חזקה על מיקום הסוכה

חזקה על מיקום הסוכה
הרב אברהם משניות

בס"ד

שאלה:

ראובן שכר דירה מיעקב בקומת קרקע, וכששאלו היכן בנה את סוכתו, הראה לו על מקום בשביל הגישה לבניין הסמוך למרפסת הדירה. באותו שביל שכנים נוספים בונים את סוכתם. יעקב ציין שבשנים האחרונות לא הוזקק לבנות שם את סוכתו, ולכן הרשה לאחד השכנים, שמעון, לבנות שם את סוכתו לאחר שביקש את רשותו. לאחר מספר שנים גם שמעון לא הצורך לבנות שם את סוכתו, והרשה לשכן אחר, לוי, לבנות שם את סוכתו. עכשיו ראובן מבקש לבנות שם את סוכתו, וכך יוכל לחבר את הסוכה למרפסת ביתו, דבר המיקל משמעותית על העברת הדברים מהבית לסוכה. בנוסף לכך הוא טוען שהחזקה על המקום שלו היא, מכיוון שהמקום הוחזק ע"י המשכיר, וכל אלו שבאו אחריו הם רק מכח רשותו שהרשה לשמעון. לעומת זאת לוי טוען שברצונו להמשיך לבנות את סוכתו באותו מקום כפי שעשה בשנתיים האחרונות, שאף לו זה יותר נוח מאשר במקום אחר. יש לציין שבהמשך השביל יש מקום לבניית סוכה נוספת. למי הזכות לבנות את הסוכה באותו מקום?

תשובה:

יש לדון כאן בשלוש שאלות: א) האם שייך בכלל ליצור חזקה על מיקום הסוכה בחלק המשותף לכלל הדיירים? ב) אם שייך ליצור חזקה, האם היא עוברת מהמשכיר לשוכר? ג) אם החזקה עוברת לשוכר, האם היא עוברת רק כשמיד נכנס השוכר במקום המשכיר, או גם כשבינתיים השתמשו במקום שכנים אחרים?

בגמ' ב"ב (ו, ב) מובא לגבי חזקת סוכה, שסוכה בעלמא עד שלושים יום אין חזקה ולאחר שלושים יום יש חזקה, ואם היא סוכת מצווה עד שבעה ימים אין חזקה ולאחר שבעה ימים יש חזקה, אך אם חיברה בטינא לאלתר יש חזקה. ופירש"י שבסוכה בעלמא מדובר שסמך את הסוכה לכותל חבירו וטוען שפייסו במעות לשימוש זה עד עולם, ועד שלושים יום אינה חזקה כי אין דרך למחות עד זמן זה כי אומר שמא חברי צריך לצל ולאחר זמן מועט יטלנו משם. ובסוכת מצווה אין דרך למחות במשך זמן המצווה ולכן אין לו חזקה על מיקום הסוכה, אך לאחר שבעה ימים יש לו חזקה, כי הדרך למחות. ובהגהות תוס' על רש"י שם ביאר עוד שהדיון בסוכת מצווה הוא מיקום הסוכה לשנים הבאות. ועי"ש בתוס' שמפרש שהדיון שם הוא לגבי תשלום על שותפות בכותל שביניהם שסמך לו את הסוכה.

אמנם שם מדובר על טענת קניית המקום לצורך העמדת סוכתו, אולם בנידון דידן אף שכן אינו טוען על בעלות על המקום, אלא החצר נשארה בבעלות המשותפת, והטענה לחזקה היא רק מצד ההשתמשות של המשכיר שהיתה שם במשך שנים. ולכן יש לדון כאן מצד חזקת תשמישין, המבואר בסוף פרק חזקת (ב"ב נז, א-ב) לגבי העמדת בהמה ותנור וכו' בחצר, שבהעמדה בכדי אין לו חזקה כי אין דרך למחות על זה, אולם אם העמיד שם מחיצה וכד' יש לו חזקה כי דרך למחות על זה, ועי"ש בגמ' פרטי הדינים מתי הדרך למחות ומתי לא.

אולם נחלקו הראשונים האם לחזקת תשמישין צריך ג' שנים וטענת מכירה או מתנה, או שעצם ההשתמשות ללא מחאה יוצרת חזקה לאלתר. דעת הרמב"ם (שכנים ח, א; יא, ד) שעצם ההשתמשות ללא מחאה יוצרת חזקה אין צריך ג' שנים וטענה, וכן פסק בשו"ע (קנג, ב). אולם דעת ר"ת, הרא"ש, הטור וחכמי הצרפתים שצריך ג' שנים וטענת מכירה או מתנה, וכן פסק הרמ"א (שם). ולכאורה נראה שחזקת מיקום הסוכה תלוי במחלוקת זו, שלפי הרא"ש לא שייך כלל ליצור חזקה על מיקום הסוכה ע"י ההשתמשות במקום בלבד, אך לפי הרמב"ם ניתן ליצור חזקה.

אולם נראה שגם לפי הרמב"ם אי אפשר ליצור חזקה, משום שחזקת תשמישין נוצרת רק בדברים שדרך להקפיד עליהם ולא מיחו, אולם בסוכה התבאר לעיל שאין דרך למחות במשך זמן המצווה, וא"כ אין אפשרות ליצור חזקה על מיקום הסוכה מצד ההשתמשות. אולם לפי"ז נראה שאם ירצף את המקום או יעשה קביעות אחרת במקום שתעמוד שם כל השנה, תהיה לו חזקה כדין העמדת מחיצה.

