ויראו ממך – פרשת כי תבוא – תשפ”א

ויראו ממך – פרשת כי תבוא – תשפ”א
הרב איתמר הרשקו

ויראו ממך

לפני שמשה רבינו, אומר את הקללות לעם ישראל. הוא נותן להם, דברי עידוד ונחמה. באומרו להם, שהם יתעלו מעל כל האומות. וכל האומות, ייראו מעם ישראל[1]. שכן אנו שמים כעטרה לראשנו, את התפילין[2]. ובזה אנו דומים, להקב”ה. המניח תפילין, לכבודם של ישראל[3].

וכאשר אנו באים, לידי כך. אנו שבים ועולים, להיות כאדם הראשון. שאף הוא זכה, להיות דומה לקונו. בכח שכלו, הנמצא בראשו[4]. עד כדי כך, שאף המלאכים טעו בו. כשהשוו את האדם, לקב”ה. ורצו לומר לו – ‘קדוש’. עד שנאלץ הקב”ה, להפיל תרדמה על האדם. וכך הבינו המלאכים, את ההבדל וההפרש. שבין האדם לבוראו[5].

כך גם עם ישראל, אחרי כניסתו לארץ. עולה ומתעלה הוא, עד לדרגת ‘קדוש[6]‘. וכל עמי הארץ, יראים מאתנו. אך לא יראה אמתית, כי אם יראה חיצונית. ולכן היראה נמוגה ונעלמת. בדיוק כשם שארע, כשהובא ארון האלוקים למחנה ישראל. בזמן מלחמת פלישתים[7].

בתחילה יראו ממנו הפלישתים. אך מיד הם התחזקו, ונלחמו בישראל[8]. ואף עלה בידם, לשבות את ארון הקודש. וכך החל מסעו של הארון, משילה לבית העולמים. כשמאס הקב”ה באוהל שילה[9], ובחר עוד בירושלים[10].

וכך אומר משה לישראל, כהקדמה לקללות הבאות עליו. שבתחילה יהיו ישראל, בקומה הדומה לאדם הראשון. אך לא יהיה זה, כמשהו פנימי עמוק. וכל האמונה לא תהיה בנו, אלא כביטוי חיצוני[11]. עד שיבואו האומות, ויכריחו אותנו לשוב לעצמנו.

ואז עם ישראל, ייפול לתרדמת הגלות הארוכה[12]. עד שניתן יהיה, להשיבם לארצם. בקומה הכפולה, מקומת אדם הראשון[13]. ולא יהיה עוד חשש, שיטעו המלאכים. בין קדושת הקב”ה, לקדושת ישראל.

והאומות יובילו, שי[14] למורא[15]. כברכה למלך המשיח, אחרי מלחמת גוג ומגוג[16]. וכך תשוב שילה, להיות אהובה ורצויה לפני ה’. כשעם ישראל, ירצה בעצמו להדבק בשכינה[17]. או אז יהיו אלו תפילין שבראש[18], שייראו בעיני כולם. כיצד התפילין והראש – אחד הם.

וידעו כולם את ה’[19], למקטנם ועד גדולם[20]. כשהקטון יהיה לאלף, והצעיר לגוי עצום – אני ה’, בעתה אחישנה[21].  


[1] וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך – דברים כח, י

[2] “וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך”. תניא, ר’ אליעזר הגדול אומר אלו תפילין בראש – מנחות לה:

[3] א”ר אבין בר רב אדא א”ר יצחק מנין שהקב”ה מניח תפילין שנאמר (ישעיהו סב, ח) ‘נשבע ה’ בימינו ובזרוע עוזו’. בימינו זו תורה שנאמר (דברים לג, ב) ‘מימינו אש דת למו’, ובזרוע עוזו אלו תפילין שנאמר (תהלים כט, יא) ‘ה’ עוז לעמו יתן’. ומנין שהתפילין עוז הם לישראל דכתי’ (דברים כח, י) ‘וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך’. ותניא ר’ אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש – ברכות ו.

[4] בצלם אלהים הנה מלת אלהים על צד ההדמות תאמר על כל עצם שכלי בפעל שלם נבדל מחומר ובזה הוא נצחי בהכרח – ספורנו בראשית א, כז

[5] אמר רבי הושעיא בשעה שברא הקב”ה אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, משל למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו ולא היו יודעין איזהו, מה עשה המלך דחפו והוציאו חוץ לקרוכין, וידעו הכל שהוא איפרכוס, כך בשעה שברא הקב”ה את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקדוש ב”ה הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם, הדא הוא דכתיב (ישעיה ב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא – בראשית רבה ח, י

[6] יקימך ה’ לו לעם קדוש כאשר נשבע לך – דברים כח, ט

[7] אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר  -שמואל א ד, ח

[8] התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם – שם, ט

[9] וימאס באוהל שילה – תהלים עח, ס

[10] ובחר עוד בירושלים – זכריה ב, טז

[11] אלו הדורות הבאים אשר לא ידעו להשכיל הנסים שנעשו ליהושוע בעת נלחם בכנען ובעבור זה היתה רפויה בידם אמונת ה’ ולזה הניח הגוים האלה לנסותם בהם – מצודות דוד שופטים ג, א

[12] כי ישיבתנו בגלות היא בהבטחה שאמר לנו (ויקרא כו מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה’ אלהיהם וכבר פירשתי בסדר אם בחקותי (שם שם טז) סוד הברית הזאת וכי הוא על זמן גלותנו היום ביד החיה הרביעית ואחר כן יבטיח בגאולה ממנו – הרמב”ן דברים כח, מב

[13] ואולך אתכם קוממיות ר”מ אומר מאתים אמה כשתי קומות של אדם הראשון – סנהדרין ק.

[14] אמר רבי חמא בר חנינא אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל, שנאמר (ישעיהו יח, ה) ‘וכרת הזלזלים במזמרות’ וכתיב בתריה ‘בעת ההיא יובל שי לה’ צבאות עם ממשך ומורט’ – סנהדרין צח.

[15] עד כי יבא שילה מלך המשיח שהמלוכה שלו, וכן תרגם אונקלוס. ומדרש אגדה, שילו שי לו שנא’ (תהלים עו) ‘יובילו שי למורא’ – רש”י בראשית מט, י

[16] מכאן אמרו, משפט גוג לעתיד לבוא, שנים עשר חודש – רש”י ישעיהו יח, ו. וכן ברד”ק ובמצודות שם

[17] שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמ”ש בפ’ וילך ‘ויתנה אל הכהנים בני לוי’. באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו, משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה וניתנה לנו. ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לנו יום מחר, לא לכם ניתנה לנו ניתנה. ושמח משה על הדבר. ועל זאת אמר להם ‘היום הזה נהיית לעם וגו” היום הזה הבנתי, שאתם דבקים וחפצים במקום – רש”י דברים כט, ג

[18] במסכת ברכות נאמר – ‘אלו תפילין שבראש’, ואילו במנחות רש”י פירש זאת ‘אלו תפילין של ראש’. וזאת משום שבמסכת ברכות, מדובר על גדולתם האמתית של ישראל. הדומים להקב”ה, בהנחת התפילין. אך במסכת מנחות, מדובר על הדרך בה יראים מאתנו האומות. ואז התפילין הם רק, של ראש. כדוגמא ודמיון, לתפילין שאמורים להיות לנו

[19] ד”א ולא נתן ה’ לכם לב לדעת, שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה – רש”י דברים כט, ו

[20] כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם… כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד – ירמיהו לא, לג

[21] ישעיהו ס, כב. ההפטרה של הפרשה

נגישות