כתינוק הבורח – לפרשת בהעלותך תשפ”א

כתינוק הבורח – לפרשת בהעלותך תשפ”א
הרב איתמר הרשקו

כתינוק הבורח

 המסע הראשון של ישראל לארץ, החל בכ’ באייר. וכבר באותו היום[1], בו נעלה הענן מעל המשכן. הצליחו שבט הלוי, לפרק את המשכן ולהסיעו. למרות שלא ניסו לעשות כן, מעולם.

כשמשה הקים לראשונה את המשכן, הוא התקשה בדבר עד שהקב”ה סייעו[2]. והנה כבר בחלוף שנה אחת. מצליחים עם ישראל לפרק את המשכן, בתוך פחות מיום אחד. ועל כך דרשו חז”ל – שעם ישראל היה, ‘כתינוק הבורח מבית הספר’[3].

במסע הזה, היו אמורים עם ישראל להיכנס כבר לארץ[4]. ולכן הם הצליחו, לפרק את המשכן בזריזות. כשהאיש שהדריך אותם, ונתן לכל אחד את תפקידו – היה איתמר בן אהרון[5]. כך שכל אחד ידע את תפקידו, בפירוק המשכן והסעתו.

באותו הזמן בדיוק, ביקש משה מיתרו חותנו. שימשיך ללכת עם ישראל, את המסע לארץ. וזאת משום שהוא משמש לנו, כעניים מדריכות[6]. ודווקא משום כך, יתרו ממאן ללכת. שכן יתרו ראה אף יותר ממשה[7], שעם ישראל לא מוכן עדיין לכניסה לארץ. בכך שהוא ברח מהר סיני, כתינוק הבורח מבית הספר.

ולכן גם נאלץ משה, לבקש מה’ – שהענן יעמוד במקומו. למרות שהוא נשלח לשם, לתור להם מנוחה[8]. והדבר גרם לכך, שהעם חיפש תואנה כל שהיא כנגד ה’[9].

דבר זה היה המשך לחטא העגל, בו לעם לא היה אורך רוח להמתין מעט. למרות שרצון ה’ היה, להכניסם מיד לארץ[10]. וכאן החל הפירעון, מזקני המחנה[11]. כשהם הראו, שטרם הבשילה העת להיכנס לארץ.

המנהיגים שנכנסו תחתיהם, היו השוטרים שהוכו במצרים[12]. כשהם ספגו את המכות, ובכך ניסו להציל את אחיהם מישראל. ולכן הם המנהיגים של העם, לכל שלושים ושמונה שנות הנדודים. עד בואם, אל קצה ארץ נושבת.

וכדי לתת הבדלה, בין ההנהגה שהייתה עד כה. ולבין הנהגת דור המדבר, בכל המסעות. הופכת התורה את האות נ’, פעמיים[13]. כדי שנבין ונדע, למה לא נכנסו עדיין לארץ במסע זה.

אך גם משה מתבשר כעת, שאין הוא נכנס לארץ[14]. שכן כל גדולתו, לא ניתנה לו אלא בשביל ישראל[15]. וכאשר ביקש משה מהענן שיעמוד, היה זה נחשב כפורענות לישראל[16]. שכן הם סרו מהר מדי, מהר ה’.

וכיוון שירדו ישראל מדרגתם, ירד משה עמם. אך כיוון שטרם מולאה סאתם, לא נאמר זאת למשה במפורש. אלא רק לאחר חטא המרגלים[17].

ורק לאחר שנבנה דור חדש, במשך כארבעים שנה. זוכה עם ישראל להיכנס לארץ. ולא זו בלבד, אלא שהעם דורש שיהיה לו חלק בתורה. ואין הוא עוד, כתינוק הבורח מבית הספר. כי אם, דבקים וחפצים במקום[18].  