בשו"ת דברי יוסף לג"ר יוסף בירדוגו אב"ד מקנס (חו"מ סי' קפח), נשאל אף על יותר מזה, שאחד השכנים רצה לעשות שימוש קבוע במקום ובכך תימנע האפשרות להקים שם סוכה, והשכנים האחרים יצטרכו להקים סוכתם במקום אחר, וגם שם כתב סברא זו שאין דרך למחות על סוכת מצווה והעלה שלכן אין על כך חזקה. אולם נראה שכ"ז הוא כשיש אפשרות להקים סוכות במקום אחר בחצר, אולם אם אין אפשרות אחרת, יוכלו בני החצר לעכב עליו, כי החצר משותפת לכלל הדיירים ומשועבדת להם גם לעניין הקמת סוכות, ועל דעת כן קנו ונשתתפו. ועי' עוד בפתחי חושן (נזיקין, פט"ו הערה מז) שהסתפק האם ניתן ליצור חזקה על מיקום הסוכה מתוך ההשתמשות במקום בלבד, ודעתו נוטה שאין על זה חזקה, אולם אם הוציא זיזים קבועים תהיה לו חזקה לעניין בניית הסוכה במקום אך לא לתשמישים קבועים אחרים.

אמנם בפסקי דין רבניים (כרך ה, עמ' 159-160) העלו הגרא"י ולדנברג, הגר"ע יוסף והגר"י קפאח שאי אפשר למנוע משכן לבנות סוכתו בחצר סמוך לחלון חבירו בטענה של היזק ראייה או האפלה, משום שהחזיק במקום להקים סוכתו. אולם נראה שאין זה סותר למש"כ, כי שם הדיון היה שהתובע מבקש מהנתבע להרחיק סוכתו מחלונו, אך אינו רוצה לעשות שם שימוש אחר, ועל זה שייך לומר שהמקום משועבד לדיירים מאז בניית הבניין להקים שם סוכתם, ויש חזקה על המקום שמיועד לסוכה. אולם לא היה שם דיון בין השכנים מי מהם רשאי לבנות שם סוכתו, כפי שבנידון שלנו שעל זה שייך לומר שאין לזה חזקה לעומת האחרים שרוצים אף הם לבנות סוכתם.

מ"מ גם אם נאמר שיש חזקה על מיקום הסוכה, יש לדון האם היא רק למשכיר או שמא עוברת גם לשוכר, ונראה שגם זה תלוי במחלוקת הרמב"ם והרא"ש הנ"ל בחזקת תשמישים. שלרמב"ם אין צד לומר שחזקת תשמישין עוברת לשוכר, שכן כל החזקה נוצרה מתוך מחילה וסבלנות, אך אין כאן קניין ממשי במקום, ובזה י"ל שהמחילה היתה רק כלפי המשכיר שהחזיק באופן אישי אך לא למי שבא במקומו, אולם לרא"ש י"ל שיש צד לומר שחזקת תשמישין  עוברת לשוכר שכן היה כאן קניין ממשי. אולם עדיין יש לדחות ולומר שאף לרא"ש אין החזקה עוברת לשוכר, שכן י"ל שקניין התשמיש אינו חלק מקנייני הדירה, אלא קניין אחר של שימוש שהוא קניין אישי של המחזיק לתקופה שבה ישתמש אך לא למי שבא במקומו. ומ"מ אין בכך נפק"מ לנידון שלנו, כי כאן אין טענת קנייה של המקום אלא רק השתמשות בלבד, ולכן ממילא לשיטת הרא"ש אין כאן חזקה כלל. נמצא שגם אם למשכיר יש חזקה היא אינה עוברת לשוכר וממילא לא שייך לדון בשאלה השלישית האם החזקה עוברת גם כשבינתיים מישהו אחר השתמש במקום.

לכן נראה שבנידון שלפנינו לאף אחד מהדיירים אין חזקה על המקום, לא למשכיר, לא לשוכר בקומת הקרקע ולא לשכן שבנה שם סוכתו בשנים שבינתיים, ולכן נראה שכדי לקבוע למי תהיה זכות השימוש במקום יש לראות כאילו כולם באו יחד לגור במקום, ובזה נראה שיש עדיפות לשוכר בקומת הקרקע משום כופין על מידת סדום, כמו בדינא דבר מצרא, וכפי שמצאנו בחלוקת שותפות (ב"ב יב, ב) שמי שיש לו חלק ליד צד אחד של השטח המשותף יקבל את חלקו ליד הצד שלו, וכפי שפסק הרמב"ם (שכנים יב, א) ובשו"ע (קעד, א). ואע"פ שהרא"ש (ב"ב פרק א , מו) והרמ"א (שם) חולקים משום שיכול להעלות לו בדמים כנכסי דבר מריון, מ"מ י"ל שכל זה הוא רק בחלוקה מוחלטת שאז שייך לדון על שווי הקרקע, משא"כ בנידון שלנו שמדובר רק על שימוש במקום לצורך סוכה, אך אין כאן חלוקה מוחלטת, והשטח נשאר בבעלות המשותפת.

אמנם נראה שבמידת האפשר יש לשמור על השלום בין השכנים, ואם אין הפסד לאחרים, יש להתייחס שלכל אחד יש מעין חזקה על המקום, וכמו שבמקרה שלנו השכן ביקש רשות מקודמו, ואף הוא ביקש רשות מהמשכיר, אע"פ שמצד האמת אין לו חזקה. אולם במקרה שלנו שיש הפסד משמעותי מכך שאינו יכול לחבר את הסוכה למרפסת ביתו, י"ל כאמור שיש עדיפות לשוכר בקומת הקרקע לעומת השכנים האחרים על אותו מקום.        

נגישות