ובדבר הזה – פרשת דברים

ובדבר הזה – פרשת דברים
הרב איתמר הרשקו

ובדבר הזה

לקראת תום שנת הארבעים ליציאת ישראל מארץ מצרים, נושא משה נאום תוכחה ארוך של שלושים וששה ימים החל מראש חודש שבט ועד לו' באדר.

הדרך בה משה מוכיח את ישראל היא ע"י הצנעת הביקורת ורמיזתה, כך שיוכלו ישראל לקבל זאת ולהיטיב דרכם לקראת כניסתם לארץ.

על כן, כבר בתחילה מבקש משה להזכיר לישראל את חטא העגל[1], התלונות על המן[2], מחלוקת קורח וכל עדתו[3], התלונות על ים סוף[4], החטא בעל פעור[5] והתלונה שליוותה כמעט כל מכה שבאה על העם- למה הוצאתנו ממצרים למות במדבר[6].

כל אלו באו משורש אחד, והם אלו שגרמו לכך שלא נכנסנו לארץ מיד עם יציאת מצרים למרות המרחק של י"א הימים מחרב עד קדש ברנע, וגרם החטא שהסתובבנו במדבר ארבעים שנה[7].

בלב התוכחה שהשמיע משה באזני ישראל, נמצאת הסיבה העיקרית וישנו השורש שהביא את ישראל לידי כך שהם נזקקו לצירוף אחר צירוף, לא רק של ארבע מאות שנות גרות כי אם גם ארבעים שנות נדודים- "ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלוקיכם[8]". עם ישראל לא מאמין עד הסוף בהבטחה שנתן הקב"ה לאברהם ואותה הוא ביקש לממש בימיהם- להשיבם לארץ אבותיהם[9].

על נבואתו של משה דורשים חז"ל שהיא גדולה משאר הנביאים, ואת משום שכולם התנבאו בלשון של 'כה'[10] כשאף משה אומר בפרשתנו 'איכה', אך נבואת משה באה בלשון בהירה יותר כשהוא התנבא גם בלשון 'זה'.

ההפרש בין נבואה הבאה בחלום וצריכה פירוש ועל כן היא רק כדוגמת העיקר, מול נבואה הבאה באספקלריה המאירה עליה ניתן להצביע באצבע- היא הסיבה שנבואת משה לא ניתנת להפרכה ע"י אף נביא בכל הדורות כולם, ונבואתו שרירה וקיימת לעולמים.

גם בריאת העולם נעשתה בתחילה ע"י עשרה מאמרות הנאמרים באוויר ואותם ישמע השומע, אך השמים והארץ התחזקו ועמדו במקומם רק כאשר נמסרו עשרת הדברות לישראל שנתנו להם בנבואה ברורה בפה אל פה, וכדבר איש אל אחיו.

הנה כי כן, כאשר משה מבקש להראות ולהוכיח לישראל כמה עליהם להתחזק בידיעת ה' הוא אומר להם דרך רמז- ובדבר הזה. כלומר, כאן ישנו דיבור ולא אמירה, ועל כן הדברים מפורשים ומבוארים. ובנוסף הדברים נראים- הזה, כמראה הלבנה שהראה הקב"ה למשה באצבעו וכמראה המנורה.

למרות זאת ואף שהקב"ה גילה חיבתו אילנו לעין כל, לא הסכלנו לראות זאת ואף התלוננו ותפלנו דברים שאינם, על הקב"ה ועל משיחו.

בכל עת התלוננו ישראל למה הוציאו אותם ממצרים למות במדבר ולא ראו את הטוב שניתן להם בעצם היציאה עצמה יחד עם השמירה עליהם.

חוסר הראיה הזו הביא את ישראל להתלונן בפני משה כבר לאחר ששה ימים מיציאתם, כשעל ים סוף הם שאלו מדוע הוצאו ממצרים ולא הניחו להם למות שם. ואף לאחר שחצו הים, שבו והתלוננו על כך.

לאחר מכן, ואף לאחר שניתן להם המן עם ישראל התלונן על הלחם הקלוקל בעיניהם, למרות שניתן להם בעין יפה ובלא טורח.

כשהגיעו ועמדו ישראל בהר סיני, כבר לאחר ארבעים יום הם שכחו את משה וכל מה שעשה עמהם ובקשו לעשות עגל שיחליף להם את משה האיש, ולא המתינו אף שש שעות כדי לראות בעיניהם את טעותם.

