מבקש מאתנו הקב”ה להמתין עמו עוד יום ולחגוג את שמיני עצרת

נגישות