קורבנות הנשיאים – פרשת נשא

קורבנות הנשיאים – פרשת נשא
הרב איתמר הרשקו

קורבנות הנשיאים

ביום חנוכת המשכן, יצרו נשיאי ישראל תקדים. כאשר הם זכו, להביא קטורת שהוקטרה על המזבח החיצון[1]. וזאת לאחר שבאותו היום, מתו נדב ואביהו 'בהקריבם אש זרה'. שזוהי הקטורת, שהם הביאו בעצמם.

מכיוון שכך ארע, סירב משה בתחילה לקבל את נדבת הנשיאים[2]. ורק לאחר שנאמר לו מאת ה', הוא קיבלם.

סדר הקרבת הנשיאים, נקבע על פי סדר מחנות ישראל לדגליהם[3]. כך שהדוד של נדב ואביהו – נחשון בן עמינדב[4] נשיא יהודה, הוא ראש וראשון. הזוכה שהקטורת שהביא, עלתה על המזבח.

וביום בו ראתה אחותו חמש שמחות, יחד עם אבל על פטירת שני בניה[5]. היא רואה גם את התיקון לחטאם, כשקטורת היחיד מקובלת ברצון לפני ה'.

דבר זה הביא, להשלמת עניין הקמת המשכן בישראל. כשהשכינה שורה עמנו, במעשי ידינו.

עניין זה, דומה לפרשיות הסוטה והנזיר.

האשה הנחשדת כסוטה, זוכה לאחר שהיא ניקתה מהחשד. לברכה יותר גדולה, ממה שהיה לה עד עכשיו[6]. וגם הנזיר זוכה להיקרא 'קדוש', כל ימי נזרו[7]. ובסוף ימי נזירותו, הוא זוכה להביא את עצמו[8]. כשם שמשה זכה, לקבור את עצמו בסוף ימיו. שהתעלה עד כדי כך, שאין מחיצה בינו ובין בוראו.

אך הן הסוטה והן הנזיר, נמצאים במצב של סכנה. שכן אם היא לא נקיה, באים המים עצמם והורגים אותה. וכן הנזיר, משיא את עצמו בעוון אשמה. והימים הראשונים שמנה, נופלים אם הוא נטמא למת.

וכך היו הקרבים אל הקודש, שבאותו היום.

נדב ואביהו שהקריבו אש זרה, מתו באותה האש. אך הנשיאים שהתנדבו את הקטורת, התקבל קורבנם ברצון לפני ה'.

הנשיא שהשיא את העצה, להביא את הקורבנות האלו. היה נשיא שבט יששכר, נתנאל בן צוער. כשבכל אחד מהקורבנות, הייתה כוונה מיוחדת.

קערות הכסף, באו כביטוי לשנותיו של אדם הראשון[9]. שכן שנות האדם, הכילו בתוכם את כל הנולדים אחריו. וכך קערות הכסף, הכילו את הקטורת שהוקרבה על גבי המזבח. שממקום המזבח – נברא האדם[10], ומשם באה כפרתו.

משקל כל קערה היה שלושים ומאה, כנגד הגיל בו נולד ממשיך דרכו – שת[11]. שכן בכל אותם השנים, לא הצליח האדם ליצור נפש חיה. ורק בהגיעו לגיל הזה, נולד שת[12]. וכך כל קערה של קטורת, באה להראות שאנו רצויים בפני ה'. כשכל נשיא, מייצג את ישראל אבי האומה. כשם שהבן שת – היה ממשיך דרכו של אביו.

לאחר מכן התעלתה האנושות, מ'בני אדם' ל'בני נח'. ולכן הובאו 'מזרקי הכסף'. שכל 'מזרק אחד כסף', בא כנגד הגיל בו הוליד נח את צאצאיו. יחד עם השנים שקדמו לגזירת המבול[13]. וכך 'כיפורי הכסף[14]', באים לכפר עלינו גם על מה שנגזר לפנינו. כגזירת בין הבתרים, שהחלה עוד טרם לידת יצחק[15]. ושבסופה אנו זוכים, להקים מקדש בתוכנו[16].

ומשקל כל מזרק היה שבעים, כנגד מספר האומות שיצאו מנח[17]. וכך אנו מכפרים על שבעים האומות, בכל שנה. עם שבעים פרי החג, שקרבים בחג בסוכות.