חוסר היכולת לראות את מה שעושה עמם הקב"ה, הביא את ישראל לדרוש ממשה לשלוח אנשים לתור את הארץ ולבסוף למאוס בארץ חמדה יחד עם התלונה מדוע הוצאו ממצרים ולא באו לארץ זבת חלב ודבש.

לאחריהם גם קורח נקט באותה השיטה כשהדגיש את החסר בחלוקת המינויים בעם, ולא ראה את מה שיש לו כמי שנושא את הארון.

ולבסוף, כשישבו ישראל בשיטים הם לא שמו ליבם בכל הטוב שהושפע עליהם ובחרו לזנות אל בנות מואב ולהיצמד בבעל פעור.

אך לו חכמו ישכילו זאת, היו רואים ישראל כיצד דיבר עמם ה' בכל שנות הנדודים וכיצד היה עימם תמיד ולא עזבם אף לרגע קט.

וכך למרות כל הטובה שבאה להם בהר[11] ובמדבר הזה, לא דיבר עמם משה עד אשר הפיל את שני מלכי האמורי לפניהם, ובזה לא יהיה להם אף לא פתח קטן של טרוניה כלפי משה[12].

וזו היא תוקף ולב התוכחה המונעת מישראל מלהביט אל הטוב ולא לחפש את החסר. כשישראל בוחרים לא לשמוע ואף לא לראות את הברור והמובן מאיליו, אזי גם הנבואה הברורה ביותר שבאה עליהם כדבר איש אל אחיו הופכת מידיעה בהירה לאמונה ערטילאית- אינכם מאמינים בה' אלוקיכם[13].

התיקון השלם בא כאשר ישראל שומעים מהנביאים נבואות רק כחידות המתבארים במילה 'איכה', וקבלתם דווקא בצורה הזו באה להשלים את החסר. שכן כנגד 'איכה ישבה בדד' ישנה 'העיר רבתי העם[14]', וכשנדע להתבונן בטוב שיש לנו שוב לא נברח ולא נבקש פחים יוקשים ליפול בהם אלא נאחז בארץ ונפתחה כיד ה' הטובה עלינו, וכבר נזכה שהארץ הנשמה תעבד ועוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, וירבה האדם כצאן קדשים, במועדיה.


[1] ודי זהב- הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם- רש"י דברים א, א

[2] בין פארן ובין תופל-… הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן- שם

[3] וחצרות- במחלוקתו של קורח- שם

[4] מול סוף- על מה שהמרו בים סוף- שם

[5] בערבה- בשביל הערבה, שחטאו בבעל פעור בשיטים בערבות מואב- שם

[6] במדבר-… בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו מי יתן מותנו- שם

[7] וכל כך היתה השכינה מתלבטת (ממהרת- עש"ח) בשבילכם, למהר ביאתכם לארץ, ובשביל שקלקלתם, הסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה- רש"י שם, ב 

[8] דברים א, לב

[9] ובדבר הזה- שהוא מבטיחכם להביאכם אל הארץ, אינכם מאמינים בו- רש"י שם, לב

[10] כל הנביאים נתנבאו בכה דכתיב כה אמר ה', ומשה רבינו נתנבא בזה דכתיב זה הדבר אשר ציווה ה'- פסיקתא במדבר קלז, ב

[11] הרבה גדולה לכם ושכר על ישיבתכם בהר הזה, עשיתם משכן, עשיתם מנורה וכלים, קבלתם תורה, מניתם לכם סנהדרין, שרי אלפים ושרי מאות- רש"י דברים א, ו

[12] אחרי הכותו- אמר משה, אם אני מוכיחם קודם שיכנסו לקצה הארץ, יאמרו מה לזה עלינו, מה היטיב לנו, אינו בא אלא לקנטר ולמצוא עילה, שאין בו כח להכניסנו לארץ. לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם, והורישם את ארצם, ואחר כך הוכיחן- רש"י דברים א, ג

[13]בתחילה חשב לברוא את העולם במידת הדין ולכן פרק א' בבראשית מדבר רק בשם 'אלוקים', אך כשראה שאין העולם יכול לעמוד בכך, שיתף את מידת הרחמים ולכן פרק ב' בבראשית נכתב בשם 'ה' אלוקים'- (ע"פ רש"י בראשית ב), ומכיוון שבמדבר נגלה עליהם הקב"ה בשני שמותיו, לא ראו ישראל את כל תוקפו וגבורתו ובאו לכלל טעות, כאילו ישנם שתי רשויות חלילה

[14] איכה א, א

נגישות