מי האיש – פרשת שופטים תשפ”א

מי האיש – פרשת שופטים תשפ”א
הרב איתמר הרשקו

מי האיש

במהלך יציאת עם ישראל לקרב. עומד הכהן משוח המלחמה, ומכריז על שלושה סוגי אנשים. שכולם חוזרים מהמערכה, לביתם. ולא יוצאים עם שאר העם למלחמה.

הסוג הראשון – הינו מי שבנה בית, אך טרם חנכו.

הסוג השני – מי שנטע כרם, אך טרם חיללו בארבע שנות גידול.

והסוג השלישי – מי שאירס אישה, אך טרם כנסה לביתו.

יחד איתם חוזרים, גם כל אלו היראים מהמלחמה. או שיראים מהעבירות שבידם[1].

אך למרות חזרתם מהמערכה, הם כן יוצאים אליה מלכתחילה. ורק כאשר מגיעים לקצה הארץ, הם משוחררים[2]. לעסוק במלאכת תיקון הדרכים. וסיפוק כל הנצרך, לאנשים עורכי המלחמה.

התורה נתנה להם, את העניין הזה. כדי לשמור על רוח הלחימה, הנצרכת להיות במערכה. שישנם שלושה דברים עיקריים, המתרחשים במלחמת הרשות[3].

בזמן המצור, כורתים את עצי הסרק שמסביב לעיר. אך לא ניתן לעשות כן, עם עצי המאכל[4]. ואם יצא האדם שנטע כרם ולא חיללו, ויבוא למצור. יתחמץ לבבו עליו, בזכרו את הכרם המחכה לו בבית. והוא עלול לפגוע, ברוח הלחימה.

לאחר שפורצים לעיר, בתים רבים נהרסים ונשרפים בה[5]. ואם נבקש ממי שבנה, בית חדש וטרם חנכו. לשרוף את בתי האויב. הוא עלול להימנע מכך. בהעלותו על ליבו, את הבית שלו שטרם נחנך.

ולבסוף צריכים עורכי המלחמה, להרוג כל זכר בעיר. ולהשאיר רק את הנשים, אותן הם ייקחו עמם. ואם נאמר למי שארס אשה זה מכבר, אך טרם כנסה. שיעשה כן, עם נשות העיר. הוא עלול להימנע מכך, בהעלותו את זכר אשתו המחכה לו[6].

ולכן שלושת סוגי האנשים האלו. נחשבים בדיוק כמו היראים. הן אלו המפחדים, מקשרי המלחמה. העלולים להטיל מורך, בלב אנשי המלחמה האחרים. והן אלו היראים, מהעבירות שבידם. שלא תעמוד להם זכותם, לנצח במלחמה. ועצם נפילתם, תביא למפלת שאר העם.

וכשם ששבים היראים, כך שבים גם אלו העלולים להפריע במלחמה. אך למרות זאת, הם מסייעים מבחוץ, לאנשי המלחמה. בכך שהם מתקנים את הדרכים, ומספקים מים ומזון לאחיהם.

רק בדרך זו, כולם בכלל אנשים המה. ואף מי שלא נלחם, נשאר כ’איש[7]‘. וכבר העיד עלינו שלמה המלך. כולך יפה רעיתי ומום הן בך, אלו אנשי המלחמה[8].


[1] הירא ורך הלבב רבי עקיבא אומר כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה רבי יוסי הגלילי או’ הירא מעבירות שבידו ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם שלא יבינו שהם בעלי עבירה והרואהו חוזר או’ שמא בנה בית או נטע כרם או ארס אשה – רש”י דברים כ, ח

[2] כקרבכם אל המלחמה סמוך לצאתכם מן הספר מגבול ארצכם… ולא יעבור עליו דבר הצבא לכל דבר שהוא צורך הצבא, לא לספק מים ומזון ולא לתקן דרכים. אבל החוזרים מעורכי המלחמה על פי כהן, כגון בנה בית ולא חנכו או ארס אשה ולא לקחה, מספיקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים (ספרי, סוטה מג). יהיה לביתו אף בשביל ביתו. אם בנה בית וחנכו, ואם נטע כרם וחללו, אינו זז מביתו בשביל צורכי המלחמה – שם כ, ב. ו-כד, ה

[3] במלחמת הרשות הכתוב מדבר כמו שמפורש בענין כן תעשה לכל הערים הרחוקות וגו’ – שם כ, י

[4] כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת ובנית מצור על העיר אשר הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה – דברים כ, יט- כ

[5] כמו שהיה במלחמת סיחון ועוג, וכמו ששרף יהושע את בתי יריחו והעי

[6] מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו הרי זה כמי ששפך דמי הכל שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו והרי מפורש בקבלה ארור עושה מלאכת ה’ רמיה וארור מונע חרבו מדם וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא שנאמר כי עשה יעשה ה’ לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה’ אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך וגו’ והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה’ אלהיך  – רמב”ם הלכות מלכים ומלחמותיהם, פרק ז הלכה טו

[7] כל אנשים שבמקרא ל’ חשיבות – רש”י במדבר יג, ג

[8] מגיד שהיו כשרים וצדיקים ולא נחשדו על הגזל לשלוח יד בבזה שלא ברשות, שנאמר את כל השלל וגו’. ועליהם מפורש בקבלה “שניך כעדר הרחלים וגו'” אף אנשי המלחמה שביך כולם צדיקים – שם לא, יא

נגישות