ולאחר מכן התעלו 'בני ישראל', כשקבלו עליהם את התורה. וכל אחד מהאומה, הפך להיות 'איש ישראלי'.

ולכן הביאו הנשיאים כף אחת, כנגד התורה שנתנה לנו מכפיו של הקב"ה[18]. ומשקל כל כף, היה עשרה זהב. כנגד עשרת הדברות[19]. כשכל הכף מלאה בקטרת, כרמז לתרי"ג המצוות שמכילה התורה[20].

ומכיוון שאנו בני האבות, הביאו הנשאים קורבן כנגד כל אב.

הפר הובא – לזכר הפר שהביא אברהם למלאכים[21]. ובכך הראה שאנו יותר טובים מהם. וכך אנו בניו, נשארים בדרגה הגבוהה מן המלאכים, ביום הכיפורים.

האיל הובא – זכר לאילו של יצחק, שהוקרב תחתיו בעקידה[22]. וכך אנו מבקשים, שתישאר לנו זכות זו, שרירא וקיימת. ובכל ראש השנה, אנו תוקעים בשופר של איל. כדי להזכיר זכות זו.

והכבש הובא – כנגד הפרדת הכבשים שעשה יעקב בצאן לבן[23]. כשדבר זה הביא לו עושר גדול, והתברכו נכסיו יותר מדרך העולם.[24] וכך אנו צאן מרעיתו של הקב"ה, זוכים להתקבץ יחדיו בירושלים. שם אנו מתרבים, כ'צאן קדשים'[25]. כשנשוב להיות בה, כיעקב ששב מהגלות בחרן, לגור בארץ.

הדרך להגיע לכך, היא ע"י הכפרה על מכירת יוסף. ולכן הביאו הנשיאים, שעיר עיזים[26]. ובכך אנו מאחדים את מקל יהודה, יחד עם מקל אפרים[27]. כמו המקל ששימש את יעקב, לראות את צאן לבן.

ולבסוף הביאו הנשיאים – 'זבח שלמים בקר שנים', כנגד משה ואהרון. שהמחישו יותר מכל, כיצד ניתן להיות אחים החיים באחווה שלימה. וסרה כל קנאה, איש מאחיו[28]. כשלמים, המביאים שלום לעולם[29].

והשלמים עצמם אוחדו לקורבן אחד, על כל גווניהן וחלוקיהן.

ולכן הביאו הנשיאים – אלים, עתודים וכבשים. שהם ביטוי לכהנים, לויים וישראלים. כשכל חלק בעם זקוק למשנהו, על מנת להיות עם אחד. וכך הם הדברים, עם התורה שנתנה לנו. שהופיעה עלינו, בשלוש הופעות שונות. התורה עצמה, שנתנה לכולנו מפי הגבורה. הנביאים – שהיו כפליים מיוצאי מצרים, וזכו לקבל את דבר ה'. ולבסוף הכתובים – שנכתבו ברוח הקודש, עד לימי מרדכי ואסתר.

ובתוך התורה עצמה, גם כן ישם שלוש חילוקים של חמישיות. חמישה חומשי תורה, שכל ספר בא כנגד עניין אחר. בראשית – כנגד יצירת האדם. שמות – כנגד התעלות עם ישראל. ויקרא – כנגד התעלות שבט הלוי. במדבר – כנגד התעלות כל עם ישראל לחלקיו השונים. ודברים – כספר המכין אותנו לקראת כניסתנו לארץ.

העניין השני והשלישי, אלו הם חמש הדברות שבכל לוח. חמש הראשונות – כנגד המצוות שבין אדם למקום. וחמש השניות – כנגד המצוות שבין אדם לחבירו[30].

ובכך זכו כל נשיאי ישראל, שיקבע שמם ועניינם לדורות. כמי שהצליחו להטמיע כוחות, בכל בניהם אחריהם. שיוכלו כל עם ישראל, לפתח עצמם. ולגלות בכל דור, את מה שטמון בנו מימות עולם.


