איש הישר בעיניו
בתחילת הפרשה משה מזהיר את עם ישראל שלא לעשות הישר בעיניהם כי אם ללכת כפי מצוות התורה, כשהכוונה היא להקרבת הקורבנות במשכן או המקדש ולא בבמות היחיד.
הישרות שייכת דווקא בענייני העבודה- קורבנות, משום שבכך זוכה האדם להתקרב לאלוקיו וללכת בדרך ישרה בעיניו של המקום. וכדי שלא נטעה שישנה יותר מדרך אחת ישרה לעבודת ה' כמו שהיה בימי הבמות, התורה מדגישה "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה". אך בהגיענו לאותה מנוחה ונחלה, עלינו להפנות ליבנו אליו ית' אך ורק דרך הבית אשר בחר ה'.
הדרך לשמוע את דברי ה' הישרים עוברת רק ע"י השמיעה לסנהדרין היושבים בהר ציון- משם יוצאת תורה לישראל, ולכן אומר משה לישראל "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר בחר ה'. ושמרת לעשות ככל אשר יורוך[1]… לא תסור מכל אשר יורוך ימין ושמאל" אפי יאמר על ימין שהוא שמאל[2], משום שהסנהדרין הם ישרי הדרך המדריכים אותנו.
גם ענייני ההקרבה בבמה הפכו מימין לשמאל, שבתחילה אהב הקב"ה את הבמות בימי האבות אך כיום שיש משכן ומקדש הם הפכו להיות "אשר שנא ה' אלוקיך" ואין להם עוד מקום של היתר כלל.
על כן אין לעשות איש הישר בעניו, אלא ללכת בהדרכה של תורה- בישרות. וכשאין מלך בישראל, שהם תלמידי החכמים המדריכים נכונה את העם- אזי איש הישר בעניו יעשה, עם כל דמיונותיו מה נחשב נכון וישר ומה לא.
בכל ימי הבית הראשון הבמות לא סרו מישראל, כיוון שכל אחד חשב שדרכו היא הישרה וגם אם הקריב במקדש הוא הוסיף עוד משלו כהנה וכהנה, כי ראה את דרכו כדרך ישרה. על דבר זה באה התורה להזהיר "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום"- אע"פ שהיום הבמות מותרות, כשתגיעו לשילה ולירושלים הם יאסרו משום שכשמגיעים למנוחה ולנחלה אין עוד את העניין של 'איש לאהליך ישראל' וכל אחד יחליט לעצמו מהי דרך הישר. החל מאז ישנה מצווה של "וקמת ועלית אל המקום[3]" שם צריך להתיישר ע"י מקומו של הקב"ה שהוא במקדש דווקא, ובהנהגה הישרה היוצאת משם יש לנהוג וללכת.
על דבר זה אבדה הארץ- שלא בירכו בתורה תחילה, וזאת משום שהעם לא התברכו בנושאי התורה תחילה לשאול לעצתם, אלא התברכו בלבבם ללכת בשרירות ליבם וכמ"ש "כי בשרירות לבי אלך". העם לא ביקש לדעת מהי דעת תורה הישרה, אלא על פי מה שהיה נראה להם כישר- כך הם נהגו.
הכול מתחיל מכך שאמנם האלוקים עשה את האדם ישר[4], ובוודאי מוכן לחיות על פי אמיתה של תורה, אלא שאז מגיע השלב 'המה בקשו חשבונות רבים'- והאדם ממש מבקש למצוא חשבונות איך לעבוד את ה' בדרך מיוחדת ולא מסתפק בדרך הישר. שכן הוא מחפש את הרגשת עצמו בעבודת ה', ורק אם תהיה לו חוויה רוחנית גדולה אז יוכל לעבוד את ה' בשלמות.
על כך אומר ומגלה לנו החכם באדם- גם אם בסופו של דבר האדם יעמוד על טעותו ויגיע לדרך הישר, עליו תמיד לזכור שהוא נעשה כאדם ישר ומה שהוא סוטה מדרכו אין זה אלא בגלל החשבונות הרבים שמרבה לחשוב איך מרגישים את ה' וכדומה, במקום ללכת על פי דרכה של תורה ולהזיז את הרגשותיו המרובות הצידה[5].
אך כך היא דרכו של ה' לבנות את עולמו בשלימות. דווקא ע"י אותם חשבונות רבים מגיעים ישראל וכן האדם הפרטי לישרותם ושלמותם, כשהם מתגברים על משעבדיהם מהאומות ועל יצרם. שביסודו של עם ישראל לא שייך שום חטא כלל, ובוודאי לאחר שיוסרו אותם שיעבודים ומעכבים יתגלה לעין כל שלמותם ושירותם של כל אחד מישראל.
את הברכה הזו קיבל יעקב אבינו ישירות מפי הקב"ה[6] "ויאמר לו אלוקים שמך יעקב, לא יקרא שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. ויקרא את שמו ישראל[7].
המיוחד בלשון 'ישראל' הוא בכך שזה מורכב מ'ישר' ו'א-ל'. זוהי אותה ישרות של האלוקים שבה עשה את אדם. ואחרי שנלחם יעקב וגבר על שרו של עשיו, ניתן לומר עליו ישראל שכעת הוא האדם הישר, שנראית ישרותו היסודית לעין כל.
לא יאמר שמך יעקב- כמי שמעוקב ע"י אחרים המונעים ממנו להתיישר, כי אם ישראל- שהנך ישר עם א-ל.
וכך בכל דור עלינו לזכור לשמור ולעשות את הישר בעיני ה' לעזוב את החשבונות ולהיות תמים עמו.
[1] דברים יז, י
[2] שם יא ברש"י
[3] שם, ח
[4] כל אדם לומד תורה במעי אימו
[5] יסוד אותם חשבונות רבים, ומה שגורם אותם הינו מה שכתוב "בחטא יחמתני אמי". שכבר בשעת יצרתו של האדם, ישנו נדנוד חטא קטן שאפילו חסיד שבחסידים, אי אפשר לו שלא יתכוון גם להנאתו. ואותו פתח קטן הוא הגורם לכל אותם חשבונות להופיע כבר מראשיתו של האדם (שיחת הגרי"ם חרל"פ לפרשה).
[6] אחר שנלחם עם שרו של עשיו בקש ברכה, וענהו "ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית לב, כח). ופי' שם רש"י שלא שקרא שם שמו ישראל, אלא אמר לו כשתבוא לארץ ויגלה עליך ה'- שם יקרא שמך ישראל
[7] בראשית לה, ו