לב לדעת – פרשת כי תבוא

לב לדעת – פרשת כי תבוא
הרב איתמר הרשקו

לב לדעת

לאחר שמשה רבינו אומר לישראל את הקללות שבמשנה תורה הוא מנחם אותם שיוכלו לעמוד בכך, כשם שהם עמדו בסבלות ארבעים שנות הנדודים מיום יציאתם ממצרים ועד התייצבותם כיום בערבות מואב, ערב כניסתם לארץ.

יחד עם זאת, משה גם מדגיש לישראל את השוני שבין מעמדם כיום לבין הזמן בו יתקיימו הקללות- בחורבן הבית.

עד היום לא הגיעו ישראל לכלל ידיעת ה’ והבנת הדרך בה הוא מנהיג אותם, ולכן לא מקפיד עלינו הקב”ה כל כך אם איננו הולכים בדרך הישר, וזאת משום שאין אדם יכול לעמוד על דעת רבו עד לסוף ארבעים שנה[1].

לעומת זאת, כשיגיע העת בו הקללות יפעלו עלינו, יהיה זה כשיש לנו את היכולת לדעת את ה’, ולכן גם לאחר שהקללות יחולו, יהיה בכוחנו לקום מהם ולשוב אל ה’ הן בענייני החטאים ותיקונם והן בשיבה עד כיסא ה’ הגדול[2], וחזרה לגדולתנו הראשונה.

כל זאת תלוי אך ורק בלב שלנו, וזאת משום שרחמנא ליבא בעי[3].

הן כבר בהיותנו במדבר יכולנו לראות למן היום הראשון כיצד נמצא הקב”ה ומדריך אותנו בכל צעד ושעל. שמלתנו לא בלתה, רגלנו לא בצקה ובכל מקום באנו אל המוכן במאכל ובמשתה.

לו היינו נותנים אל לבנו זאת, היינו מגיעים לכלל ידיעת ה’ כבר בימים הראשונים.

וכך גם בימים האחרונים.

בפינו ובלבבנו הוא הדבר שנוכל לראות ולהכיר בטובה שמנחיל אותנו הקב”ה, וכל מה שאין אנו מכירים בזה, אין זאת אלא בגלל לב אבן אטום, המחכה למים שישחקו אותו ושוב יהפך הלב ללב בשר.  

בכל שנה בסופה אנו קוראים את פרשת הקללות, וזאת על מנת שנפנים את קורתנו באותה השנה שעברה. שכן ישנם מאורעות ומקרים שאין לנו את הלב לדעת והעיניים לראות בזמן התרחשות הדברים, ורק לאחר זמן אנו מבחינים מה דיבר עמנו ה’.

לו נחכים ונשכיל, כי אז נוכל לתת לבנו ולראות את דבר ה’ המדבר עמנו בלא צורך לתיווך של הקללות או צרות שיזכירו לנו זאת.

וכך בכל שנה ושנה אנו קוראים פרשה זו בסופה של השנה, ובזה מבקשת התורה להזכיר לנו שבידנו הדבר לא לשכוח ולא להסיר את ידיעת השגחת ה’ עלינו תמיד.

בעוד שלאבותינו במדבר לא היה ממי ללמוד, אנו בני בניהם יכולים להתבונן וללמוד את הנהגת ה’ עמנו גם בזמן התרחשותם של הדברים ולא רק לאחר שנות דור.

וכאשר אנו פותחים את אוזנינו, רואים בעיננו ושמים אל ליבנו- יש לאל ידינו לראות את הדרך בה ה’ הולך עמנו ומחדש לנו שנה טובה בכל שנה ושנה.

ובדרך זו נזכה בלב לדעת, עיניים לראות ואוזניים לשמוע- בלא הצורך של הקללות או בהפעלת העדים האמונים על כך, בשמים ובארץ.

וזכה שתתחדש עלינו ועל כל ישראל שנה טובה ומתוקה.


[1] ד”א ולא נתן ה’ לכם לב לדעת שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה ולפיכך לא הקפיד עליכם המקום עד היום הזה אבל מכאן ואילך יקפיד- רש”י דברים כט, ו

[2] אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר (הושע יד, ב) “שובה ישראל עד ה’ אלוהיך”- יומא, פו.

[3] סנהדרין קו:

נגישות