שאלה:
אמא שלי הביאה לבן שלי (הנכד שלה) שלש חבילות של במבה אדומה וחבילת וופלים, ואמרה לי זה בשביל הנכד, וכל פעם שתתן לו חבילה תגיד לו שזה מתנה מסבתא, שיזכור שהיא אוהבת אותו. האם מותר לי לאכול מזה?
תשובה:
מבואר במשנה (ב"מ י"ב.) שמציאת בן קטן שייכת לאביו.
ונחלקו בגמרא שמואל ורבי יוחנן. שמואל אומר שהטעם שמציאת קטן שייכת לאביו הוא משום שאין לקטן יד לזכות לעצמו. ורבי יוחנן אומר שהטעם שמציאת קטן שייכת לאביו כיון שסמוך על שלחן אביו תקנו שמציאתו לאביו משום איבה.
כל זה במציאה, שמציאת קטן לאביו. ונחלקו הראשונים האם יש לקטן יד לזכות במתנה. דהיינו שנחלקו האם רבי יוחנן חולק גם על היסוד של שמואל שאין לקטן יד.
הנימוקי יוסף (ו. מדפי הרי"ף) כתב בשם הר"ן, שכמו שמציאה שייכת לאב, הוא הדין אם נתנו מתנה לבן זה שייך לאב, כיון שקטן אין לו יד לזכות.
ואילו הריטב"א (מיוחסים י"ב:) כתב "מסתבר דאפילו מתנה שניתן לבנו קטן, אף על פי שהוא סמוך על שולחנו (=של אביו) אינו שלו (=של האב), דלא אמרינן אלא מציאתו שלו אבל לא מתנתו".
הרמ"א (חו"מ ער, ב) פסק כמו הנימוקי יוסף, שאם נתנו מתנה לקטן הסמוך על שלחן אביו הרי היא של אביו. וכן פסק ערוך השלחן.
אמנם הגר"א (ע"ר אות ו) תמה על הרמ"א מדוע המתנה שייכת לאב, הרי דעת אחרת מקנה אותו, וכשדעת אחרת מקנה אותו שייך לקטן, כמו שמבואר בשו"ע חו"מ סימן רמ"ג.
לפי הסבר הסמ"ע מתורצת קושיית הגר"א. הסמ"ע מבאר שהסיבה שהמתנה שייכת לאב, היא מפני שיש אומדן דעת שכוונת הנותן הייתה לתת לאב ולא לקטן, כיון שהקטן לא יכול לשמור על חפציו.
הרי שבשאלה שנשאלה יש מחלוקת גדולה:
לפי הסמ"ע צריך להחמיר, משום שהסבתא נתנה את המתנה לילד על מנת שלא יהיה לאב זכות במתנה אלא היא תהיה רק של הבן, ובמקרה כזה הסמ"ע יסכים שהמתנה שייכת לבן, כיון שדעת הנותן הייתה שהמתנה תהיה רק לבן ולא לאב. וכן הביא בכנסת הגדולה בשם המהר"א גאליקו שבמקרה כזה הקטן קונה, וכן לפי הגר"א צריך להחמיר.
ואילו לפי הנימוקי יוסף, שהטעם שהמתנה שייכת לאב, הוא בגלל שאין לקטן יד, בכל מקרה הקטן לא זוכה והמתנה שייכת לאב. וכן האריך להוכיח במחנה אפרים (זכיה ומתנה פרק ב), וכן משמע מפשט דברי הרמ"א. וכך ברמב"ם משמע כך, שבהלכות עירובין (פ"א הלכה כ) פסק כשמואל שאין לקטן יד, אע"פ שבהלכות מציאה פסק כרבי יוחנן, משמע שסובר שגם רבי יוחנן מודה שאין לקטן יד. והאחרונים האריכו הרבה בביאור דברי הרמב"ם.
ואם כן למעשה המקל יש לו על מי לסמוך שכך כנראה סוברים הרבה פוסקים , אבל נראה שאם אפשר ראוי להחמיר. (וע"ע בשו"ת מגן שאול (סי' קכ"ג) האריך להוכיח שדעת הרבה ראשונים שקטן יש לו זכיה מהתורה, וכן הכריע להלכה. ועיין עוד בש"ך (רמ"ג ס"ק ו)). ובפרט ראוי להחמיר אם יש אומדן דעת שאם נשאל את הסבתא היא תאמר שאין רצונה שהבן יאכל.
