ערים בצרת בשמים – פרשת עקב תש”פ

ערים בצרת בשמים – פרשת עקב תש”פ
הרב איתמר הרשקו

ערים בצרת בשמים

במהלך הדברים שנושא משה באזני העם ערב הכניסה לארץ, הוא מדבר עמם על המקום אליו הם הולכים ועל העמים הנמצאים שם כיום.

למרות שמדובר בבני הענק, משה מוסיף על התיאור שלהם דבר הנשמע רחוק מן המציאות- ערים גדלת ובצרת בשמים[1]. אך רש”י לא כותב על כך דבר, והוא רק מדגיש שלמרות גדולת ועוצמת עם ישראל, בני הענק עצומים מהם[2].

אין זו הפעם הראשונה בה משה מדבר בלשון הזו.

בפרשת דברים משה מוכיח את עם ישראל על כך שהם שמעו לדברי המרגלים אודות מצב הערים שם- ערים גדלת ובצורת בשמים[3], ושם מבאר רש”י שדיברה התורה בלשון הבאי[4].

זאת למרות שמשה לכאורה רק מצטט את דברי המרגלים ואילו בפרשתנו משה מדבר בעצמו על מצב הערים ועוצמתם. אך כשמתבוננים בדברים רואים מדוע דווקא שם דיבר הכתוב בלשון הבאי.

הן אם היו שבים המרגלים ומדווחים לעם שהם ראו ערים גבוהות עד השמים, איש לא היה מקשיב להם לדברים בטלים שכאלו. על כן רש”י מדגיש שמשה בא להראות לעם עד כמה הם נפלו ברשתם של המרגלים והיו מוכנים לקבל דברי הבאי ובלבד שלא להיכנס באותה העת לארץ.

בפרשתנו משה מבקש להדגיש לעם את עוצמת העמים שיצטרכו ישראל להתמודד עימם ולכן הוא מתאר זאת כערים במגיעות עד השמים.

כאשר המרגלים חזרו ודיווחו לעם על מצב הערים שבאו בהם, היה כלב יחד עמם בפיו אך לא בלבו. ולכן אחרי שהמרגלים טענו שהערים בצורות וגרמו בכך לעם למורא, הוא מדווח להם שאין לפחד מהעם הנמצא בערים הללו כלל, שאפילו אם יאמר לנו משה לקחת סולמות ולעלות לשמים- נצליח בכך[5].  

על פי זה מובן מדוע רש”י ייחס דברי הבאי דווקא לדברים שאמרו המרגלים ולא לדברי משה לעם בפרשתנו.

כחלק מהתוכחה שמוכיח משה את העם, הוא אומר להם שהם העדיפו להיתפש על דברי הבאי של המרגלים ולא להטות אזנם לדברי כלב. לו היו שומעים מלכתחילה לדברי כלב אזי גם אם הערים היו נראות כמגיעות עד השמים, היינו עולים בסולם ומכריעים אותם.

וכיום ערב כניסתם לאותם ערים בצורות, משה מדגיש את עוצמת הערים והגעתם עד השמים כדי לתת כוח לעם להאמין בה’.

ולכן מיד אח”כ משה אומר לעם שכניסתם לארץ היא מכוח זכות האבות ולא מצדקתם של הבנים, והורשת הארץ באה מהרשעת העמים הגרים בה.

הדרך בה משה מתאר לעם את מצבם היא בהזכרת חטא העגל.

כבר עם יציאת ישראל מארץ מצרים משה יודע שהעם נחפז וממהר להסיק מסקנות הגורמות לו ליפול בעצות לא נכונות.

לו עם ישראל היה ממתין עוד שש שעות ביום הארבעים לעליית משה למרום, היה נמנע ממנו חטא העגל. לו היו שומעים העם לדברי כלב ולא ממהרים לקבל את דברי המרגלים לא היו נזקקים לארבעים שנות נדודים.

אך כיוון שהם סרו מהר מן הדרך גרם הדבר שלבסוף אף משה ואהרון לא נכנסו לארץ ורק הבנים זוכים לשוב לרשת את ארץ האבות.

מכיוון שכך אומר משה לעם שאין מבקש מהם הקב”ה אלא יראת שמים, ואכן אין זה אלא דבר זוטר[6] אף לעם ישראל כולו. שכן לו היו ישראל ממתינים ולא מקשים את עורפם, לא היו נופלים בעגל ובמרגלים. שכן היה עליהם להתבונן בטענות שהשמיעו המרגלים באזניהם ובוודאי הם היו רואים עד כמה אלו דברי הבאי באמת.

שכן הקב”ה כבר הראה להם כיצד משפחה של שבעים נפש פרצה והייתה לעם רב, ובוודאי שיש בכוחו לתת את הארץ שוב בידם של בני האבות.

על-כן לא בשמים היא לאמר[7], אלא בפינו ובלבבנו לעשות זאת.

ותחת מה שהייתה ירושלים עיר בצורה מוקפת חומה בימים הראשונים, אנו מנוחמים בימים אלו בעיר פרזות היושבת לבטח בארץ.


[1] שמע ישראל אתה עבר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדלים ועצמים ממך ערים גדלת ובצרת בשמים- דברים ט, א

[2] “גדולים ועצומים ממך” – אתה עצום והם עצומים ממך- רש”י שם

[3] אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים וגם בני ענקים ראינו שם- שם א, כח

[4] “ערים גדולות ובצורות בשמים” – דברו הכתובים לשון הבאי- רש”י שם

[5] “עלה נעלה”- אפילו בשמים, והוא אומר עשו סולמות ועלו שם, נצליח בכל דבריו- רש”י במדבר יג, ל

[6] אטו יראה מילתא זוטרתא היא? אין, לגבי משה יראה מילתא זוטרתא היא- מגילה כה.

[7] שאילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללמדה- רש”י דברים ל, יב

נגישות