[1] 'מלאה קטרת', לא מצינו קטרת ליחיד ולא על מזבח החיצון אלא זו בלבד, והוראת שעה היתה – רש"י במדבר ז, יד

[2] 'ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח', כי לא קבל משה מידם עד שנא' לו מפי הגבורה – שם, י

[3] 'יקריבו את קרבנם לחנכת המזבח', (זבחים כא) ועדיין לא היה יודע משה האיך יקריבו, אם כסדר תולדותם אם כסדר המסעות. עד שנאמר לו מפי הקב"ה, יקריבו למסעות איש יומו – שם, יא

[4] אמם של נדב ואביהו היא, אלישבע בת עמינדב אחות נחשון  – שמות ו, כג

[5] חמש שמחות היתה אלישבע יתירה על בנות ישראל. יבמה מלך, אישה כהן גדול, בנה סגן, בן בנה משוח מלחמה, ואחיה נשיא שבט ואבילה על שני בניה – זבחים קב:

[6] 'ונקתה', ממים המאררים ולא עוד אלא ונזרעה זרע. אם היתה יולדת בצער תלד בריוח אם היתה יולדת שחורים יולדת לבנים (סוטה כז) – רש"י במדבר ה, כח

[7] במדבר ו, ח

[8] 'יביא אתו', יביא את עצמו. וזה אחד משלשה אתים שהיה רבי ישמעאל דורש כן כיוצא בו (ויקרא כב) והשיאו אותם עון אשמה את עצמם כיוצא בו (דברים לד) ויקבור אותו בגי הוא קבר את עצמו – רש"י במדבר ו, יג

[9] 'קערת כסף', מנין אותיותיו בגימ' תתק"ל, כנגד שנותיו של אדם הראשון – שם ז, יט

[10] ד"א נטל עפרו ממקום שנאמר בו (שמות כ) מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי הלואי תהא לו כפרה ויוכל לעמוד – רש"י בראשית ב, ז

[11] על שם שכשהעמיד תולדות לקיום העולם בן מאה ול' שנה היה שנא' (בראשית ה) ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו וגו – רש"י במדבר ז, יט

[12] 'שלשים ומאת שנה', עד כאן פירש מן האשה (ב"ר) – רש"י בראשית ה, ג

[13] 'מזרק אחד כסף', בגימ' תק"כ על שם נח שהעמיד תולדות בן ת"ק שנה, ועל שם עשרים שנה שנגזרה גזירת המבול קודם תולדותיו. כמו שפירשתי אצל (שם ה) והיו ימיו מאה ועשרים שנה – רש"י במדבר ז, יט

[14] 'כפורי', מזרקים ונקראו כפורי מל' קנוח כמו דכפר ידיה בגלימא דחבריה על שם שהמקבל דם במזרק הי' מקנח נצוצות הדם שנתזו על ידו בשפת המזרק – רש"י עזרא א, י

[15] 'שלשים שנה וארבע מאות שנה', בין הכל משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה, משהיה לו זרע לאברהם נתקיים כי גר יהיה זרעך. ושלשים שנה היו משנגזרה גזירת בין הבתרים, עד שנולד יצחק – רש"י שמות יב, מ

[16] ד"א במה אדע לא שאל לו אות אלא אמר לפניו הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה אמר לו הקב"ה בזכות הקרבנות – רש"י בראשית טו, ו

[17] 'שבעים שקל', כנגד שבעים אומות שיצאו מבניו – רש"י במדבר ז, יט

[18] 'כף אחת', כנגד התורה שנתנה מידו של הקב"ה – שם, כ

[19] שם

[20] 'מלאה קטרת', גימ' של קטרת תרי"ג מצות. ובלבד שתחליף קו"ף בדל"ת, על ידי א"ת ב"ש ג"ר ד"ק – שם

[21] שם, כא

[22] שם

[23] שם

[24] 'צאן רבות', פרות ורבות משאר צאן – רש"י בראשית ל, מג

[25] "כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי אני ה'" – יחזקאל לו, לח

[26] 'שעיר עזים', לכפר על מכירת יוסף שנאמר בו (שם לז) וישחטו שעיר עזים – רש"י במדבר ז, כב

[27] "הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חברו [חבריו] ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי" – יחזקאל לז, יט

[28] ' וראך ושמח בלבו', לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה – רש"י שמות ד, יד

[29] 'שלמים', שמטילים שלום בעולם ד"א שלמים שיש בהם שלום למזבח ולכהנים ולבעלים – רש"י ויקרא ג, א

[30] 'אלים עתודים כבשים', ג' מינים כנגד כהנים ולוים וישראלים, וכנגד תורה נביאים וכתובים. שלש חמשיות כנגד חמשה חומשין, וחמש הדברות הכתובין על לוח אחד, וחמש הכתובין על השני. ע"כ מיסודו של ר' משה הדרשן – רש"י במדבר ז, כג

נגישות