ישועת ה’ – פרשת מצורע

ישועת ה’ – פרשת מצורע
הרב איתמר הרשקו, פרשת השבוע, פרשת מצורע, רבנים, שיעורים

ישועת ה’

במהלך כל הדורות אנו מצפים לישועת ה’ בכל התחומים, הן האישיים והן הכלליים.

הנביאים שהראו את ישועות ה’ בצורה הברורה ביותר היו אליהו ואלישע תלמידו. בזמן הילקחו של אליהו ביקש ממנו אלישע “ויהי נא פי שניים ברוחך אליי”, ובתחילת ספר מלכים ב’ מופיעים שש עשרה ישועות שפעל אלישע בישראל ובאומות- פי שניים משמונת נסי אליהו.

הישועה האחרונה ברשימה היא סיפורם של ארבעת המצורעים, עליהם אנו קוראים בהפטרת הפרשה.

באותם הימים, היו נצורים אנשי העיר שומרון אשר חיל ארם חנה מולם.

הרעב הגדול שהיה בעיר הביא שתי נשים להתחלק בבשר בניהם, וכשהאחת לא עמדה בהסכם היא באה להתלונן על כך בפני המלך.

כעסו של המלך גרם לו להכריז שזו אשמתו של הנביא אלישע, כשם שבעבר הואשם אליהו.

אלישע לא התרגש מכך והוא אמר לשלוחי המלך- כעת מחר בשער שומרון סאה סולת בשקל וסאתיים שעורים בשקל.

השליש שנשען על ידי המלך מזלזל בקביעה הזו של אלישע תוך פירוט העניין- וכי אם ירדו כעת גשמים תצמח התבואה כל כך מהר ויספיקו לקצור אותה?! והרי לעשות סולת לא די בקציר כי אם יש לדוש, לעמר, לזרות, לרקד ולטחון- דבר שייקח להמון העם לפחות עוד יום שלם, ורק בעוד יומיים יכול להיות סאה סולת בשפע.

כתגובה לכך עונה לו הנביא שהוא יראה בעיניו אך לא ייהנה מהישועה שבוא תבוא.

באותו הלילה ארע המופת שעל פניו לא מוסבר כלל.

חיל ארם בורח מהמצור ומשאיר את המחנה כאשר הוא.

הנביא מתאר שה’ השמיע את ארם שלוש קולות- ‘קול סוס קול רכב קול חיל גדול מאוד’, מה שגרם להם לחשוב שמלך שומרון שכר עליהם את מלכי חיתים ומצרים שילחמו בהם ולכן הם נמלטו.

כשמתבוננים בסיפור ותיאור הנביא רואים כיצד צצה ובאה הישועה לישראל.

ארבעת המצורעים שישבו מחוץ לעיר היו גחזי ושלושת ילדיו. הם כמובן לא שמעו דבר מהמתרחש בעיר ולא יכלו לדעת שאלישע הכריז על הישועה הקרובה לבוא.

באותו הלילה הם הרגישו את חרפת הרעב שלא פסחה גם עליהם ואז הם בקשו לעשות מעשה של התאבדות- ליפול על מחנה ארם. שכן אם יישארו כאן הם ימותו ברעב אך אם יכנסו למחנה ארם יתכן ויקבלו מהם אוכל ואולי יצליחו לשרוד.

מכיוון שהיה מצור על העיר לא יתכן שמחנה ארם ידע על קיומם, שלולי כן הם היו נלקחים לשבי ובוודאי שלא היו נותנים להם להיות חופשיים בזמן מצור קשה.

כעת שהם בקשו לפול על מחנה ארם הם עשו זאת בשלוש ראשים. האחד הלך עם האב- גחזי והשניים האחרים היו כל אחד בנפרד וכל זאת על מנת שאם ימות האחד יישארו השניים.

החיילים שבמחנה ארם החלו לשמוע את קול הצעדים של ארבעת המצורעים, שבאו משלוש מקומות שונים. מכיוון שהיה מצור על העיר ולא נראה שום סימן של יציאה מהעיר הם הגיעו למסקנה שנעשה כאן מארב מתוכנן היטב. כל מארב מתוכנן כך שעד רגע לפני המתקפה לא מתגלים בפני המותקף אך כן עושים זאת לפני ההתקפה שכן הדבר מכניס להלם ואלם גם את החייל המיומן ביותר. אך אם ההתקפה תתחיל מיד עם ההתגלות מולם הם יתגוננו באופן אינסטקטיבי.

ואכן ישועת ה’ פעלה שלמחרת היה לעם בעיר סאה סולת בשקל וסאתיים שעורים בשקל כדבר ה’ והשליש נענש ולא זכה להנות מהשפע.

בהתבוננות מעמיקה נראה כיצד צמחה הישועה.

ראשית לכל הוא הרחקת ודחיפת גחזי בשתי ידיים שנעשתה ע”י אלישע עד כדי כך שאלישע גם אמר לגחזי שהוא איבד לא רק את עולמו ויהיה מצורע, כי אם גם את העולם הבא.

כשגחזי הבין זאת הוא יכל להכריע שכדאי לו להתאבד עם בניו וליפול על מחנה ארם, שכן אין לו לא עולם הזה כמצורע ברעב, ולא עולם הבא כמחלל ה’.

לולי תחושה זו יתכן וגחזי לא היה מסתכן כך מול מחנה ארם.

יחד עם זאת לו היינו שואלים את אנשי שומרון כיצד תבוא אותה הישועה שהבטיח הנביא, סביר להניח שכולם היו חושבים כפי שחשב השליש, הגם שהדברים היו נראים רחוקים.

בסופו של דבר פעלו ארבעת המצורעים בעצם החלטת לקום בנשף, שה’ השמיע את אותו קול בנשף לחיל ארם ובזה גרם להם לברוח.

על דבר זה נאמר בהפטרה של שבת הגדול- “אני ה’ לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם”. ישועת ה’ מעולם לא הייתה אמורה להיות בשום צורה אחרת ומראש תוכננה הישועה לבוא ע”י ארבעת המצורעים, אך אנו שחשבנו בתחילה שכך תבוא הישועה לבסוף ראינו שבאה בצורה השנית. על כך אומר הקב”ה אני לא שניתי ואין אצלי משניות, אתם בני יעקב לא כליתם ולא ירדתם לעומק תכלית הישועה.

אך אל לנו להתבלבל- זו ישועת ה’ וכך היא באה.

ובימים ההם בזמן הזה, ישועת ה’ שזרחה על עמנו במאתיים השנים האחרונות היא הישועה ואין בילתה.

אין שום ישועה זולתה כך היא הייתה מחשבת הבורא מימות עולם.

אנו אלו החשים בקושיות ומתרצים תירוצים בעוד שדבר ה’ עלינו זורח.

כשם שלמחרת היה סאה סולת בשקל בשער שומרון והכל בדרך הטבע, כך גם חזרתנו ארצה, בניית ירושלים וקיבוץ הגלויות- באים המה בדרך טבעית אך זוהי ישועת ה’ על עמו וקיום דברי הנביאים בימינו.

וכימי צאתנו מארץ מצרים מראנו הקב”ה פלאי פלאות.

נגישות