[1] ביום ההוא נסעו – רש”י במדבר י, כח

[2] ‘ויביאו את המשכן וגו”, שלא היו יכולין להקימו. ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן הניח לו הקדוש ברוך הוא הקמתו. שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזקפן ומשה העמידו אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא איך אפשר הקמתו על ידי אדם, אמר לו עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו וזהו שנאמר הוקם המשכן הוקם מאליו מדרש רבי תנחומא – רש”י שמות לט, לג

[3] אבל ענין המדרש הזה מצאו אותו באגדה שנסעו מהר סיני בשמחה כתינוק הבורח מבית הספר. אמרו שמא ירבה ויתן לנו מצות. וזהו “ויסעו מהר ה'”, שהיה מחשבתם להסיע עצמן משם מפני שהוא הר ה’ – רמב”ן במדבר י, לה

[4] ‘נסעים אנחנו אל המקום’, (ספרי) מיד עד ג’ ימים אנו נכנסין לארץ. שבמסע זה הראשון נסעו ע”מ להכנס לארץ ישראל אלא שחטאו במתאוננים – רש”י במדבר י, כט

[5] ‘ביד איתמר’, הוא היה פקיד עליהם למסור לכל בית אב עבודה שעליו – רש”י שמות לח, כא

[6] ד”א לשון עתיד כל דבר ודבר שיתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו – רש”י במדבר י, לא

[7] ומפני מה שתף משה עצמו עמהם, שעדיין לא נגזרה גזרה עליו וכסבור שהוא נכנס – שם, כט

[8] לפי שהיה מקדים לפניהם מהלך שלשת ימים היה משה אומר עמוד והמתן לנו ואל תתרחק יותר (תנחומא בויקהל) – שם, לה

[9] אין מתאוננים אלא לשון עלילה מבקשים עלילה האיך לפרוש מאחרי המקום וכן הוא אומר בשמשון (שופטים יד) כי תואנה הוא מבקש – שם, יא, א

[10] ‘ויחר אפו’, אני הייתי מתכוין לטובתכם שתכנסו לארץ מיד – שם

[11] והזקנים הראשונים היכן היו והלא אף במצרים ישבו עמהם שנאמר (שמות ג) לך ואספת את זקני ישראל אלא באש תבערה מתו וראוים היו מסיני לכך דכתיב (שמות כד) ויחזו את האלהים שנהגו קלות ראש כנושך פתו ומדבר בפני המלך וזהו (שם) ויאכלו וישתו ולא רצה הקב”ה ליתן אבלות במתן תורה ופרע להם כאן – שם, טז

[12] אותם שאתה מכיר שנתמנו עליהם שוטרים במצרים בעבודת פרך. והיו מרחמים עליהם ומוכים על ידם שנאמר (שמות ה) ויכו שוטרי בני ישראל. עתה יתמנו בגדולתם כדרך שנצטערו בצרתן – שם

[13] ‘ויהי בנסע הארן’, עשה לו סמניות מלפניו ומלאחריו לומר שאין זה מקומו ולמה נכתב כאן כדי להפסיק בין פורעניות לפורעניות וכו’ כדאיתא בכל כתבי הקדש (שבת קטז)  – שם י, לה

[14] לפי שהיו מתנבאים משה מת ויהושוע מכניס את ישראל לארץ – שם יא, כח

[15] (ברכות לב) רד מגדולתך לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם – רש”י שמות לב, ז

[16] ולא פירש לנו הרב מה הפורענות הזו שהוצרך להפסיק בה, כי לא נזכר כאן בכתוב פורענות קודם “ויהי בנסוע הארון”. ולשון הגמרא שם “פורענות שנייה ויהי העם כמתאוננים (להלן יא א) פורענות ראשונה דכתיב ויסעו מהר ה’ (פסוק לג) ואמר רבי חנינא מלמד שסרו מאחרי ה'” – רמב”ן במדבר י, לה

[17] ‘ארבעים שנה’, …ושנה ראשונה היתה בכלל ואע”פ שקדמה לשלוח המרגלים לפי שמשעשו את העגל עלתה גזירה זו במחשבה אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם. וזהו שנאמר (שמות לב) ‘וביום פקדי’ במרגלים, ‘ופקדתי עליהם חטאתם’. ואף כאן נא’ ‘תשאו את עונותיכם’ ולא עונכם, שתי עונות של עגל ושל תלונה – רש”י במדבר יד, לג

[18] ‘עד היום הזה’,  שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי כמ”ש בפ’ וילך ויתנה אל הכהנים בני לוי, באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו, משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה וניתנה לנו ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לנו יום מחר לא לכם ניתנה לנו ניתנה. ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם ‘היום הזה נהיית לעם’ וגו’, היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום – רש”י דברים כט, ג

נגישות